עיניים למעלה: הקבוצות שלא יסתפקו בפחות מטופ 4

הגב של האנטר והכתפיים של בראון יכריעו את העונה של מכבי וי-ם, ראשל"צ עוד תתחרט על ההחלטה לנטוש את אירופה והפרוייקט המסקרן של דדאס בחולון. פותחים עונה, חלק 3

רועי כהן ועמרי מנהיים  07.11.20 - 06:22
תחילת כתבה

מכבי תל אביב חייבת את אותלו האנטר בריא, הפועל ירושלים תתפלל שג׳ייקובן בראון יחזור, מכבי ראשל״צ צריכה להתעסק בכדורסל והפועל חולון מנסה לשחק בלי גבוהים. פרויקט פתיחת העונה, חלק 3: לא פחות ממקום בין ארבע האחרונות.

מכבי ת"א: נשענת על ותיקים, תמשיך לקדם צעירים?
סיפור הקיץ: הרבה מילים נשפכו על החשיבות של אלמנט ההמשכיות בכדורסל. אז במסגרת הפקת הלקחים מהטעויות הרבות שנעשו בשנים האחרונות, מכבי ת"א ממשיכה ליישם והשאירה לא פחות מ-9 שחקנים מהעונה הקודמת. זה המון, כמעט קבוצה שלמה, וזו הסיבה שאנחנו צריכים לשמוע כמה שפחות את המונחים "חיבור" ו"כימיה". מכבי שמרה על כוחה וצריכה לשעוט לעבר האליפות הרביעית ברציפות וה-55 בסך הכל.

שימו לב: "זכיתם להצצה לדור העתיד של מכבי", אמר יאניס ספרופולוס בתום הניצחון ברבע גמר גביע ווינר על הפועל חיפה אחרי דקות טובות של עידן אלבר ודורי סהר. אלבר לקח סיכון גדול כשהחליט לחזור למכבי אחרי שגם בנס ציונה לא קיבל יותר מדי הזדמנויות, וסהר ממשיך להראות חוצפה חיובית בכל פעם שהוא עולה על הפרקט. מהצד של מכבי, יהיה מעניין לראות אם מדיניות קידום הצעירים שהחלה בשנתיים האחרונות תימשך, כי לתת כמות בלתי מוגבלת של דקות לכשרונות-על כמו דני אבדיה ויובל זוסמן זה קל, אבל לדבוק בחבר׳ה צעירים שזקוקים לקילומטרז׳ כדי להשתפר, לעיתים גם במחיר של הפסדים, זה קצת יותר קשה. אז אנחנו נרצה לשים לב לשני הבחורים הללו ולראות אם בסוף העונה למשפט היחצ"ני משהו של היווני היה גם תוקף.

תקום ותיפול: על הגב, הקרסוליים והברכיים של אותלו האנטר. ספק אם במכבי תיכננו שהסנטר הוותיק יהיה חלק כל כך חשוב מהפאזל גם במסגרת המקומית, אבל מעט המשחקים שישוחקו עד כה לימדו אותנו משהו על הרגליים של אנטה ז'יז'יץ' בהגנה, ועל חוסר ההתאמה שלו להגנת החילופים שיאניס ספרופולוס אוהב לשחק, במיוחד ברבעים אחרונים. מכבי זקוקה להאנטר בריא, ועם האנטר בריא קשה לראות מי יוכל לעצור את האלופה.

הפועל ירושלים: על הכתפיים הדואבות של ג׳ייקובן
סיפור הקיץ: מעטים האמינו שמחזיקת הגביע תצליח לשמור על שני הנכסים הכי גדולים שלה בשנתיים האחרונות - ג׳ייקובן בראון וטיישון תומאס. מציאות הקורונה הביאה גם בבירה לצניחה בתקציב, והיכולת הנהדרת של שניהם יצרה תחושה שהנה הם הולכים לעשות את הקפיצה לרמה הבאה, מקצועית וכלכלית. אבל כמו שהקורונה לקחה לירושלים את המומנטום האדיר שהיתה בו, כך הקורונה נתנה לירושלים את שני הכוכבים בחזרה, מכיוון ששניהם לא הצליחו למצוא חוזים גדולים יותר במקומות טובים יותר. וכך יצא שדווקא שני אלו שלא חזרו לעונת הקורונה, פותחים עונה שלישית באדום.

