חופש גדול לבלוז: הסיבות למהפך של צ'לסי

אחרי קיץ מדוכדך אשתקד, במהלכו אף נטען כי אברמוביץ' איבד עניין, צ'לסי ביצעה בפגרה הנוכחית מסע רכש מרשים שהשאיר מאחור את כל הגדולות. יספיק כדי להיאבק על תואר?

אריק רייניש
אריק רייניש  14.09.20 - 13:05
תחילת כתבה

מעטים זוכרים, אבל האווירה סביב צ'לסי בקיץ שעבר היתה שונה בתכלית מזו העונה. הקבוצה איבדה את הכוכב הגדול ביותר, אדן האזר, ועקב השעיית המועדון מפעילות בשוק העברות  בעקבות הפרת כללים בתחום החתמת קטינים לא הובא לו תחליף מלבד כמה שחקנים צעירים שהיו מושאלים למועדונים זניחים.

הדיווחים סיפרו כי הבעלים, רומן אברמוביץ', איבד עניין במועדון מאז שהוחלט לא להאריך אשרת השהייה שלו בבריטניה (בגין המתח הגואה בין הרוסים לאנגלים סביב הרעלת הסוכן הכפול סרגיי סקריפל ובתו), אך מנגד סירב להצעת האוהד והאיש העשיר בבריטניה, ג'ים רטקליף, לרכוש את הבלוז. נדמה היה שלאחר כמעט שני עשורים רווים הצלחות, צ'לסי עלולה לסגת אחורה – אל הימים בהם הכסף הרוסי לא זרם בסטמפורד ברידג'. אלא שהחודשים עברו, והקיץ המצב שונה בתכלית.

הקבוצה חסרה חדות מול השער? הוחתם אחד הכובשים המצטיינים בבונדסליגה בשנים האחרונות, טימו וורנר (110 שערים ב263- משחקים). הקישור היה זקוק ליצירתיות? הקוסם מאמסטרדם, חכים זייש, נחת במערב לונדון (ממוצע קריירה של 8.22 כדרורים למשחק בכמעט 50 אחוזי הצלחה, 9.12 מסירות לשליש האחרון בכ-67 אחוזי דיוק ו-4.43 בעיטות לשער). יש הזדמנות להחתים כוכב צעיר בדרך למעלה? היד הוכנסה עמוק לכיס כדי להביא את קאי האברץ. ולאחר שזיהו את הצד החשוף בהגנה על השער – מילאו אותו במגן נבחרת אנגליה הצעיר בן צ'ילוול, שיחבור למנהיג החדש בקו האחורי - טיאגו סילבה. הסכום הכולל שהוצא עומד על 200.8 מיליון פאונד, בזמן ששאר המועדונים מהדקים את החגורה עקב משבר הקורונה. והיד עוד נטויה.

אז בעצם, מה השתנה? קודם כל, הצלחת הניסוי הכפוי, עליו היה אמון כוכב העבר האהוב פרנק לאמפרד, להיכנס להליך מזורז של חילופי דורות ובניית סגל מחדש. מעטים האמינו שקבוצה תציג לפרקים כדורגל איכותי, תרוויח את מקומה בליגת האלופות ותשכנע שעם חיזוק במקומות הנכונים – יש לה את הפוטנציאל להתקרב לגדולות. "אברמוביץ' רוצה להתרגש מהצעצוע שלו", טוען שחקן העבר ופרשן בהווה, גארי נוויל. "הוא השקיע הקיץ כי הוא מאמין שיש בקבוצה הזו את מה שהוא תמיד רצה".

שנית, קברניטי המועדון זיהו הזדמנות. העולם השתנה בין-רגע ובמשרדי ההנהלה נפלה ההבנה כי ניתן לנצל את המצב לטובתם. הרי ערך השוק של שחקנים כוורנר או זייש (נמכרו ב-47.7 ו-36 מיליון פאונד בהתאמה) היה גבוה כמה חודשים לפני כן, ובמועד אחר, כנראה שמתחרות נוצצות אחרות היו מתמודדות על שירותיו של קאי האברץ. דווקא כעת ניתן להוריד מהשמיים את הכוכבים עבור סכום סביר.

בניגוד לתדמית שדבקה בה, בשנים האחרונות צ'לסי מיעטה לסחור בשוק העברות, אלא אם הייתה חייבת. אזור ההמראות היה עמוס מעמדת הנחיתות, ויתרת המזומנים של המועדון נסקה לשמיים. נוסיף לכך את הסברה שעסקי האוליגרכים, ובכללותם בעל-הבית, נפגעו פחות מהמשבר הנוכחי, באופן-יחסי - ותקבלו את המתכון לקיץ מהסרטים עבור האוהדים. ואם המצב כה זוהר, למה שלא יפנטזו שבסיום העונה קבוצתם תסיים בעמדת הטובה ביותר?

