עוד דרבי בהיסטוריה: על משחק לא חשוב במנצ'סטר

הצל של ליברפול מרחף מעל המפגש בין מנצ'סטר סיטי ליונייטד. אחת לא תדביק את הפער והשנייה רוצה להימנע מקטסטרופה ומקווה לצאת לתהליך הבראה, עם סולשיאר או בלעדיו

גידי דודי
גידי דודי  07.12.19 - 09:39
תחילת כתבה

הדרבי "הגדול" של העיר מנצ'סטר שוב מגיע אלינו והשנה הוא בסימן... ליברפול. מאז שסיטי הפסיקה להיות רק "השכנה הרועשת" של העיר והפכה לקבוצת כדורגל היו מספר שנים של משחקי דרבי שהייתה להם חשיבות, אבל הפעם, למרות שתמיד יש סיכוי בפרמייר-ליג שמשהו ישתנה, נראה שהפעם זה גמור. ליברפול תזכה השנה באליפות הראשונה שלה בפרמייר ליג ו-30 שנה מאז רוני רוזנטל הניף באנפילד את הגביע, זה יהיה עוול אמיתי למנוע מהקבוצה הזאת את התואר השנה. הכדורגל המושלם של פפ והחיבור היפהפה של לסטר רחוקים עדיין מהעוצמה שיש השנה בליברפול.

הדרבי הוא יותר בסימן של 'לא חשוב'. סיטי, עם כל הפציעות והעייפות, לא תצליח להדביק את הפער ויונייטד לא תסיים בארבע הראשונות. גם יוקרה עצומה או תחרות אמיתית לא יהיו במשחק, אלא שליטה מוחלטת של סיטי, מתפרצות של יונייטד ותקווה לאוהדי השדים האדומים שמרכוס ראשפורד יעשה עוד קסם כמו שקרה מול טוטנהאם או שאולי הארי מקגוויר יצליח לנגוח פעם פנימה (לסטר ממש "מתפרקת" בלעדיו).

באמצעי התקשורת באנגליה פרסמו השבוע שאולה גונאר סולשיאר אמר לשחקניו ששני המשחקים מול טוטנהאם וסיטי יקבעו את עתידו. זאת ההמצאה הכי אמיתית שעיתון יכול לפרסם, לא רק בגלל שסולשיאר לא אמר את זה, אלא בעיקר כי לנורווגי יש גיבוי מלא מאד וודוורד לעשות את השינויים שצריך. הגיבוי כמובן הוא זמני ולא מבוסס כי כולם יודעים שיונייטד לא תסבול רצף ארוך של הפסדים.

ליונייטד יש עונה סבירה בהחלט עד עתה. היא עברה שלב בליגה האירופית, נמצאת בעשיריה הראשונה, סיכוי טוב לסיים בשש הראשונות וכל זה בלי פול פוגבה שפצוע ורומלו לוקאקו ואלכסיס סאנצ'ס שעזבו לאינטר. במילים אחרות, בדיוק מה שהיה בשנים האחרונות רק זול יותר ולרוב המועדון נעים יותר (בלי מוריניו כמובן).

כל פעם שיונייטד משחקת, ישנה ציפייה שמי שמשחק יתעלה כי הוא לובש את החולצה של המועדון הגדול הזה, אבל מרבית שחקני יונייטד לא ממש טובים בכדורגל. המועדון במעין בנייה כלשהי או, נכון יותר יהיה לומר, עושה מבחני בד לשחקנים בינוניים שאולי יתעלו. ובינתיים חיים ממשחק למשחק בתקווה שהפעם יתעלו ויהיה בסדר. מוזר לחשוב שמועדון בקנה מידה שכזה מתנהל בצורה כזאת, אבל עם כל הביקורת, זאת הדרך הנכונה שהמועדון מתנהל מאז שההוא עם תואר האבירות עזב....

סקוט מקטומיניי, שהופך מיום ליום לגיבור בעיר, הוא ההגדרה המושלמת של שחקן ללא שום כישרון שמשחק כי הוא רוצה יותר מאחרים. ליונייטד אין מרכז שדה, אין חלוץ חוץ מראשפורד ה"וותיק" (בן 22). אנתוני מרסיאל שחקן עם כישרון של תיירי הנרי, אבך יכולת מנטאלית (וגם עיניים) של בארט סימפסון. סולשיאר, או כל מאמן אחר, יצטרך לפחות ארבע שנים כדי להחליף את מרבית הקבוצה בשחקני בית, קצת כישרון צעיר ממקומות אחרים והרבה הרבה סבלנות.

