"אם הייתי מנהל מקצועי, הייתי מחתים אותי"

קייסי פריית'ר כבר היה עם הראש בעונה הבאה ("היו לי ציפיות לקבל את ההצעות הכי טובות שיש"), חלם על מעבר למכבי ("דיברתי על זה עם ווילבקין") אך אז הגיעה הפציעה ("בפנים ידעתי שזה חמור"). ראיון עם אחד ממצטייני העונה, שהקריירה שלו קיבלה תפנית כואבת

דניאל זילברשטיין
דניאל זילברשטיין  12.06.21 - 12:29
תחילת כתבה

חצי גמר הפלייאוף, משחק 2, 77:78 למכבי תל אביב, 20 שניות לסיום. קייסי פריית'ר, שחקנה המצטיין של הפועל אילת באחד על אחד עם סקוטי ווילבקין בפוזשן אחרון שיכול להפוך את העונה של הפועל אילת להיסטורית. האמריקני בן ה-30 חלף בקלילות על השומר שלו, פרץ לצבע, ניתר לכיוון הסל ואז הגיע הרגע ששינה לו את מסלול הקריירה.

"כשבאתי לישראל היו לי ציפיות די גבוהות לגבי איך שרציתי לשחק העונה, איך שרציתי לזכות באליפות. לשחק נגד מכבי, לשחק נגד מישהו שחלקתי איתו חדר הלבשה ושהוא גם אחד החברים הטובים שלי, סקוטי (ווילבקין)", אמר פריית'ר, "זו הייתה הבמה המושלמת לעשות את המיטב שלי ולעזור לנו לנצח, אבל לצערי נפלתי, עשיתי תנועה לא נכונה, הרגל הייתה בזווית לא נכונה ובזאת נגמרה לי העונה".

הכל היה מוכן כדי שהשחקן הטוב בליגה יבטיח את הניצחון. קח אותנו בחזרה לרגעים האלה.
"בדיעבד, כשאני מסתכל על זה שוב, אני חושב שהייתי צריך לעשות פעולה אחרת, אבל אי אפשר לחיות את החיים במרמור כזה, בלנסות להגיד מה אפשר היה לעשות. אבל בגדול, ראיתי את סקוטי שומר עלי, ידעתי שיש לי יתרון עליו, עמדתי לקחת אותו לפוסט והוא פתח לי את הזווית, ראיתי נתיב פנוי לטבעת ונכנסתי הכי חזק שאני יכול ואז ראיתי את ז'יז'יץ' מגיע בשניה האחרונה ואני מניח שזה הרגע שהברך שלי איבדה יציבות, התעקמה ככה, כי ניסיתי לעבור מסביב וכן, אחרי זה מצאתי את עצמי על הרצפה וחשבתי שאולי היא רק יצאה מהמקום, קיוויתי שזה לא משהו קשה, אבל בפנים ידעתי שזה עלול להיות די חמור".

הסתכלתי על הפנים שלך, היו לך דמעות בעיניים, זה היה מהכאב, או שפשוט הבנת מה קרה?
"לא, זה היה יותר מההבנה מה קרה, ניסיתי לעבד מה קורה אתי, מבלי לחשוב מה הדבר הבא בסיטואציות כאלה, אבל המוח שלי רץ למקומות האלה. כמו שאמרתי, היו לי ציפיות להתקדם הלאה עם הקריירה שלי, אבל אלה החיים והנה אנחנו כאן".

היית מודע לתגובה של הקהל, לשחקני מכבי? כולם הריעו לך, משהו שלא רואים כל יום.
"לא, הייתי מוכן לקום בעצמי באותו רגע. הייתי אאוט לגמרי, לא זוכר ששמעתי משהו, אני זוכר שבאו אלי אנשים והציעו לי עזרה, דברים כאלה, אבל את הקהל אני לא זוכר בכלל".

אבל זה בטח מחמם לב לשמוע לדעת ששחקנים אחרים דאגו לך, אפילו היריבים שלך. סקוטי אשכרה החטיא זריקת עונשין, אתה מצליח לדמיין את זה?
"לא. מגיעים להם שבחים על שהראו רוח טובה ושהתפללו בשבילי, אני ממש מעריך את זה. זה עזר לי להתקדם דרך ארוכה, גם אם זה קרה לא מזמן, התמיכה הזאת, האהבה הזאת מאחורי, זה עושה את כל ההבדל".

מה אתה חושב שיקרה קודם? החלמה מלאה, או לענות לכל ההודעות שכתבו לך?
"נראה לי שהחלמה מלאה תבוא קודם. הסתכלתי על האינסטגרם שלי ולא הספקתי לענות לכולם, אבל אני רוצה להגיד שאני מעריך אתכם על כך שהתפללתם בשבילי ואיחלתם לי רפואה שלמה. זה לא הסוף שלי עדיין, אז אל תחשבו שהצלחתם להיפטר ממני".

מכל המסרים האישיים, הודעות סמס ושיחות הטלפון, משהו נכנס לך ללב במיוחד?
"רק לראות את המבט על הפרצוף של אמא שלי, אפשר היה לזהות את הכאב בעיניים שלה. וכל המשפחה שלי, החברים, בת הזוג שלי, כולם תמכו כל כך, רק לראות את כל התגובות וכמה אנשים אוהבים אותי ואכפתיים לגבי ודברים כאלה, את כל זה אי אפשר לקחת ממני".

