לנצח את הסרטן: סיפורו של קורן ז'ורנו

קורן ז'ורנו היה אחד השחקנים המבטיחים בדור שלו לפני שגידול סרטני ברגלו אילץ אותו לפרוש. המסע מעורר ההשראה שעבר, וכלל גם אפשרות שרגלו תיקטע, הסתיים 4 שנים לאחר מכן עם חוזה בגלבוע: "כשלא הייתי יכול לדרוך על הרגל הייתי מדמיין שאני במגרש"

עמרי מנהיים
עמרי מנהיים  19.09.20 - 09:24

תגיות: ליגת העל

תחילת כתבה

אם הקריירה של קורן ז'ורנו היתה מתפתחת במסלול ה"רגיל", כמו שהיתה אמורה להיות, כנראה שהיום הוא כבר היה שם מוכר, שחקן לגיטימי (ואולי יותר מזה) בליגת העל. אבל הקריירה שלו התפתחה במסלול שהיה הכי רחוק מרגיל: בגיל 17 התגלה גידול סרטני ברגלו שאילץ אותו לפרוש מכדורסל ולהתחיל במסע ארוך ומייגע, ללא תאריך סיום ועם אינסוף מהמורות וקשיים בדרך. אבל ז'ורנו, בן 21 בסך הכל, ניצח - וסגר מעגל כשחתם בתחילת השבוע בגלבוע/גליל על החוזה המקצועני הראשון שלו. "לא היה לי ספק שאחזור, זו היתה מטרה שתמיד היתה לי בראש", הוא אומר בראיון לערוץ הספורט. "חשבתי כל הזמן על מה יהיה כשאחזור, מה יקרה כשאתחיל לשחק כדורסל, איך זה ירגיש. היום זה מרגיש לי מאוד טבעי להיות במקום הזה -וזה הניצחון האישי שלי".

איך הצלחת להישאר חיובי לכל אורך התקופה הזו?
"זה היה תלוי בהרבה דברים, מה שעזר לי בעיקר זו התמיכה של המשפחה, של החברה, של הרופאים ושל כל הסובבים אותי, הם שידרו כל הזמן שהמצב יחסית טוב. הרופאים אמרו שיש לי סיכוי מאוד גבוה לצלוח את המחלה - כמובן שאף אחד לא הבטיח שאחזור לשחק - אבל זה זה נתן לי מספיק כוח כדי להבין שהשאר תלוי בי. ידעתי שזה ייקח זמן ואם אני אעבוד מספיק קשה, אני אצליח".

אתה מצליח להבין כמה הסיפור שלך גדול? עד כמה הוא מעורר השראה?
"לאורך הדרך פחות הבנתי כי מאוד התעסקתי בלחיות את היום יום שלי ולהתקדם לאט לאט, אבל עכשיו אני רואה איך הסיפור שלי משפיע על אנשים ונותן להם כוחות להמשיך להילחם ולהיאבק יום יום. אני מקבל פידבקים מהמון אנשים, והיום אני מבין את גודל הדבר הזה".

"קורן הוא בחור שמעביר מסר", מוסיף סוכנו של ז'ורנו, מתן סימנטוב. "הוא בחור מדהים, שמראה שלוותר זה לחלשים. הוא ייקח את הסיפור שלו ויהיה מנטור אמיתי עבור אנשים, הוא יהיה סמל לזה שאם אתה נלחם ואם אתה רוצה משהו, אז אתה תעשה הכל בשביל להשיג אותו, ולא משנה כמה התהליך קשה וארוך. ובסוף אתה גם תגיע למטרה שלך".

"העדפתי להתכחש למחשבה שיקטעו לי את הרגל"
התהליך של ז'ורנו באמת היה ארוך. הוא עבר קרוב לארבע שנים של שיקום פיזיותרפי, החל מהבדיקה ההיא ב-2016 בה אובחנה אצלו המחלה. על רגלו השמאלית נותרה צלקת גדולה, זכר ל-8 ניתוחים שהרגל הזו עברה. "הצלקת הזו מזכירה לי היום את כל מה שעברתי", הוא אומר. "היא מזכירה לי את כל מה שאני עושה ועשיתי בשביל זה שאחזור לשחק כדורסל באופן מלא".

