"עזיבתו של קטש הרגישה כאילו מישהו מת במשפחה"

השיקום מהפציעה, ההידרדרות של חדר ההלבשה והבעיות עם אדומייטיס. ג'ייקובן בראון בראיון ראשון ובלעדי מאז שעזב את הפועל ירושלים: "כל מה שקרה לא היה קורה אם לא הייתי נפצע. המאמן החדש לא הקל עליי. המשימה הכי קשה של יונתן אלון - לאחד את כולם"

רועי כהן
רועי כהן  15.04.21 - 19:00
תחילת כתבה

עידן ג'ייקובן בראון בהפועל ירושלים הסתיים. במועדון אמנם לא הכריזו על זה באופן רשמי וברור, אבל בפועל השחקן שוחרר מהקבוצה ולא יחזור לשחק כדורסל העונה. בבירה הודיעו כי הוא מושבת לתקופה בלתי מוגבלת, וכעבור כמה ימים כבר הנחיתו את המחליף ריי מקאלום. בשבוע שעבר חזר בראון הביתה לארה"ב, שם ימשיך את השיקום עקב הפציעה בכתף.

בראיון ראשון ובלעדי מאז שעזב, מספר בראון מה התרחש בקבוצה מתחילת העונה, מסביר מדוע העזיבה של עודד קטש התקבלה כל כך קשה, וחושף את מערכת היחסים הבעייתית עם המאמן שכבר הספיק לעזוב, דאיניוס אדומייטיס.

"קבוצות ויתרו עלי בגלל שלא חזרתי לשחק בקורונה"
חזרתו של בראון לעונה שלישית בבירה תפסה רבים בהפתעה. אחרי שנתיים מצוינות, הוא ויתר על החזרה ל'ליגת הקורונה' וההערכה הייתה שיעשה קפיצת מדרגה בקריירה. "חזרתי בעיקר בגלל הארגון", הוא אמר. "היו לי שנתיים מדהימות לפני העונה הזאת, עברנו המון ביחד והייתי חלק משתי קבוצות שבנינו, ובמיוחד זו של העונה שעברה. ירושלים הייתה הבית שלי ורציתי להמשיך להיות חלק מזה וליהנות מהעובדה שאני נמצא במקום שנוח לי להיות בו. תמיד אמרתי שאם יקראו לי מהיורוליג, זה יקרה כשזה צריך לקרות, ובקיץ האחרון זה כנראה לא היה הזמן. אני חושב שהרבה קבוצות שהיו בקשר איתי כנראה לא אהבו את זה שעזבתי את הקבוצה באמצע העונה, ואת העובדה שלא שיחקתי הרבה זמן".

אתה בעצם אומר שההחלטה לשבת בחוץ בזמן הקורונה עלתה לך בחוזה במקום אחר?
"היו קבוצות שרצו לראות אותי משחק לקראת סוף העונה ועל סמך זה לגבש את דעתם עליי. כשזה לא קרה, אז מי שעקב אחרי חשש מאיך שאני אגיע לעונה החדשה, אם אהיה בכושר או בריא, וזה שהייתי בחוץ לתקופה ארוכה אולי גרם להם לחשוש לקחת אותי".

אז לא קיבלת אף טלפון?
"היו לי הצעות בקיץ, אבל הן לא היו ממקומות שהרגשתי בנוח איתם. קיבלתי הצעות מקבוצות ומליגות שלא הייתי בטוח לגבי מוסר התשלומים שלהן, ואחרי כמה חודשים שלא הרווחתי כסף בגלל שישבתי בחוץ לא רציתי לקחת את הסיכון הזה. בסופו של דבר הרגיש לי שהדבר הנכון הוא לחזור הביתה למקום הנוח שלי".

