את זה אפשר לומר על טום בריידי: הוא לא מפחד להכות את עצמו אחרי הופעה רעה, כפי שהודה אחרי גמר ה-AFC, "הסרחתי מאוד היום". אם הוא באמת רצה להיות כן, הוא צריך היה להוסיף "למען האמת, אני קוורטרבק פלייאוף מאוד ממוצע כבר כמה שנים".
אייקון הפוטבול שניצח את 10 משחקים הפלייאוף הראשונים שלו, כולל שלושה סופרבולים, היה לגמרי רגיל מאז אותה פתיחה קסומה לקריירה שלו. מאז, מאזנו הוא 5:6 עם 24 מסירות לטאצ'דאון ו-16 אינטרספשנס – וזה כולל משחק של 6 טאצ'דאונס בפלייאוף הזה מול דנבר ברונקוס.
בשישה מהמשחקים האלה, מדד המסירה שלו היה מתחת ל-80. אתם יודעים כמה משחקים של מתחת ל-80 היו לג'ו מונטנה בקריירה? שישה – אבל על פני 24 משחקים.
כמובן, בריידי הציב רף גבוה בצורה שלא תיאמן כשזכה בסופרבול בשלוש מארבע העונות הראשונות שלו, אבל הוא החליק לתוך קטגוריית ה"בקושי אנושי". בעולם האמיתי, קוורטרבק עם יחס של 16-24 טאצ'דאונים לאיבודים, לא מביא קוורטרבק לשום מקום קרוב לפרו בול (האולסטאר), שלא לדבר על סטטוס של אגדה.
"קול האנד טום" קפא.
רוב האנשים חשבו שהוא קיבע את המורשת שלו לפני שבע שנים, כשהוא פירק את פילדלפיה איגלס בסופרבול 39 בגיל העדין של 27. אבל אולי, רק אולי, בריידי צריך לנצח את ניו יורק ג'ייאנטס ביום ראשון כדי לשמור על המורשת שלו מלהיכנס תחת צל.
זה היה ברור שבריידי לא היה שקט מהופעת שני האיבודים שלו בשבוע שעבר נגד בולטימור רייבנס, כי אחרי המשחק הוא הבטיח לבעלים רוברט קראפט שהוא יחזור עם הופעה חזקה בסופרבול. באופן טבעי, בריידי הנמיך קצת את הטונים כשהגיע לאינדיאנפוליס ביום ראשון. "ובכן, אני חושב שהכל תלוי בהכנה, ואז כמובן לצאת לשם ולשחק עם ביטחון", הוא אמר לעיתונאים, לא נותן לאף אחד מהפסיכולוגים בגרוש להיכנס לו לראש.
אבל בואו נהיה מציאותיים: זה הוגן לתהות לגבי מידת הקלאץ' של בריידי. הוא חווה כמה שיהוקים רציניים בפלייאופים האחרונים, כשאיבד כדורים חשובים ברגעים קריטיים.
* 2005 בדנבר: בפיגור ארבע, עם דקה על השעון ברבע השלישי, בריידי הוביל את הפטריוטס למצב של מהפך פוטנציאלי, אבל זרק אינטרספשן ברד זון לצ'אמפ ביילי. החזרה של מאה יארד הובילה לטאצ'דאון קל, שגמר את הפטריוטס.
* 2006 בסן דייגו: בריידי זרק את המשחק – לפחות ככה זה נראה היה – כשאיבד כדור בשלב מאוחר של המשחק, בפיגור 8. מרלון מקריי חטף מסירה שלו על ה-31 של סן דייגו, אבל מקריי לא היה חד מספיק ואיבד את הכדור בחזרה – מתנה של פעם בחיים. בריידי ידע לקחת, והפטריוטס המשיכו לניצחון במשחק.
* 2006, גמר ה-AFC באינדיאנפוליס: עם פחות מדקה על השעון, מסירה של בריידי – בפיגור 4 – נחטפה על ידי מרלין ג'קסון מהקולטס.
אם זה לא היה בשביל הפשלה של מקריי, אבל הפשלה הכפולה של לי אוואנס ובילי קאנדיף בשניות האחרונות במשחק האחרון, בריידי היה במאזן 7:4 ב-11 משחקי הפלייאוף האחרונים שלו, לא 5:6.
בסך הכל, בריידי מסר לאינטרספשן בארבעה משחקי פלייאוף ברציפות. באופן אירוני, המשחק האחרון שלו ללא איבוד היה בהפסד בסופרבול 42, אבל גם אז הוא לחלוטין הושפע מקו ההגנה הקדמי המפחיד של הג'ייאנטס. כן, זה אפשרי לערער את בריידי הגדול. בהפסד בשבוע 9 העונה לג'ייאנטס, הוא נרתע וביצע תנועת התחמקות במהלך ניסיון מסירה ברבע השלישי, למרות שלא היה לידו אף שחקן הגנה. הם גרמו לו לראות רוחות.
"אני חושב שזה מתחיל פשוט בלהכות אותו, גם כשאתה לא ממש מסוגל להשיג סאק, רק לשמור אנשים סביבו שהוא לא יוכל להתרומם", אמר הדיפנסיב אנד של הג'ייאנטס, ג'סטין טאק. "אני חושב שזה קצת מתסכל אותו כשהוא צריך לפנות לאופציה השנייה או השלישית שלו. אנחנו יכולים קצת לבלבל אותו לעתים עם הכיסוי שלנו. אני חושב שיש הרבה דברים שיכולים לגרום לו לרעוד, אבל זה פשוט נראה כאילו לא יותר מדי אנשים מסוגלים לעשות אותם".
חלק מהיכולת הרגילה למדי שבריידי מציג בפלייאוף אפשר לשייך לקבוצה שלו בכלליות. הפטריוטס נשענים עליו יותר מתמיד כדי לכסות על ההגנה הפגומה שלהם. "בתחילת שנות ה-2000, הייתה להם הגנה די טובה", אמר לי מנהל מקבוצה אחרת. "הייתה להם קבוצה מאוד מאוזנת, אבל ההגנה הזדקנה. עכשיו זה הכל על בריידי. זה הרבה לחץ, ולפעמים זה מגיע אליו".
אז בריידי הוא אנושי, אחרי הכל. אבל למשך כמה שנים שם, הוא הצליח לגרום לכולם להאמין שהוא בלתי ניתן להכנעה. אבל אף לא בלתי ניתן להכנעה, אבל אתה יכול לצפות לקצת יותר מיכולת ממוצעת מטום בריידי.
תרגום: ניצן פלד