לא קל להיות שחקן ישראלי בחו"ל, במיוחד אחרי ה-7.10, ומנור סולומון חווה את זה על בשרו. בראיון ל"אסנהיים מארח" חשף הקיצוני מה היה מאחורי המעבר שלו ברגע האחרון לוויאריאל ואיזה יחס קיבל בספרד, כולל בחדר ההלבשה שלו. הראיון המלא ב-18:00 ב-5SPORT.עזרת ללידס לעלות ליגה, אבל לא נשארת בקבוצה"מאוד התחברתי ללידס, זה מועדון שתמיד יהיה בליבי. במיוחד הקהל, שהוא מדהים. כשעליתי למשחק הראשון ושמעתי את הקהל של לידס, אמרתי לעצמי `הגעתי למקום הנכון`. בסוף העונה רציתי להיות בטוטנהאם או לידס. יושבי הראש דיברו עליי, המחיר היה גבוה. לנו היתה שיחה עם טוטנהאם לפני ההגעה לאימונים, הם אמרו שהם רוצים שאני אשאר והמאמן אוהב אותי ואחרי שישה אימונים נפצעתי. ההתעניינות מלידס ירדה ובסוף החלון, כשחזרתי לשחק, המאמן שוב ראה אותי והיתה לי איתו שיחה כי היתה לי הצעה מקריסטל פאלאס. הוא אמר לי שהוא רוצה שאני אשאר. כבר השארנו הכל בלונדון ויום למחרת טסתי לנבחרת. נחתתי וקיבלתי שיחה מפיני. הוא היה עצבני ואומר שהיתה להם אפשרות להחתים חלוץ צרפתי, דניאל לוי דיבר איתו והם צריכים לפנות שחקן בסגל וזה כנראה אני. אמרתי לו `יאללה, תסגור פאלאס. אני לא רוצה להיות במקום כזה`. היה מו"מ בין הקבוצות וכנראה היה שם דם רע והעסקה נפלה בשעות האחרונות. אני בנבחרת, הייתי גמור מהיום הזה. נגמר חלון ההעברות, אני לא רציתי להישאר בטוטנהאם. נעלבתי מהם. כשאתה מרגיש שדוחפים אותך החוצה, אתה לא רוצה להישאר במקום כזה". ואז שעה לסיום החלון"בסיום חלון ההעברות בספרד, ויאריאל הגיעו. שאלו אותי אם אני רוצה ואם כן, אין זמן לשום דבר. אמרתי להם `תסגרו`".מתי אתה מבין שזו טעות?"איך שהגעתי לשם. כשאתה מגיע מאנגליה והכל מסודר. כשאתה חותם, שולחים לך הודעה מאלף ואחת מקומות. האיש מדיה, המנהל קבוצה, הרופא... אתה כ"כ מוקף. בספרד אף אחד לא דיבר איתי, חוץ מהמאמן של דיבר אנגלית. מזל שלפיני היה ישראלי שעבד בספרד וסידר לי את הכל. אחרת אתה לבד. ומדובר במועדון שמשחק בליגת האלופות. ככה ההתנהלות".מתי הבנת שחלק מהקהל לא אוהב אותך?"בוויאריאל לא ההרגשתי עוינות. זה מקום מאוד קטן. שם לא היה אכפת להם. אבל בספרד, איך שחתמתי קיבלתי עשרות או מאות אלפי הודעות של שנאה. `שתישרף`, `שתמות`, דברים על אשתך. במשחק בסביליה עשיתי חימום מול האולטראס שלהם והם לא מפסיקים לקלל לשניה. הם שמו לי דגל פלסטין על הפנים, דגל ישראל מרוח בדם. אין להם שמץ של מושג מה אנחנו עוברים או מה באמת קורה. אם שואלים אותי, אני מסביר. אם לא באים בגישה רעה. בחדר ההלבשה היה מרוקאי והוא לא לחץ לי את היד. הוא לא היה בא לחבק אותי אחרי גולים. זה שלו. לא רציתי להישאר שם. מנטלית היה לי קשה שם מההתחלה. זה לא היה לי בשום קבוצה בעבר. בשבוע הראשון הייתי בחצי דיכאון. לא נהניתי באימונים, לא במסביב. פתאום היה את יום כיפור שלא שיחקתי מול יובנטוס. במשחק לאחר מכן מול ריאל לא קיבלתי דקה, שזה היה הזוי אחרי שכבשתי ובישלתי במשחקים הקודמים ואז הבנתי - המאמן לא סומך עליי".