היתה מחשבת אפילו לקטוע לך את הרגל
"היו רגעים שחשבו על זה, אבל אני העדפתי להתכחש לנתון הזה... לא האמנתי שדבר כזה יקרה, ולשמחתי גם לא היה בזה צורך. מצאו בסוף את הפתרון לבעיה הזו ואני מאושר שלא היו צריכים לעשות את זה. המשכתי את השיקום שלי עד למצב שאני מצליח לרוץ באופן רגיל".

כמה קשה היה השיקום?
"זה תהליך עם המון עליות וירידות, היו לי שני שברים במהלך הדרך וכל פעם אתה צריך לייצר את האנרגיה הזו ולעשות את הפיזיותרפיה, למרות שאלו התרגילים הכי משעממים שיש, כמו לקום ולהתיישב על כסא. אני הבנתי בשלב מוקדם כמה חשוב לשעות את הדברים האלה, דווקא כשזה משעמם, וזה השתלם לי בהמשך".

זה לימד אותך להעריך את הדברים הפשוטים, שנראים טריוויאלים לרוב האנשים?
"גם כשחליתי, אחד הדברים שהנחו אותי זה לחשוב על היום יום, על להתעסק בהווה. בן אדם שמסתכל רחוק מדי שוכח לפעמים ליהנות מהרגעים הקטנים".

"כשלא הייתי יכול לדרוך על הרגל, דמיינתי את עצמי על המגרש"
לאורך כל הראיון, ז'ורנו ממש מחייך כשהוא מדבר. גם בלי להבין את התוכן של המילים, רק הבעות הפנים "מסגירות" את התהליך שעבר עליו - מרגע גילוי המחלה ועד ההחלמה. "אני אדם אופטימי", הוא אומר, ומסביר את החיוך הגדול: "בוודאי שזה קשור לאיפה שאני היום, לזה שהצלחתי לגבור על הסרטן ולנצח. השלמתי גם את המשימה השניה שהיתה לי, לחזור לשחק כדורסל, כך שאני לגמרי שמח מהמקום שאני נמצא בו, אז אני מרשה לעצמי לחייך".

אבל בטח היו תקופות פחות טובות. היו רגעים שנשברת, שחשבת שאתה לא מסוגל יותר?
"היו מחשבות של 'למה דווקא אני' בהתחלה, 'למה זה קורה דווקא לי' אבל כמו שאמרתי, המעטפת שהיתה סביבי לא נתנה לי להישאב למקום הזה של לרחם על עצמי. הם הראו לי שיש דרך שצריך לעבור ושבסוף נצלח את זה. גם אחרי שהחלמתי במשך השיקום היו מצבים קשים, לא הכל היה טוב, למשל כששברתי את הרגל בפעם השניה, זה היה אחד הדברים הכי מתסכלים. זה קרה בדיוק כשהייתי קרוב לחזור לשחק וזה זרק אותי חצי שנה אחורה - שוב גבס, קביים וניתוח מורכב בארצות הברית. זה היה רגע לא פשוט, אבל הצלחתי להתאושש ממנו בעזרת האנשים שנתנו לי תקווה והאמינו בי לאורך הדרך. הם עזרו לי תמיד לאגור עוד כוחות".

עם כל הכבוד לכל האנשים שסביבך, אתה צריך את להביא גם כוחות בעצמך
"ברור, וזה משהו שהייתי עובד עליו. בכל פעם לפני השינה הייתי מדמיין את עצמי במקום שבו אני רוצה להיות. אם נניח הלכתי לישון ביום שבו אני לא יכול לדרוך על הרגל כי אני עם קביים, אז הייתי מדמיין את עצמי כשאני על המגרש. דמיינתי שאני משחק, איך זה נראה, איך זה מרגיש, מה אני עושה על המגרש. ועשיתי את זה ממש בימים הכי קשים, שלא הייתי מסוגל לדרוך על הרגל. זה הרגיע אותי, נתן לי מקום למחשבות אופטימיות. הדמיון שלנו בסופו של דבר גם יוצר את המציאות, זה משהו שאני מאוד מאמין בו וכל הזמן ניסיתי לשדר לעצמי את התמונה הכי אופטימית שאני יכול לראות ואת המקומות שאני רוצה להגיע אליהם. חשבתי כל הזמן איך ייראה מה אני ארגיש מה אני אעשה בכל סיטואציה, זה עזר לי מאוד בימים הקשים".

