ההצלחה המאסיבית של ליברפול בשנים האחרונות התעכלה כבר מזמן גם אצל אוהדי המייטי רדס הציניים ביותר שכבר לא האמינו שיזכו לראות את קבוצתם האהובה חוזרת לגדולה. זכייה בפרמיירליג, בליגת האלופות, בסופר קאפ האירופי ובאליפות העולם למועדונים הזניקו מעלה את המאזן הכספי של המועדון כאשר רק פרסי ההישגים בשנתיים האחרונות הניבו לליברפול 325 מיליון פאונד. למרות זאת, באותו פרק זמן יורגן קלופ רכש רק שני שחקני סגל לגיטימיים - טאקומי מינאמינו והמגן החדש, קונסטנטינוס צימיקאס, שעלו יחד 21.5 מיליון יורו.
האנומליה הזו גרמה לרוב אוהדי הקבוצה לגרד בראשם בדאגה כשהם ראו את קבוצות הפרמיירליג מתחזקות בזו אחר זו בעוד האלופה עומדת במקום. כיצד צ׳לסי, שנכשלת כבר שלוש שנים ברציפות יכולה להרשות לעצמה לשפוך 223 מיליון יורו עבור ארבעה שחקנים בלבד מבלי להרוויח יותר מדי ממכירת שחקנים? למרות שהמקרה של הבלוז הוא הקיצוני ביותר, כשעוברים על כלל המועדונים ניתן לראות שכמעט כולם ביצעו רכש וחלקם ינחיתו עוד כמה שחקנים עבור סכומים לא מבוטלים - מנצ׳סטר סיטי (79 מיליון יורו), לידס (67 מיליון יורו) אברטון (47 מיליון יורו), מנצ׳סטר יונייטד (39 מיליון יורו), וולבס (42 מיליון יורו).
ובכן, אין זה סוד שמשבר הקורונה פגע משמעותית במועדונים בשל אי הוודאות בנוגע לקהל במגרשים, שמהווה נתח גדול מהמאזן הכספי של הקבוצות והמומחים מעריכים כי במידה והמצב ישאר כסדרו הקבוצות יפסידו בממוצע קרוב ל-100 מיליון פאונד באותה תקופה של שנה ורבע. חושבים שזה מדאיג את ליברפול? אז זהו שלא כל כך. בפרק הזמן שבין עונת 15/16 לעונת 18/19 המועדון צמח ב-111% בפן השידורים העולמיים - גדילה של 137 מיליון פאונד, והמגמה הזו צפויה רק להימשך. ומה בנוגע ליריבותיה הגדולות מהעיר מנצ׳סטר? שתיהן נותרו הרחק מאחור - יונייטד עם 101 מיליון פאונד וסיטי עם 92 מיליון פאונד. גם בתחום זכויות השידור של הפרמיירליג ליברפול המשיכה לצבור תאוצה (מקום ראשון בליגה) והשנה הסכום יגדל ב-23 מיליון פאונד ויגיע ל-175 מיליון פאונד לעונה.
אז בסדר, הצלחנו להבין פחות או יותר שלליברפול אין יותר מדי בעיות כספיות, אז אולי הסיבה האמיתית לרכש הדל היא ההסבר של קלופ שהוא לא רוצה לפגוע במרקם הקבוצתי המוצלח שנבנה בשנים האחרונות. אז נכון שהסיבה הזו נכונה ברמה מסוימת מאחר והגרמני ידוע בכך שהוא אוהב לפתח שחקנים צעירים אבל הסאגה סביב טיאגו אלקנטרה הותירה את כולם מבולבלים. אין מועדון בעולם שלא היה רוצה לצרף את הקשר הספרדי, שהפך בשנים האחרונות לאחד הטובים בעולם בעמדתו והטרבל של באיירן מינכן הוכיח זאת בצורה הטובה ביותר. טיאגו כבר הבהיר שהוא מחפש אתגר חדש אחרי שבע עונות בבוואריה והעובדה שחוזהו יפוג בעונה שנה הפכה את תג במחיר שלו ל"בדיחה". על פי דיווחים שונים קלופ וטיאגו כבר שוחחו זה עם זה ושני הצדדים היו נלהבים משיתוף הפעולה אולם, ההנהלה של באיירן דורשת 30 מיליון יורו עבורו ובעוד הצד של ליברפול סבור שזה מחיר גבוה מדי.
