פאסט פורוורד: כך הפכה ישראל לאומה של פורוורדים

במשך שנים הכדורסל הישראלי היווה פס יצור לגארדים מוכשרים. בשנים האחרונות משהו קרה, והדור הנוכחי שופע בגבוהים ורסטיליים. איך זה קרה ולאן נעלם שחקן החוץ המקומי?

רועי כהן
רועי כהן  10.04.20 - 18:30

תגיות: ליגת ווינר

תחילת כתבה

עם ישראל מעולם לא הצטיין בגובה או בפיזיות. הגבר הישראלי הממוצע מתנשא לגובה של 1.77 מ' בלבד, ובכדורסל הדבר בא לידי ביטוי, במשך שנים, בפס יצור מרשים של גארדים מהירים ומוכשרים במיוחד. אלא שבשנים האחרונות משהו קרה. לא, לא הפכנו לגבוהים במיוחד, ולא ליצואנים מובילים של סנטרים אימתניים, אבל כמות הפורוורדים שגדלו כאן ב-5 השנים האחרונות מעידה שגם הגנטיקה הישראלית מתיישרת עם הכדורסל המודרני, שמחפש את הגבוהים האתלטיים שיכולים לקלוע, לעיתים על חשבון הגארדים ה"רגילים". יתרה מכך, בחלון הנבחרות האחרון קיבלנו תזכורת לכמות הפורוורדים המוכשרים בסגל של עודד קטש, לעומת מיעוט הגארדים, לא כל שכן גארדים יוצרים והתקפיים.

אז לפני שנצלול לעומק וננסה להבין איך הפכנו לאומה של פורוורדים, שימו לב לכמות ולאיכות השחקנים הישראלים שהיו לנו העונה בעמדות 3-4 בליגת העל:

מכבי ת"א: עמרי כספי, ג'ייק כהן, דני אבדיה יובל זוסמן (גארד שמתופקד לרוב בעמדה 3)
הפועל ירושלים: נמרוד לוי
מכבי ראשל"צ: עוז בלייזר
הפועל חולון: גיא פניני, טי ג'יי קליין, ג'ו אלכסנדר
מכבי חיפה: רומן סורקין, יונתן מור, ווילי וורקמן
נס ציונה: טל דן, ליאור קררה
הפועל גלבוע/גליל: יותם חנוכי, נתנאל ארצי
הפועל אילת: רפי מנקו, יהונתן שולדבראנד
הפועל ת"א: תומר גינת, כארם משעור
עירוני נהריה: איגור קולשוב (גארד שמתופקד בעמדה 3)
הפועל ב"ש: עמית שמחון, עמית זיס
מכבי אשדוד: ליאור אליהו, תומר לוינסון

ספרנו 25 שחקנים ישראלים שמקבלים דקות משמעותיות בעמדות הפורוורד. לשם השוואה, ישנה כמות של 28 גארדים ישראלים בעמדות הגארד בדקות משמעותיות, ואם אנחנו מדברים על איכות, אין ספק שכף המאזניים נוטה בבירור לפורוורדים.

"הגנטיקה התיישרה עם הכדורסל"
"האמת היא שכשאני חושב על זה, בקיץ כשחיפשתי גארד ישראלי לא היו יותר מדי אופציות", נזכר שרון דרוקר, "היה את אבי בן שימול אבל הוא היה בחוזה עם אילת, והיה את יוגב אוחיון שבדיוק שוחרר מירושלים ובסוף גם לקחנו אותו. אבל הם היו המועמדים היחידים, באמת שהיום יש פחות גארדים, וגם אוחיון ובן שימול הם בני 30 פלוס, כך שאני מסכים שיש קצת ואקום בגארדים".

לדעתו של דרוקר, הסחף לעמדות הפורוורד התחיל עם הדור השני למתאזרחים. "קח למשל את דני אבדיה, או אפילו את טי ג'יי ליף, שניהם בנים של פורוורדים ושחקנים שהיה להם גודל. ברור שזה לא בהכרח קשור לכמות הצברים שגם הם גדלו בעמדות האלה, אבל שם זה כנראה התחיל. מה שיפה זה שהגנטיקה התיישרה יפה עם הכיוון שהכדורסל המודרני הולך אליו, שזה באמת יותר פורוורדים עם קליעה וכאלה שיכולים ליצור".

עם זאת, דרוקר מאמין שזה גם עניין של שנתונים. "אם בעבר גידלנו יותר גארדים, והיום יותר פורוורדים, אז לך תדע, אולי הדור הבא יביא יותר סנטרים, שזה אף פעם לא היה לנו. אבל אני לא חושב שזה פועל יוצא של מחלקות נוער ששמו לעצמן למטרה לפתח יותר ויותר פורוורדים. דווקא להיפך, אני כן רואה פורוורדים שמנסים לסגל לעצמם יכולות של גארדים, להשתפר בכדרור, בקליעה, לגוון את החדירה, אבל אני לא חושב שיש הסבר לכמות הגדולה של הפורוורדים בדור הנוכחי. עדיין יש לנו שחקן כמו תמיר בלאט, שלא גבוה, ויודע לנצל את זה לטובתו. אבל כמעט ואין לנו כאלה".

מאמן אחר בליגת העל מציע הסתכלות שונה: "הסגנון של הגארדים השתנה והיום כולם מחפשים את הגארדים ההתקפיים, אלה שקודם כל מהווים איום בקליעה והם מאוד דומיננטיים במשחק ההתקפה שלהם, אבל הם גם יכולים ליצור לאחרים. אצלנו בליגה סקוטי ווילבקין וג'ייקובן בראון הם כאלה, גם דומיניק ווטרס למשל. אבל לאורך השנים לא הצלחנו לייצר הרבה ישראלים כאלה. לי זכורים בעיקר עדי גורדון ועודד קטש, אבל הם היו יחידים בדורם. צריך גם לזכור שזאת פונקציה של כמות זרים. בעבר היו גם פחות זרים ורובם הגיעו בעמדות הפנים, אז היינו חייבים לייצר גארדים. היום בגלל הצורך הקודם שציינתי, של הגארדים ההתקפיים, הישראלים מצאו את הנישה של הפורוורדים והם גם מצליחים בזה לא רע".