הפנטזיה החדשה היא מאוריסיו פוצ'טינו והיא פנטזיה מסוכנת שוב כי כל מאמן שיגיע לא יכול לעשות כלום מהשחקנים שיש לו. נכון שאף אחד לא מבין את סולשיאר כשהוא מתחיל משחק עם פרד ואנדרס פריירה. הראשון, שבאמת אין סיכוי שהוא ברזילאי ואם כן כנראה שבזמן שהחבר'ה שלו שיחקו על החוף בברזיל, הוא חשב קדימה ומכר גלידה לרוחצים.

המאמן מזמן אינה הבעיה של המועדון. סולשיאר חוזר ומדבר על הצעירים שהוא רוצה לתת להם הזדמנות כי "הם מבינים מי זאת באמת מנצ'סטר יונייטד". קצת נאיבי מצידו, אבל הוא לא יכול לומר בגלוי את האמת והיא איך נפטרים ממרכוס רוחו, פיל ג'ונס, אשלי יאנג, לוק שאו, פריירה, ג'סי לינגארד, חואן מאטה, פרד, נמניה מאטיץ', פוגבה ומרסיאל מבלי להפסיד כל כך הרבה כסף ולהשאיר סגל בלי שחקנים.

האוהדים עדיין סבלניים ולצד תלונות ברשת, מדי פעם עדיין ממלאים את יציעי אולד טראפורד. אמנם לא בליגה האירופית, כי מי יכול באמת לצפות באסטנה האימתנית מקזחסטאן? לאוהדים קשה כמו כל אוהד שקבוצתו נראית רע ונוסף על כך כבר אי אפשר לסמוך על סיטי "אהובתנו" שתעצור את ליברפול מלקחת את האליפות שנה אחרי שלקחו את גביע האלופות... לאן הגענו. אוהד ליברפול שאל אותי השבוע איך זה להרגיש כמו ליברפול לפני עשר שנים וזאת בעצם המציאות של אוהדי יונייטד, שיודעים שייקח זמן רב עד שהמועדון ישחק כדורגל ברמה גבוהה ויגיע להישגים.

האווירה במתקן האימונים שונה מכל מה שהיה בעבר. סולשיאר נתפס, גם בעיני עצמו, כמשגיח על המצב בינתיים ויחד עם צוות הסקאוט של יונייטד מנסים לבנות מועדון מצליח בשנים הבאות. אין את ההרגשה הרעה שמוריניו יצר ושכולם שמחים שאיננה עוד, גם לא המוזרות של לואיס ואן חאל איתו התקשו אנשי המועדון לתקשר.

המועדון כולו נראה כמו אקדמיה, עם חיבור מלא בין סולשיאר למאמני האקדמיה ושחקנים מכל הגילאים שמתערבבים עם שחקני הקבוצה הבכירה. זה אמנם לא כל כך קל לראות שלמועדון אין אנשים עם עוצמה בצוות המקצועי והן על המגרש אבל כמו שאמר לי חבר מהצוות: "IT IS WHAT IT IS" או בעברית פשוטה: זה מה יש.

אף אחד לא תמים שם בצוות וכולם יודעים שכל יום הפיטורים יכולים להגיע. ההפסדים הכלכליים של המועדון הם עצומים. אף ספונסר בכיר לא ייתן למועדון את אותו סכום כסף בלי ליגת האלופות או בשביל הקבוצה שקיימת היום. אבדן ההכנסות בגלל הליגה האירופית ובזכויות טלוויזיה הוא כל כך גדול שהמועדון עובר תהליך של קיצוצים לאורכו ולרוחבו.

מדובר בשבוע לא קל לסולשיאר וליונייטד, שבינתיים צלחו את משוכת טוטנהאם בהצלחה. להפסיד למוריניו ולפפ באותו שבוע היה באמת יותר מידי, אבל גם האופטימיים מביננו לא מאמינים שאפשר להוציא תוצאה סבירה. מכיוון שאני אף פעם לא אהמר נגד יונייטד אפשר לומר שזה יהיה 1:3 לסיטי ואולי אפילו יונייטד תוביל. אם הייתי מהמר נגד יונייטד זה היה נגמר בתוצאה גבוהה יותר.