ש לך את כל התירוצים בעולם להיות בדיכאון, הייתי די בטוח שאפגוש גבר שבור, אבל זה ההיפך הגמור.
"כן, אני אוהב לומר לעצמי שצריך הרבה יותר מזה כדי לשבור אותי. ברור שזה קשה, התהליך יהיה ללא ספק ארוך, אבל אני מתגאה במסע, אני איהנה לומר שבסוף יצאתי חזק יותר, ניצחתי את הסיכויים וחזרתי שחקן טוב יותר, בנאדם יותר טוב, מנטלית, גופנית ורגשית".

בחזרה למשחק, הייתה להם הזדמנות אמיתית לגבור על מכבי, הם לא ידעו מה לעשות אתך. קלעת מבחוץ, מבפנים, הכל. זה משפיע עליך שהיית כל כך קרוב לקבל הצעה ממכבי תל אביב, או אולי ממועדון גדול אחר ביורוליג, לחזור לבימה המרכזית?
"ברור שזה משפיע. כמו שאמרתי, היו לי ציפיות להיות השחקן הטוב ביותר שאני מסוגל להיות, לקבל את ההצעות הכי טובות שאני מסוגל ואני בטוח שזה לא נגמר, אני בטוח שזה לא הסתיים. כמו שאמרת, הצלחתי להציג את היכולות שלי והתקופה בחוץ תאפשר לי לעבוד על המיומנויות שלי, להוסיף דברים חדשים, כך שאני מחכה להזדמנות שהכדורסל יביא לי בעתיד".

היית יכול להגשים חלום, להתאחד עם סקוטי ולשחק במכבי תל אביב בשנה הבאה.
"כן, זה יכול היה להיות מגניב, דיברנו על זה כל כך הרבה זמן. כבר מהרגע שהוא הגיע לשם הוא אמר לי כמה הוא היה רוצה שאשחק איתו, שנתחבר מחדש והיינו יכולים לעשות נזק רציני".

ועכשיו, אחרי המשחק והתוצאות, אריאל בית הלחמי (המאמן) הצהיר בתכנית הרדיו שלנו שהוא וההנהלה רוצים להשאיר אותך בקבוצה, רוצים להציע לך חוזה חדש. מה זה עושה לך לשמוע דבר כזה, אחרי פציעה כזאת?
"זה עושה לי הרבה, זה אומר שיש להם אמון בי, אמון בעבודה הקשה שלי, זה מראה לך איזה אנשים הם, בני אדם מדהימים. יש לזה משמעות רבה מבחינתי, ספורטאי לא באמת חושב שאחרי רגע כזה תבוא הזדמנות מקצועית כל כך מהר, אבל הם ראו את המחויבות שלי וזה אומר הרבה".

יש בך כעס? שיחקתם בלוח זמנים כל כך צפוף, הייתם מותשים, אולי בגלל זה נפצעת?
"אין בי שום כעס, אני דווקא בר-מזל, כי יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. אני תמיד אומר לעצמי שיכול היה להיות יותר גרוע. אני אדם שמאמין באלוהים, כך שאם תהיה לי אמונה הכל יסתדר כמו שצריך".

ונראה לי שלתמונה הקשה שלך על הרצפה הייתה השפעה גם על המשחק בין גלבוע/גליל נגד חולון אתמול, כי השחקנים נאלצו לרדת מהמגרש כשהחלה הפסקת החשמל. חלקם סירבו לחזור, הם אמרו: "זה מסוכן, תראו מה קרה אתמול".
"וואו, לא ידעתי יותר מדי על זה, אבל אני חושב שכל שחקן צריך לדאוג לשלומו במצבים כאלה, ואם יש סכנה הם צריכים לעשות את הדבר הכי טוב בשבילם ולקחת את הדברים כמו שהם".

זה לא ראיון של קורבן, ואני בטוח שהרבה ילדים צופים בנו, שחקני כדורסל צעירים, מה יש לך לומר להם בהתחשב במה שעבר עליך?
"אני אומר שזה חלק מהמשחק, זה חלק מהחיים, אל תתייאשו, אל תורידו ראש, תמיד תנסו לחתור קדימה, לשאוף ליותר ותשמשו בזה כהזדמנות להשתפר, למצוא כישורים חדשים, למצוא דרכים טובות יותר לשפר את הגוף שלכם. תהיו נאמנים למשימה ואם אתם אוהבים כדורסל ואתם אוהבים את ההזדמנות שניתנה לכם, לכו אחריה, לא משנה מה".

בערב החשוך הזה, היה רגע שאמרת לעצמך: לעזאזל עם זה, אני לא צריך את הח#$ הזה שוב, שיקום וכו'. חווית את זה?       
"ממש לא. יש לי מנטליות של לוחם ולמען האמת, אילו הייתי מנהל מקצועי שמחפש שחקן, הייתי מחתים אותי, הייתי מהמר על עצמי שאחזור ואפילו יותר טוב".

מה אמר הרופא בכל הנוגע לשיקום?
"הוא אמר לי שזה יקח משהו בין 4-8 חודשים לפני שאוכל לחזור למגרש. אדבר איתו בקרוב כדי לקבל עוד פרטים ודברים כאלה, אבל הם מאוד אופטימיים, אני מאוד אופטימי, נראה שהדברים יסתדרו".

בהכירי אותך, אתה תנסה לחזור אחרי 3 חודשים.
"לא, הפעם אני אקח את הזמן, אתן לגוף שלי את ההפוגה שהוא צריך כדי להחלים באופן מלא, ואז נחזור לעניינים".