"מעולם לא התנתקתי מהכדורסל"
ז'ורנו היה אחד משחקני הנוער הטובים בישראל לפני המחלה. הוא היה קפטן נבחרת הנוער ונבחר ל-MVP של אליפות אירופה, כשעמד בשורה אחת עם חלק מהשחקנים המובילים בכדורסל הישראלי, כמו יובל זוסמן ותמיר בלאט. אבל בסופו של דבר הוא מגיע לליגת העל, אמנם באיחור, אבל במקרה שלו - לגמרי מוטב מאוחר מאשר אף פעם. "היום אני מגשים את כל החלומות שהיו לי לפני כמה שנים ואין הרגשה טובה מזו", הוא מספר. "זה מדהים להרגיש שהצלחתי להגיע למקום שרציתי. היום אני כבר מדמיין עוד קדימה".

לא שיחקת כדורסל כמעט ארבע שנים, אתה בכושר משחק? אין לך פער גדול מדי שאתה צריך לסגור?
"כושר משחק זה משהו שבונים, ומרגיש שאני משתפר מאימון לאימון. אסור לשכוח אבל שהכדורסל היה איתי כל הזמן, לא התנתקתי ממנו ארבעים שנים. גם בזמן המחלה זה היה חלק ממני, אם זה לראות משחקים או ללכת לזרוק פעמיים-שלוש בשבוע. לאורך השיקום עשיתי כדורסל 7 ימים בשבוע, מעולם לא התנתקתי לחלוטין".

החל מעכשיו ישפטו אותך כשחקן כדורסל לכל דבר ועניין
"אני מרגיש שעם סבלנות ועבודה קשה אני אלך ואשתפר, זה לא משהו שיקרה תוך יום-יומיים. כמו כל התהליך הזה, זה משהו שלוקח זמן. אני אשתפר ואתקדם, זו המטרה הכי גדולה שלי ברמה האישית לעונה הקרובה".

"הפרס הקטן הזה, שקבוצה תבוא ותאמין בך ותיתן לך את הבמה, זו המתנה הכי גדולה שהוא יכול היה לקבל", מוסיף סימנטוב. "זכיתי, לשמחתי, להיות מעורב בהרבה עסקאות בכל שנותיי כסוכן שחקנים, אבל זו ללא ספק היתה העסקה הכי מרגשת והתהליך הכי מרגש שאני עברתי".

"שום דבר בעולם הזה לא נראה לי כמו מגבלה"
ז'ורנו, 1.76 ס"מ בסך הכל, תמיד ידע לנצל את הזריזות, היציאה המהירה מהמקום והקליעה הטובה כדי להסתדר מול שומרים גדולים ממנו. "תמיד ידעתי לשחק על יתרונות של הדבר הזה ולהפוך את החסרון ליתרון", הוא אומר, "זה שאני נמוך זה לא הופך אותי לנחות מהשאר, צריך לדעת לשחק בהתאם למה שיש. אני לא רואה בזה מגבלה".

אחרי מה שעברת, יש משהו בעולם הזה שייראה לך כמו מגבלה?
"לא. בגלל זה כל התשובות שלי הן כאלה, אופטימיות. אני מאמין שעם מספיק סבלנות ועם עבודה קשה, דברים יבואו. היום אני מבין שהכל זה תהליך, אבל אני באמת מאמין שכל דבר שאני ארצה, אני גם אוכל לעשות בבוא העת".

אתה מרגיש בוגר יותר ביחס לבחור בן 21?
"אני יודע להסתכל על דברים בצורה שונה קצת, יודע לקבל דברים בצורה נכונה יותר. אם היום לא הלך לי באימון או אם שיחקתי קצת פחות אז אני לא נותן לזה להשפיע עלי ולהוריד אותי. פה באה לידי ביטוי הבגרות שלי. בסופו של יום, אני מאמין שבן אדם הולך לישון עם עצמו בלילה וצריך להיות מרוצה ממה שהוא עושה. לכל אחד יש משהו שהוא יכול להיות גאה בו, לא צריך להתסכל על אחרים ולהגיד שזה יש ולזה אין. צריך להעריך את מה שיש לך".

מה תהיה הצלחה מבחינתך העונה?
"ברור שיש לי דברים שאני רוצה לעשות ברמה האישית והקבוצתית, אבל הצלחה תהיה קודם כל להשלים את העונה הזו באופן מלא בלי פציעות ולהתקדם כמה שיותר. אבל מבחינתי, עצם זה שאני פה זו כבר הצלחה אדירה בפני עצמה".