כשל מבני: הקיץ הבעייתי של יונייטד

למרות שהוא בצמרת מקבלי השכר, הסגל של סולשיאר מלא חורים

אריק רייניש
אריק רייניש  19.09.20 - 14:05
תחילת כתבה

בעונה החולפת, מנצ'סטר יונייטד הדגימה עד כמה התפר בין אכזבה להצלחה דק. החתמת ברונו פרננדש בחלון החורפי שינתה לחלוטין את פני הקבוצה ולפתע, הכל התחבר.  אנתוני מרסיאל החל לממש את הפוטנציאל האדיר הגלום בו, מרקוס ראשפורד שימש כמודל לחיקוי על המגרש ומחוצה לו, מייסון גרינווד הצעיר תפס את הכנף הימנית ונראה כמו הדבר הגדול הבא, וכשלצד האדום של מנצ'סטר חזרה השמחה - כך חזר גם פול פוגבה. וכשהוא רוצה ומשקיע, מעטים הקשרים שיכולים להגיע לאותה הרמה.

פתאום המכונה הפכה מחורקת למשומנת והקבוצה העצובה הפכה לדורסנית, תוססת ומלהיבה. יחידה עם כוח אש רחב, שלא תדע מאיפה היא תפגע בך. שתדע לנפק את המסירה המושלמת, ולאחר מכן לכדרר את יריבתה לדעת (19.6 כדרורים ל-90 דקות) כך שהדרך היחידה לעצור אותה - יהיה להכשיל אותה. ולראייה, כמות בעיטות העונשין הבלתי נתפסת לה הם זכו – 14, הכי הרבה בליגה.

ובמקביל לשיפור היחסי בחלקו האחורי של ההרכב, לפגרת הקיץ יצאה הקבוצה מעודדת, עם התחושה שאחרי שנים בהם היא איבדה את הדרך – הרכבת סוף סוף חזרה אל המסילה. רבים אף החלו להאמין שאם ישמנו את הצירים ויחזקו את השילדה, עתיד הקרון לדהור כל הדרך לתחנה הבאה – כדי לסיים את העונה הבאה בתור האלופה. וכששמו של הכוכב העולה, ג'יידון סאנצ'ו, נקשר לקבוצה -  כקטר המושך את הרכבת, אפשר היה להאמין שבעונה הבאה האוהדים יוכלו לשחרר את הקיטור מהשנים האחרונות, ועשן לבן יצא מהארובה. הרי איתו, פוטנציאלית, הם בלתי ניתנים לעצירה.

אלא שככל שעבר הזמן כך נמשכה הסחבת במשא ומתן להבאתו, ובמקביל עלתה השאלה - האם המועדון צריך לתלות את כל יהבו על עוד שחקן התקפה? איזון הוא מצרך קריטי לכל מאמן כדורגל, והמשפט "שרשרת חזקה כמו החוליה החלשה ביותר שלה" נכון כמעט לכל קבוצה. ובמנצ'סטר יונייטד, איכות החלקים לא בדיוק שווה. בחלקם, אף חסרה.

המגן השמאלי, לוק שואו, התמודד אשתקד עם בעיית כשירות, וגם לא הצטיין על המגרש. השמועות גורסות כי מגן פורטו, אלכס טלס, עתיד להחליפו – אולם נכון לרגע זה, מדובר רק בשמועות. הבלם ויקטור לינדלוף לא בלט גם הוא, וברור לכל שחברו למרכז ההגנה, הארי מגווייר – שרשם עונת בכורה סבירה – זקוק לבלם טכני וזריז לידו. שמו של דאיו אופמקאנו נזרק לאוויר, ויכול היה לעשות פלאים להגנה הפרוצה של הקבוצה, אך השדרוג המיוחל לא הגיע. ולצער האוהדים, הבעיות ההגנתיות לא מסתכמות במגן ובבלם.

בעמדת הקשר האחורי שיחק בעונה החולפת נמניה מאטיץ' – שחקן מנוסה ואיכותי, אך כזה שהשיא הרחק מאחוריו. בלעדיו, ניסתה יונייטד להסתדר עם מקטומיניי ופרד – שחקנים שבמרבית הקריירה נעו מרחבה לרחבה. היא קיבלה מהם הרבה רצון, מאמץ ולחימה, אך אם תבנה עליהם לעמדה זו בעתיד לאורך-זמן – התוצאה שתקבל עלולה להיות רכה ופריכה. ולרפיון ההגנתי נוסיף את דויד דה-חאה, שוער-על שבעבר כל הצלה שניפק דמתה לאומנות - אך כזה שבשנתיים האחרונות מתקשה לשמור על יציבות.