בקיץ 2003 צ'לסי הייתה במצב דומה. הכסף של האוליגרך האלמוני קנה לה שחקנים איכותיים דוגמת קלוד מקאללה, הרנן קרספו וחואן סבסטיאן ורון - בשווי 152 מיליון פאונד. החיזוק הספיק למקום בחצי גמר ליגת האלופות, וקידם אותה מהמקום הרביעי לשני, אך הרחק מארסנל הבלתי מנוצחת, וקצת לפני מנצ'סטר יונייטד – שהייתה בתקופת מעבר.  רק החלפת המאמן ראניירי בז'וז'ה מוריניו, וצירוף דרוגבה, צ'ך, רובן, ריקרדו פריירה ואחרים הובילו אותה לתקופתה הטובה בהיסטוריה.

קשה להאמין שצ'לסי הנוכחית לא תתקדם ביחס לאשתקד, אלא שבדומה לזו של לפני 17 שנה – היא תגלה ששינוי מהותי בסגל דורש תקופת הסתגלות. ודאי כשהתחרות על הכתר העונה תיהיה קשה יותר, וליברפול, מנצ'סטר סיטי ומנצ'סטר יונייטד נראות מאיימות מתמיד. האם למפארד, מאמן בתחילת דרכו, יצליח לחבר את כולם לידי קבוצה מצליחה? כלל לא בטוח.

ובנוסף, לא בטוח שהרכש הנוצץ יפתור את הבעיה המרכזית – ההגנה, בדגש על מצבים נייחים. הגעת טיאגו סילבה בחינם אמורה לעשות סדר בהגנה, מכיוון שמדובר בבלם מנוסה, חכם וחזק, כזה שיודע לקרוא היטב את המשחק. הנתונים ההגנתיים שלו דומים לבלמי-על אחרים כמו סרחיו ראמוס, וירג'יל ואן-דייק ולאונרדו בונוצ'י, כשבחלקם הוא גובר עליהם, ובחלקם הוא קרוב אליהם. אלא שאוטוטו הוא יחגוג 36 אביבים, ושיאו הפיזי מאחוריו. בעוד הציוות שלו לבלמים מהירים כקימפמבה או מרקיניוס הספיק לליגה הצרפתית – הפרמייר-ליג היא אופרה אחרת.

ועוד לא נגענו בנקודה הרגישה ביותר בצ'לסי – השוער. או השוער היקר בהיסטוריה ליתר דיוק. שיעור ההצלות של קפה עמד בעונה החולפת על 55.4 אחוז. בהשוואה לכלל השוערים ששיחקו מעל 10 משחקים בפרמייר-ליג מאז שהחלו לדגום את הנתונים, המספר הזה מציב את הספרדי במקום ה-730. האחרון.

כשמנתחים את בעיית המצבים הנייחים של הבלוז, מגלים כי הקבוצה ספגה אשתקד 12 שערים ממצבים כאלו ואחרים – במקום השלישי מהסוף בליגה. והשוער אחראי על כך במידת-מה. הוא השתלט רק על כ-0.53 הרמות ל-90 דקות, ומתוך 47 השערים שספגה הקבוצה – בכמעט שליש מתוכם (14) הוא אף לא נע לכדור בדרכו לרשת. נוכחות סילבה וצ'ילוול בהגנה תקל עליו, ובהנחה שקאנטה יצטרף אליהם, יצליח לשמור על קו הבריאות ויסכל התקפות רבות כהרגלו – קפה יצטרך להתמודד עם פחות מצבים נייחים. אך נכון לכרגע, צ'לסי מתכננת להביא שוער שיתחרה איתו על מקומו, ולא אחד בכיר במקומו. ולא בטוח שזה מספיק.

המועדון החליט בחוכמה לנצל את המשבר העולמי כדי לנסות לסגור את הפער מהיריבות בצמרת, וסביר שהפער בהחלט יצטמצם. אולם לא בטוח שהכסף חולק היטב כדי לחזק את המקומות הנכונים, ושכלל החלקים החדשים יתחברו בצורה הרמונית ומיידית.

האוהדים רשאים להיות אופטימיים. יש להם סיבה. אך כדאי להם לשמור את השמפניות במקרר, כי בדומה לעונה שעברה – קבוצתם בפתחו של ניסוי חדש, מההתחלה.