שימו לב: לסגל הישראלי הצר של האדומים. בזמן שאדם אריאל הוא תחליף ראוי לבר טימור, את מקומו של נמרוד לוי לא תפס ישראלי בכיר אחר ולכן הסגל הישראלי של הקבוצה מדולל יותר בהשוואה לעונה הקודמת. אם לוקחים בחשבון שזו העונה האחרונה של תמיר בלאט לפני החוזה באלבה ברלין, לירושלים עוד נכונו לא מעט שינויים בגזרת השחקנים הישראלים, והבריחה של הבכירים לחו״ל בוודאי לא נותנת אופק. אז אולי, ירושלמים, זה הזמן להשקיע יותר במחלקות הנוער ולהתחיל לגדל שחקנים לרמת ליגת על? בפעם הראשונה שזה קרה זה היה ב-2012, עם אריאל ורפי מנקו, ולנו נראה ש-8 שנים (ויותר, עד שיבוא הכישרון הבא) זה הרבה, הרבה יותר מדי.

תקום ותיפול: על הכתף של ג׳ייקובן בראון כמובן. כן, אנחנו מכירים את הקלישאה ששחקן אחד לא עושה קבוצה, ושאין ואקום בכדורסל, ושאחרים צריכים להתעלות כשאחד נופל. אבל ירושלים כבר קיבלה טעימה מהחיים ללא בראון בפיינל 8, והיא תרצה לראות את הכוכב הכי גדול, בעמדה הכי חשובה, בריא ובכושר. בעוד מספר שבועות יגלו בבירה אם ההחלטה שלא לנתח את הכתף של הקפטן (החלטה שהיתה גוררת היעדרות לחצי שנה לפחות) היתה נכונה, ואם הטיפול השמרני יהיה אפקטיבי. אם התשובה תהיה שלילית, ירושלים תהיה בצרות.

מכבי ראשל״צ: תילחמו במגרש, לא במנהלת
הסיפור של הקיץ: העזיבה של היורוקאפ. בשנה שעברה החליטו בראשון ללכת דווקא למפעל השני של היורוליג, וספגו לא מעט ביקורת על כך שאולי הם ״קפצו מעל הפופיק״. ואכן, ראשון ״קיבלה בראש״ מהיריבות הקשות אבל שלא תהיה טעות - ההחלטה של סגנית האלופה היתה נכונה, חשובה ומבורכת, בדיוק כמו שההחלטה לפרוש מהמפעל השנה היא רעה מאוד וכזו שמחזירה אותה כמה צעדים אחורה בהתפתחות שלה כמועדון.

הסיבות ברורות ומובנות: קורונה, התקציב ירד (האמנם?) ועונה אירופית שלא בטוח שתסתיים זו הרפתקה כלכלית שהיא לא יכולה להרשות לעצמה. אז הכתומים בחרו בדרך הקלה, שהיא פרישה מאירופה ותחילת מלחמה במנהלת על קבלת תקציבים שבכלל לא אמורים להגיע אליהם. אז זה הזמן לומר ליצחק פרי ולאנשי ראשל"צ: במקום לנהות על בניינים בוערים ולטעון שרק חלק מהדיירים מקבל חילוץ מהמדינה, אולי ראוי שגם יתר הדיירים יעבדו קשה כדי לגייס כספים. רמז: הרבה יותר קשה לעשות את זה כשפורשים מהמפעל האירופי ומאבדים פלטפורמה לתת עוד חשיפה לספונסרים, למשל.