גורם המפתח כנראה בעסקה זו הוא הקשר הדינאמי, ג’ורג'יניו ווינאלדום שגם חוזהו יסתיים בעוד שנה. הנהלת המייטי רדס התלבטה ארוכות בנוגע להארכת זמנו במרסיסייד ובחרה להחליט בתום העונה. אולם, לאחר שקרטיס ג'ונס והארווי אליוט קיבלו חוזים ארוכי טווח, עושה רושם שהמועדון ייפרד מההולנדי, שמעוניין להישאר, לפני שיאבד אותו בחינם. ניתן לראות כי הגישה של ליברפול בנוגע לשוק ההעברות היא שחקן תמורת שחקן. כלומר, רק אם מישהו עוזב, המועדון יבחר להביא חיזוק כמו שניתן היה לראות בעסקת צימיקאס כשדיאן לוברן עזב את הקבוצה שבוע לפני כן. שחקן נוסף שעשוי לזרז את החתמת טיאגו הוא ריאן ברוסטר, כשהדיווחים באנגליה אומרים שהחלוץ בן ה-20 עלול להימכר עם סעיף רכישה חזרה וכבר ארבע קבוצות פרמיירליג הביעו בו עניין.
נחזור פעם נוספת אל הדו"חות הכספיים של המועדון וננסה להבין למה קבוצה שהכניסה 533 מיליון פאונד (מקום שביעי בעולם) לפני שנתיים פועלת בצורה הזו ולא מסכימה להתגמש גם עבור שחקן ברמה עולמית כמו טיאגו. ובכן, הסיבות לכך רבות שהעיקריות הן החובות האדירים שהבעלים הקודמים, ג'ורג' ג'ילט וטום היקס הותירו עם עזיבתם לפני עשור - כ-300 מיליון פאונד.
המועדון עדיין לא התאושש מההרס של היקס וג'ילט (GETTY)
את מקומם תפס איש העסקים האמריקאי, ג׳ון הנרי שהוא גם הבעלים של בוסטון רד סוקס. על אף שהונו של הנרי מוערך בכ-2.7 מיליארד דולר (מקום 11 מבין בעלי הליגה) הוא עדיין במרחק של שנות אור מעשירי הליגה כמו רומן אברמוביץ׳ מצ׳לסי (מוערך ב-12.5 מיליארד דולר) ושייח' מנסור בן זאיד אל נאיאן ממנצ׳סטר סיטי (מוערך ב-30 מיליארד דולר). המצב הפיננסי של המועדון, בנוסף לחוקי הפייר פליי שנכנסו שנה לאחר שרכש את ליברפול, אילצו אותו לשנות את אסטרטגיית הצמיחה של הקבוצה ובתשע העונות האחרונות המועדון רכש 59 שחקנים בממוצע גילאים של 23.4 שנים. סיבה נוספת שהכבידה של מצב המועדון היא השיפוץ המאסיבי של אנפילד, שארך שנתיים ועלה 260 מיליון פאונד כמו גם המעבר ממתחם האימונים מלווד אל קירבי אחרי 67 שנים. עם זאת, ההנהלה הודיעה כי תרחיב את תכולת האצטדיון פעם נוספת כשהדבר עשוי להסתיים בעוד שנתיים.
על אף שהמייטי רדס פעלו בצורה מבוקרת ברוב השנים תחת הנהגת הנרי, בעונת 18/19 המועדון בחר לשנות גישה והחתים ארבעה שחקנים עבור סכום משוקלל של 182 מיליון יורו - אליסון, נאבי קייטה, פאביניו ושרדאן שאקירי. בתוך כך, שליברפול גם הסכימה לפתוח את חוזיהם של שישה מכוכביה עבור תנאים משופרים ומכיוון שהמועדון חווה הצלחה גדולה השחקנים גם קיבלו בונוסים שמנים. בכדי להבין זאת בצורה הטובה ביותר נציג בפניכם את המספרים. במשך ארבע עונות משכורות השחקנים קפצו ב-87% (144 מיליון פאונד), מקום ראשון בליגה בפן הזה, ואפילו עברו את אחוזי ההכנסה של המועדון באותו פרק זמן - 79% (235 מיליון פאונד). בתוך כך, שכר אנשי הקבוצה הגיע לפני שתי עונות לסך של 309 מיליון פאונד (שני רק למנצ׳סטר סיטי) ובעקבות זאת לקח חלק של 58% מהמחזור השנתי.
אז כשרואים את כל הנתונים מול העיניים מבינים את המצב הרבה יותר טוב. למרות שליברפול עדיין רחוקה מלהחזיר את החובות שלה, המועדון לא סיים את השיפוצים של אנפילד ושאר המחלקות בנוסף לכך שחלק מדמי המעבר של שחקני הרכש מהעונות הקודמות נפרסו לתשלומים. אפשר להגיד שהעתיד של המועדון ורוד בזכות ליבת השחקנים שנמצאת בשיאה, הילדים המוכשרים שרוצים להוכיח את עצמם וכמובן המאמן האגדי שקטע רצף של 30 שנים ללא התואר החשוב באנגליה.