התמונה השלמה: הסיבות שעודד נשאר בהפועל ירושלים

חרף העובדה שהפועל ירושלים נכשלה בניסיון להעפיל לגמר הפיינל פור 3 שנים ברצף, במועדון החליטו להעניק לעודד קטש חוזה חדש. הסיבות לכך בפנים. ומה גרם להתלבטות?

רועי כהן
רועי כהן  05.08.20 - 14:00

תגיות: ליגת ווינר

תחילת כתבה

אחרי כמה ימים של חישוב מסלול מחדש, הפועל ירושלים קיבלה את ההחלטה הראשונה והחשובה ביותר שלה לקיץ הנוכחי ושמרה על עודד קטש בעמדת המאמן. במכלול השיקולים של האדומים, היו יותר סיבות להמשיך את ההתקשרות עם קטש מאשר לזעזע את המערכת וללכת לכיוון חדש לגמרי. "הולך למוניטור" מספק הצצה לדיונים הקדחתניים ולשיקולים שהשאירו את המאמן בבירה, לצד התחומים שבהם ירצו בירושלים לראות שיפור.

הסיבות שקטש ממשיך: תארים, אטרקטיביות והלו"ז
עם תארים קשה להתווכח: יש לא מעט סוגיות "מיקרו" שקטש יידרש אליהם בהמשך הדרך ונפרט עליהן בהמשך, אבל במאקרו, ההספק של קטש הוא כזה: שני גביעי מדינה, גביע ווינר אחד, 68% הצלחה בליגה (בעונות המלאות שהוא בתפקיד), ו-79% הצלחה בליגת האלופות. זוהי סטטיסטיקה שכל מאמן היה גאה בה, וכל קבוצה היתה "חותמת" עליה, ולכן, על אף שהקבוצה לא העפילה לגמר הפלייאוף בשלוש השנים האחרונות, החליטו בירושלים לתת משקל רב יותר למה שהקבוצה כן הצליחה להשיג.

כיף של כדורסל: סימונה פיאניג'אני, למשל, רשם הישגים גדולים יותר. הוא זכה באליפות והגיע עד חצי גמר היורוקאפ. דני פרנקו גם כן זכה באליפות והיה כפסע מתואר בק-טו-בק. ובזמן שהכדורסל של פרנקו היה נאה, והסגנון של פיאניג'אני היה בלתי ניתן לצפייה לפרקים, הכדורסל הקטשי הוא אופרה אחרת.

זה יכול להיות הפיק-נ-רול ששוכלל לרמת גאונות או תרגיל מחושב ממעמקי פסק הזמן שמנצח משחק או יכולת קטלנית במתפרצות - ברוב המוחלט של הזמן ירושלים של קטש שיחקה כדורסל מהנה ואטרקטיבי שהיה חגיגה לעיניים וסיוט עבור עורכי וידאו שצריכים לבחור מהלכים נבחרים. לפעמים אנחנו שוכחים שספורט הוא גם בידור, ואת זה קטש ידע לספק.

היעדר אלטרנטיבה והלו"ז הדוחק: מציאות הקורונה יוצרת מצב שבו הפועל ירושלים צריכה להעמיד סגל בתוך שלושה שבועות מהיום, אולי אפילו פחות, מכיוון שהפיינל 8 של ליגת האלופות מתוכנן ל-30 בספטמבר. במצב כזה, ליצור טלטלה במערכת עם מאמן חדש, שידרוש כנראה כלים חדשים ואולי תקציב גדול יותר שבוודאות לא יהיה - זה סיכון שבירושלים לא רצו לקחת.

זה מביא אותנו לנושא האלטרנטיבה. כשרוצים להחליף מאמן, הוא צריך להיות טוב יותר מהנוכחי. האם מישהו יכול לקבוע שמאמנים זרים כמו למשל לוקה באנקי או איליאס זורוס טובים יותר מקטש? מתאימים יותר ממנו לקבוצה כמו הפועל ירושלים? בשוק הישראלי המצומצם יותר, אין אלטרנטיבה ראויה ולכן כל ההחלטה להמשיך עם קטש היתה טבעית ומתבקשת.

טעון שיפור: תפוקת הישראלים, הפקת לקחים וחזרה למעמד הגמר
שלוש שנות בצורת: שלוש פעמים הוביל עודד קטש את הפועל ירושלים לפיינל פור, ושלוש פעמים זה הסתיים במפח נפש בחצי הגמר. לכל עונה יש את הסיפור שלה, אבל בשורה התחתונה, ירושלים לא היתה במעמד הגמר כבר שלוש שנים, ולקטש יש חלק לא פחות גדול בעניין מאשר כל אחד אחר במערכת, אם לא יותר. בירושלים פחות התייחסו לעונה הראשונה, שבה קטש לא בנה את הקבוצה, וגם לעונה הנוכחית, עם כל השלכות הקורונה, ולכן הנקודה הזאת היוותה גורם פחות מכריע בהחלטה.

אין תפוקה מהישראלים במאני טיים: לצד הכשלון בהגעה לגמר הפלייאוף, קטש לא הצליח להפיק תועלת שאפילו קרובה להיות מירבית מהסגל הישראל שלו. 12 נקודות בלבד קלעו הישראלים של ירושלים בחצי גמר הפיינל פור, 28 בלבד הם קלעו באותו מעמד בשנה שעברה נגד אותה מכבי ראשל״צ, ובחצי הגמר של 2018 הם תרמו רק 21 נקודות. בגמר הגביע השנה, שבו ירושלים דווקא ניצחה, בלאט, טימור, לוי וזלמנסון ביחד קלעו 16 נקודות בלבד.

הטיעון הנגדי היה שאין לזה חשיבות, ומה זה משנה מי קולע כמה, וזה טיעון לגיטימי. אבל הישראלים הם הבסיס של כל קבוצה, בטח שלטווח הארוך, וכשהם מקבלים את התחושה שברגע ההכרעה ״לא בונים עליהם״ אז הגישה תהיה בהתאם. וכשמוסיפים לכל הקלחת את העובדה שקטש הוא גם המאמן הלאומי אז לא ברור מדוע דווקא הישראלים לא מצליחים לתרום יותר.

שנים שונות, הפסדים דומים: יש הרבה קווי דמיון בין ההדחה של ירושלים בחצי הגמר העונה להדחה של העונה שעברה. בשני המשחקים ירושלים נותרה ללא מענה לביגמן שעשה כרצונו בצבע - אשתקד זה היה דיימון סימפסון, השנה זאק הנקינס, בשני החצאים, כפי שהדגמנו, הישראלים לא תיפקדו ובשני המשחקים, דווקא שחקן משלים כמו נמרוד טישמן היה זה שהכאיב לירושלים עם כמה סלי קלאץ׳ מכריעים.

הקושי בהתמודדות עם גבוהים דומיננטיים חזר על עצמו גם בהדחה ברבע גמר ליגת האלופות בעונה שעברה נגד טנריפה. קולטון אייברסון, זוכרים? הוא זה שעשה כרצונו נגד אמארה סטודמאייר וג׳וש אואנס. מה שמצחיק הוא שאותו סטודמאייר, הפעם בצהוב, עשה בית ספר הגנתי והתקפי לזאק הנקינס, שהעניש את ירושלים פעם אחר פעם בחצי הגמר. אז הכלים היו שם, אבל הם לא באו לידי ביטוי, וכאן ירושלים תרצה לראות שיפור מיידי.