עולם הכדורסל הישראלי כולו, וגלבוע/גליל בפרט, באבל עם הידיעה על מותו של חיים אוחיון, והוא בן 59 בלבד. אוחיון היה דמות בולטת ומשפיעה בשני העשורים האחרונים בענף, ופטירתו תותיר חלל גדול במועדון מהצפון.
אוחיון, שהיה נוכח בכל משחקי גלבוע/גליל, הפסיק לפקוד את אולמות הכדורסל בעונה האחרונה לאחר שחלה במחלה קשה. הוא עבר השתלת מח עצם והתאושש, אך בתקופה האחרונה חלה החמרה נוספת במצבו. רק בתחילת השבוע, משפחתו - ששמרה על פרטיות בכל הנוגע למצבו הרפואי של חיים - פנתה לציבור בבקשה לתרומות דם, שאולי יצילו את חייו.
אוחיון ראה בגלבוע/גליל סוג של מפעל חיים. הוא השקיע בקבוצה סכומים גדולים מכיסו בכל עונה, כשהוא רואה במועדון כתרומה לקהילה ולפיתוח יישובי הצפון - שתי מטרות אותן הוא שם לנגד עיניו בכל חייו.
הוא היה אחד הקולות הבולטים והלוחמניים במנהלת הליגה, כמעט תמיד היה הסמן הימני בכל הנוגע להגבלת כמות הזרים וכינון הפיינל פור, אלמנטים שהביאו, לפי השקפת עולמו, לכדורסל טוב ותחרותי יותר. הוא תמיד היה בעד קידום הכדורסלן הישראלי, ולראיה, גלבוע/גליל (וגם גליל עליון לפני כן) היתה קבוצה שהתבססה על שחקנים כחול-לבן.
הפילוסופיה של אוחיון היתה להחתים שחקנים ישראלים צעירים, לטפח אותם ולהיות הקרקע הפוריה עבורם לפני הפריצה גדולה. תחתיו עברו בשנותיהם הראשונות ליאור אליהו, יוגב אוחיון, עומרי כספי, גל מקל, דגן יבזורי, חואקין שוכמן, נתנאל ארצי, יפתח זיו ועוד רבים. אוחיון גם נתן את המושכות תמיד למאמנים הישראלים, חלקם צעירים בזמנו, כמו עודד קטש, ליאור ליובין, ברק פלג ואבישי גורדון.
אוחיון היה אחד ממובילי האיחוד בין הפועל גליל עליון לגלבוע/גליל והיה אחראי להישג השיא של המועדון - זכיה באליפות הסנסציונית ב-2010, עם ניצחון על מכבי תל אביב בגמר הפיינל פור ביד אליהו. בנוסף, גלבוע של אוחיון הגיעה לשני גמרים נוספים וכן זכתה פעמיים בליגה הבלקנית.
במקביל לכדורסל, אוחיון היה איש עסקים מצליח מאוד. הוא הקים מרכז מסחרי בסמוך לאגמון החולה ושלושה מלונות בקיבוצי הגליל העליון, כולל מלול הגליליון, אחד המוכרים באיזור הצפון. הוא היה ממקימי הישוב כנף ואחראי על הקמת מתחם מגורים ענק בראש פינה ומבשלת בירה מול קצרין.