שימו לב: גולן גוט הוא גיימר ידוע. הוא אמר בעבר שמשחקי המחשב עוזרים לו לשמור על חדות, על אינסטינקטים טובים. אחרי שלוש עונות בנס ציונה, גוט נשאר בכתום אבל של ראשון, וכדי לעשות קפיצת מדרגה אמיתית בקריירה הוא יצטרך את כל התכונות שהגיימינג נותן לו. בשנים האחרונות הוא הוכיח יציבות בטיקט העיקרי שלו, הקליעה, עם 37-38 אחוזים מעבר לקשת אבל סבל מצניחה בקו העונשין, מ-81% בעונת 17/18 ל-72% לפני שנתיים ו-63% בעונה שעברה. אז אולי גוט צריך לבחור משחקים שמחדדים את רמת הריכוז. המלצה: Warzone של קול אוף דיוטי.

תקום תיפול: על היכולת של דריל מונרו להיות דריל מונרו. אין הרבה שחקנים כמו הביגמן של ראשון. לא בסט התכונות, לא בכישרון, לא בחוכמת המשחק ולא באופי. מונרו הוא עוף נדיר והוא האחראי העיקרי לשדרוג המקצועי שראשון חוותה כקבוצה בשנים האחרונות. אלא שמונרו כבר לא ילד, בן 34, ועם הגיל המתקדם בא החשש מפני פציעות, מפני אובדן חדות ושאר ירקות שבאות עם הזיקנה, ולכן מונרו היה ונשאר החלק הכי חשוב בפאזל של גיא גודס.

הפועל חולון: יסתדרו בשלשות?
הסיפור של הקיץ: העזיבה של שלמה אייזיק. יחד עם איש הביטוח החייכן, הפועל חולון הגיעה למקומות שמעולם לא היתה בהם. סיימה לראשונה בתולדותיה במקום הראשון בעונה הסדירה, זכתה בגביע המדינה השני בתולדותיה, ותקעה יתד בליגת האלופות. קצת מאכזב שמי שהעיד על עצמו כאוהד גדול של הקבוצה, בחר לעזוב דווקא כשהמועדון היה זקוק לו יותר מתמיד, אבל אפשר להבין את ההחלטה של אייזיק, שחשש מפני התחייבויות כלכליות כבדות בעידן של חוסר ודאות. כעת נוכל לראות את חוסנה של חולון כמועדון ולראות אם דווקא ביום שאחרי אייזיק, יצליחו למשל לשבור את מחסום שלב הבתים של ליגת האלופות.

שימו לב: לסוללת הקלעים הפסיכית שצירף סטפנוס דדאס. טיירוס מגי, סי ג׳יי האריס, כריס ג׳ונסון, אייזיאה מיילס, גיא פניני… להמשיך? פניני אמר לאחרונה בראיון שהוא חושב שחולון הולכת להיות יוסטון רוקטס הישראלית. למי שלא הבין, מדובר בקבוצה שתחיה על חרב השלשות בלבד. מצד אחד, בכדורסל מודרני עסקינן וכמו ששי האוזמן אוהב ללמד, שלוש זה יותר משתיים, אבל מצד שני, לחולון אין משחק פנים בכלל. ריצ׳רד האוול אוהב לצאת החוצה ולמסור, אייזיאה מיילס הוא סטרץ׳ 4 קלאסי, ולא תמצאו בסגל גבוה אחד לרפואה שיכול לקחת כדור עם הגב לסל הוא אפילו כזה שיסיים בפיקנרול. הרפתקני? בטח. אמיץ? בהחלט. אבל גם מאוד לא מאוזן, ואם חולון רוצה להגיע רחוק באמת היא תהיה חייבת שינוי בגזרה הזאת.

תקום ותיפול: על הפציעות. כריס ג׳ונסון, יוגב אוחיון וגיא פניני, כולם שחקנים באיכות שקשה למצוא, אבל נמצאים בשלב בקריירה שבו הם מאוד פציעים וכל פציעה קטנה אצלם גוררת היעדרות ממושכת יותר לעומת שחקנים צעירים וטריים יותר. אם חולון תצליח, איכשהו, לצלוח עונה שלמה בלי פציעות, או למצוא את הפתרונות להיעדרות של שחקני המפתח, היא בדרך הנכונה.