פרוייקט צמרת: הדרך של יוגב אוחיון לחולון

עזיבת י-ם, הרצון להישאר בטופ וההתפשרות בשכר. מבט מבפנים

עמרי מנהיים
עמרי מנהיים  07.07.19 - 16:52
תחילת כתבה

כששרון דרוקר התחיל לעבוד על בניית הסגל של הפועל חולון לעונה הבאה, היה לו ברור שאת עמדת הרכז יאייש שחקן ישראלי בכיר. המאמן שהגיע מאילת מאמין מאוד בצביון ובזהות מקומית ושמו של יוגב אוחיון היה אחד הראשונים ברשימה. לכן, החיבור בין הצדדים היה טבעי, עד שבחולון אפילו הגדירו אותו במהלך השבועות האחרונים כ"עניין של זמן".

עם ההבנה שהקבוצה תצרף רכז כחול-לבן, היו מספר שמות על השולחן. אוחיון, גל מקל, בר טימור ואבי בן שימול. עם מקל נערכו גישושים ראשוניים. שיחה בינו לבין שלמה אייזיק, ותו לא, כשברור היה שדרישותיו הכספיות יצטרכו לגרום לחולון להכניס את היד עמוק מדי לכיס. טימור ירד מהפרק לאחר הארכת החוזה של שלומי הרוש, שכן במועדון חששו כי הוא ינגוס בדקות של הקפטן לאור תפקודם הדומה על הפרקט ובן שימול, אותו דרוקר מעריך מאוד, עדיין תחת חוזה באילת. חולון נשארה עם אוחיון. בכל מקרה, הוא היה האופציה המועדפת עליה. לאט לאט, הוא גם הפך לאופציה הריאלית היחידה.

הפרידה מירושלים
בשבועות האחרונים, ללא קשר לחולון, אוחיון היה במרכז השיח של הפועל ירושלים. היה ברור כי הוא או טימור לא יישארו לאור ריבוי הגארדים של עודד קטש. בבירה לא היו החלטיים. עודד קטש לא הסתיר מעולם את אהבתו לאוחיון. מנגד, לירושלמים היה ברור כי טימור הוא יותר מ"עוד שחקן" עבור המועדון ואמור גם להיות הקפטן הבא לאחר עזיבתו של ליאור אליהו.

לקבוצה מהבירה היתה אופציה על יוגב. הדד-ליין לממש אותה היה ה-5 ביולי. אלא שהתאריך התקרב, ועל שולחנו של אוחיון לא הונחה הצעה לחוזה חדש. הרכז הבין לאן נושבת הרוח והחל לבדוק אופציות אחרות ומלכתחילה היה ברור שחולון רצינית מאוד לגביו. מהרגע שפג התאריך בו ירושלים יכולה לממש את האופציה, הצדדים העלו הילוך במשא ומתן הכספי, שנסגר באופן סופי בלאס וגאס, מול מתן סימן טוב, סוכנו של יוגב.

סוגרים פערים
המו"מ לא היה פשוט, שכן יוגב צריך להתרגל לסיטואציה שונה. הוא כבר בן 32, ובעונה הבאה - לאחר שנים רבות - לא יהיה חוק רוסי. העובדה הזו משמעותית במיוחד, משום שכשאוחיון חתם בירושלים, הוא הרוויח 300 אלף דולר לעונה והיה אחד הישראלים בעלי השכר הגבוה בליגה. היה לו ברור, שבעידן שאחרי החוק הרוסי ובקבוצה בעלת תקציב נמוך יותר מירושלים, הוא ייאלץ להסתפק במשכורת נמוכה יותר. השאלה רק כמה.

ההצעה הראשונית של חולוניה הייתה באיזור ה-100 אלף דולר לעונה, אוחיון ביקש כמעט כפול  ועוד לפני כן הבהיר כי יהיה מעוניין בחוזה לשנתיים. לגבי משך החוזה, לקבוצה לא היתה בעיה. בהיבט הכלכלי חולון העלתה את ההצעה, בעוד שהרכז מצידו ירד קצת בדרישות. לאט לאט הפערים נסגרו, עד שלמשך מספר ימים הם היו קטנים מאוד, אבל עדיין הדברים לא הבשילו לכדי חתימה. בחולון הרגישו כי הם מגיעים לתקרה מבחינת ההצעה הכספית, אבל לא ראו את אוחיון מתגמש מצידו. בסופו של דבר, הוא כן עשה את הצעד לכיוון חולוניה וישתכר כ-140 אלף דולר לעונה. הרבה פחות מכפי שהרוויח בירושלים, אבל עדיין - שכר גבוה כשמדובר בקבוצה כמו חולון.

אוחיון יצטרף לחבורה ישראלית ותיקה ומנוסה, עם שלומי הרוש, עמית שמחון ומעל כולם גיא פניני. הקשר הטוב בין אוחיון לבין חברו ממכבי תל אביב היה עוד סיבה לבחירה שלו ללכת לחולוניה, ולפחות נכון לעכשיו, נראה שמדובר בשידוך אידיאלי.

כי למען האמת, ההחתמה הזו נראית כמו תרחיש אופטימלי עבור שני הצדדים: חולוניה מקבלת את הרכז שהיה הראשון בסדר העדיפויות שלה, בעוד שאוחיון מגיע לקבוצה הגדולה והתחרותית ביותר אליה יכול היה להגיע. במכבי תל אביב והפועל ירושלים הוא, כידוע, כבר היה, ומבחינתו חולון היא הקבוצה היחידה - שמבחינת המעמד, השאיפה לתארים וההשתתפות באירופה - תשאיר אותו בוודאות בצמרת הכדורסל הישראלי.

הדפס