לא מזמן הראה וירג'יל ואן-דייק, בלם היריבה השנואה, כיצד שחקן בודד יכול לאזן הגנה שלמה. יונייטד זקוקה לחיזוק הגנתי, ואפילו שחקן או שניים מתאימים יכולים לעשות את ההבדל ולייצב את הספינה. אלא שמבלי לעשות זאת, הקבוצה עלולה למצוא את עצמה טובעת בשערים וסופגת יותר משהיא מכניסה.

ואין זה נכון שלא הגיע רכש איכותי למועדון. דוני ואן דה-בק, שנרכש תמורת 35.1 מיליון פאונד, הוא קשר איכותי וצעיר, מגוון וחכם שיודע למצוא את השטחים הפנויים ולהסתנן אליהם טוב ממרבית השחקנים באירופה.
אולם תפקידו במגרש תואם את זה של פרננדש או פוגבה ונסיון להרכיב את כולם יחדיו עשוי להיות מאתגר, ניסוי שעלול לאלץ את המאמן לשחק ללא שחקני אגף. שיטה שכזו יכולה לעבוד כשמגיני הקבוצה יודעים להתקיף היטב במקביל לעבודתם ההגנתית. אבל לא זה המצב בהגנת השדים-האדומים הנוכחית.

חשוב להדגיש - אין מחלוקת לגבי איכויותיו של ואן דה-בק כשחקן, והגעתו תעבה את הסגל המדולל. אך האם היה ראוי להשקיע את הכסף בהגעתו על פני ולפני חיזוק נקודות התורפה? כלל לא בטוח, ותהייה זו היא רק אחת מני רבות מבין שלל סימני השאלה שאופפים את התנהלות קברניטי המועדון.

אלה שבמקום לפזר את סמכויות הכדורגל במחשבה על העתיד, העדיפו במשך שנים לפזר את הכסף במקומות הלא-נכונים, ובמילים אחרת – להניח פלסטרים במקום בו צריך לבצע ניתוח. למען שיווק המועדון, ופחות עבור הצלחתו המקצועית. "אני מתקשה להבין מדוע בעלי המועדון מתעקשים לתת את המושכות להנהלה הנוכחית", טען מוקדם יותר השנה הפרשן ושחקן העבר, גארי נוויל. "יונייטד משלמת את השכר השני בגובהו בעולם, וזו הקבוצה שיש לה. זה בלתי נסלח, באמת".

מאז, הגיע פרננדש והוכיח לנוויל וליושבי האולד טראפורד כי גם רכש בודד מהליגה הפורטוגלית יכול להפריח את השממה. ורכש מדויק נוסף עשוי להזניק את הקבוצה קדימה. אך כדי שהתחזיות האופטימיות יתממשו, המנהלים הבכירים יצטרכו לבצע את עבודתם. הם יהיו חייבים לנתב את הכסף לפתרון שלל הפגמים הברורים, משום שלא בטוח שאולה גונאר סולשיאר – מאמן צעיר שכמעט ואיבד את משרתו אשתקד – יצליח להסתיר אותם, וודאי כשקבוצות כמו ליברפול או מנצ'סטר סיטי אורבות מעבר לפינה.

היטיב לתאר זאת שחקן העבר ריו פרדיננד, שאמר כי ביחס לקיץ של היריבה צ'לסי, "שום דבר לא קורה עם מנצ'סטר יונייטד, וזה מתסכל". משום שאחרי שנים של ניסיונות, נראה שהשנה השדים-האדומים קרובים לנחלה, ושינוי או שניים עשויים להוביל את הקבוצה ליעדה. להגיע להסכמות עם פורטו על החתמת טלס באופן רשמי, למשל, ולהוסיף עוד שחקן דפנסיבי – בעמדת הבלם או הקשר האחורי. אבל עד שזה יקרה, הם ימשיכו להיות ליד. להלהיב לעיתים, אך לא להוות איום אמיתי על הכתר ברגע האמת. לצעוד בין מאניה לדיפרסיה.