אתה מסכים עם הדעה שכולכם הייתם בטראומה מהעונה שעברה ולכן הגעתם לעונה הזאת מפורקים לגמרי ברמה המנטלית?
"זה שיחק תפקיד, אבל כל זה לא היה קורה אם לא הייתי נפצע. כולם היו נחושים להמשיך מאיפה שהפסקנו, היה חומר טוב לעבוד איתו והתחושות היו טובות. זה קשה לקבוצה לאבד שחקן משמעותי שהוא העוגן שלך לתקופה כל כך ארוכה, וזה פגע בנו המון. טיישון (תומאס), סו (בריימו), תמיר (בלאט), זלי (עידן זלמנסון) - כולנו עברנו כבר הכל ביחד וההבנה בינינו הייתה ממש עיוורת. לכן הרגשנו שברגע שאני נפצעתי הכל התחיל להידרדר, ואז גם האווירה בחדר ההלבשה התחילה להשתנות. אני לא אומר שהיא הייתה רעה, אבל זה פשוט לא היה אותו דבר. אני זוכר שהייתי רואה הכל מהצד ואומר לעצמי, 'לעזאזל, הקבוצה שלי צריכה אותי ואני לא יכול להיות שם'".

"אדומייטיס לא הקל עלי, הרגשתי אבוד"
הבעיות בירושלים התחילו עוד לפני עזיבתו של קטש. בראון נפצע רגע לפני הפיינל-8 באתונה, ומכאן התחילה צניחה חופשית. "בגלל הפציעה שלי נוצרו סיטואציות לא טבעיות, כמו למשל טיישון שפתאום הפך להיות האופציה הראשונה, וזה בלי שיש לו אותי או את ג'יימס פלדין לידו. אז התפקיד שלו הפך להרבה יותר חשוב, גדול, כבד ומפחיד יותר, והוא היה חייב לקבל את זה, וזה פחות הצליח. ואז עודד עזב והכל התמוטט".

איך קיבלת את הבשורה על עזיבתו?
"זה הרגיש כאילו איבדנו בן משפחה, ממש כאילו מישהו מת. משהו שאתה לא יכול להתגבר עליו. אין משהו חזק כמו ההרגל, והוא הכיר אותנו כל כך טוב, וזה כאב. למשל בעונה שעברה, לא הפסדנו הרבה, אבל גם כשזה קרה ידענו שאין שום דרמה כי הוא שם, וכולנו נדע בדיוק איך להתאושש, עם הרבה הומור ואווירה בריאה. הוא ידע מתי להגיד לנו לשכוח לרגע מכדורסל ולאפס את המצב בחיים האישיים שלנו. ידענו שאם אנחנו מפסידים משחק, אז רחמנות על היריבות הבאות שלנו כי אנחנו נתאושש על חשבונן. הקשר בינינו היה כל כך חזק ושום דבר לא היה יכול לשבור אותנו".

ולא היה סיכוי שתצליחו להתאושש מזה? בכל זאת, דברים כאלה קורים בספורט, מאמנים ושחקנים עוזבים או נחתכים.
"אוקיי, תדמיין שיש משפחה, ואז אתה מאבד את האח הבכור, שזה לצורך העניין אני. ואחרי כמה זמן אתה מאבד את האבא, שזה עודד. איך המשפחה יכולה להמשיך לתפקד? אז מי יהיה המנהיג? מי יציל אותך מהמים העמוקים? ככה אני תפסתי את זה ואני יודע שרוב השחקנים ראו את זה ככה. זה נכון שהעונה התחילה קשה גם איתו, ולמרות כל זה, כשהוא קיבל את ההצעה מפנאתינייקוס, ידענו שזה הדבר הנכון עבורו".

היה נדמה שאף אחד מכם לא התחבר לאדומייטיס מההתחלה, זה נכון?
"אתה מכיר אותי, אני לא אלכלך עליו, אבל אני חושב שהמינוי שלו לא היה נכון לשחקנים. יש מאמנים שמתאימים לך ויש מאמנים שלא. זה לא אומר שהוא מאמן רע. אבל אם יש לך שיטה, ואין לך את השחקנים שמתאימים לשיטה, זאת בעיה. היו לנו המון שחקני פיק-אנד-רול שהיו רגילים לשיטה מסוימת שגרמה לנו להיראות טוב ולשחק ברמה גבוהה יותר מבדרך כלל, וביום אחד כל זה נעלם. אני הרגשתי כאילו שלא ממש הבנו מה הוא מצפה מאיתנו וזה הקשה עלינו לבוא לידי ביטוי".

אבל זה לא ששיחקת כל הקריירה תחת מאמן אחד, כבר עברת המון מאמנים, למה כאן לא הצלחת להתאים את עצמך?
"לי אישית זה היה יותר מדי דברים בבת אחת, גם מאמן חדש, גם הפציעה שדפקה לי את הראש - כי יום אחד כואב לך ויום אחר לא ואתה לא יודע מה אתה בכלל צריך לעשות כדי להחלים - וכל זה ביחד לא איפשר לי להיות השחקן שכולכם מכירים. כשחזרתי מהפציעה, המאמן לא ממש הקל עליי ופשוט הרגשתי אבוד. ניסיתי וניסיתי והוא לא עזר לי להבין מה אני צריך לעשות, או מה השאר צריכים לעשות. הלוואי וידעתי בזמן אמת מה לעשות כדי שהכל יהיה יותר טוב, אבל זה פשוט לא עבד איתו".

אתה מכיר היטב את יונתן אלון, לדעתך הוא מוכן לאתגר?
"הוא בהחלט יכול לעמוד במשימה, אבל העבודה הכי חשובה שלו היא להרוויח מחדש את האמון בחדר ההלבשה, כי זה כבר לא אותו הדבר. זה יותר חשוב מכמה ניצחונות בשלב הזה. משהו נשבר שם, החבר'ה כבר לא נהנים, לא אוהבים לשחק ביחד וזה משהו שחייב לחזור. יונצ'וק הוא מאמן של שחקנים והוא מסוגל להחזיר את כולם למה שהיינו".

אתה אומר כל הזמן שחדר ההלבשה הוא לא אותו הדבר. תן לי דוגמאות, איך זה בא לידי ביטוי?
"תחושת האחווה הזאת, הגורל המשותף, האווירה - הכל השתנה. רק מי שנכנס לחדר ההלבשה הזה יודע למה אני מתכוון. יונצ'וק הוא מאמן של שחקנים והוא יכול לתקן את זה, אבל הוא צריך זמן שלא בטוח שיש לו".

"הפציעה הכניסה אותי לדיכאון"
אחרי שפספס שלושה חודשים בפתיחת העונה, בראון חזר ובירושלים היו משוכנעים שהפציעה מאחוריו. משחק הבכורה שלו הבטיח עתיד ורוד עם 14 נקודות ב-15 דקות (וגם הרחקה). אבל בתוך נפשו הסוערת של בראון התחוללה דרמה.

"ידעתי כבר בהתחלה שזה חמור", הוא אמר. "גם במשחק החזרה שלי נגד הפועל אילת הייתי טוב, אבל זה תמיד הרגיש שמשהו עומד לקרות. לפני שחזרתי הרגשתי טוב, הרגשתי בנוח, אבל מיד אחרי המשחק שוב חזרתי לא להיות רגוע ופחדתי שזה חוזר כי רמת הכאב חזרה בבת אחת. אחרי כל אימון שאלתי את עצמי עד מתי אני אוכל להחזיק מעמד. זה ממש הכניס אותי לדיכאון כי אהבתי ללבוש את הגופייה של ירושלים בכל פעם מחדש. רציתי לקחת הכל על הגב שלי, פצוע או לא פצוע. אבל כבר אחרי המשחק הראשון ידעתי שזה חמור ושאין מצב שאני אוכל לחזור לשחק ברמה גבוהה של ג'ייקובן בראון".

מה השלב הבא בשיקום מהפציעה?
"אני עכשיו בהליך שיקום בבית, עם רופאים טובים והסביבה הבטוחה שלי. אני מקווה שברגע שזה יהיה מאחוריי, אני אוכל לתת עוד 3-4 שנים טובות בלי יותר מדי כאב. אני מניח שכאבים יהיו, אבל ברמה כזאת שתאפשר לי לשחק ברמה גבוהה".

מה הצעד הבא של ג'ייקובן בראון?
"אני רוצה להודות לכל האוהדים שתמכו בי בכל הזמנים האלה, הם יודעים שתמיד רציתי להיות שם בשבילם. כל הפוקוס שלי כרגע הוא על ההחלמה, ברגע שזה יקרה הכל יסתדר מעצמו".