בגיל 35, ניצן חנוכי הודיע היום (ראשון) על פרישה מכדורסל. שחקנה של נבחרת ישראל לשעבר, שאף זכה באליפות במדי מכבי ראשון לציון ב-2016 פרסם הודעה מרגשת ובה הסביר מדוע נאלץ לתלות את הנעליים.
"פוסט פרישה. לא יודע כל כך מאיפה להתחיל ולא באמת מעכל שזה קורה אבל ננסה…אחרי 17 עונות אני נאלץ להודיע על פרישה מכדורסל, המשחק שאני כל כך אוהב. במהלך העונה האחרונה עברתי פציעה במפרק הירך שהפריעה לי מאוד להצליח לתפקד. ניסיתי למשוך ולסבול את הכאבים כדי לעמוד במשימה של הקבוצה להישאר בליגה ושמח שאכן הצלחנו לעשות זאת.
מיד כשנגמרה העונה עשיתי בדיקת MRI והלכתי למספר מומחים בתחום. הדעה של כולם הייתה נחרצת- הנזק במפרק משמעותי מאוד, וכדי להצליח לתפקד כראוי בהמשך החיים הם ממליצים להפסיק מיידית לשחק. לקח לי קיץ שלם להתכחש להמלצה וניסיתי לעבוד, לחזק, לטפל אבל שום דבר לא באמת עזר, וקיבלתי את ההחלטה להפסיק לשחק.
אז איך מסכמים את הקריירה? התחלתי לשחק כדורסל ברעננה בעקבות אחי הגדול ששיחק גם, ובתור ילד החלום שלי היה להיות שחקן בליגת העל. לשמחתי הצלחתי להגשים את החלום, ועל הדרך להציב עוד המון יעדים וחלומות חדשים ולהשיג כמעט את כולם. אומרים שבסוף הקריירה נשארים עם הזכרונות אז אני שמח שהצלחתי לאסוף אלפי רגעים כאלה שיישארו איתי לכל החיים: ההישגים בגילאי נוער, הכיף בחדר ההלבשה , ההרגשה אחרי נצחונות, משחקים בחו"ל, מעמדי פיינל פור, סדרות פליאוף, גמר גביע, אליפות עם ראשלצ וכמובן לשחק בנבחרות ישראל.
שמח וגאה שיצא לי לשחק בכל נבחרות ישראל מנוער ועד הבוגרים. אין הרגשה יותר כיפית ומספקת מאשר לשחק בנבחרת ישראל. העובדה שאתה נלחם עם החברים שגדלת איתם ומייצג מדינה שלמה לא משתווה לשום דבר ברמת האנרגיות, הגאווה והמוטיבציה להצליח.
אני רוצה להודות לכל מי שהיה לו חלק בקריירה שלי: ההורים המדהימים שלי שמלווים אותי מגיל 6 כמעט 30 שנה ובלעדיהם כל זה לא היה קורה. מקט סל ועד הבוגרים, בארץ או בחו"ל, פצוע או בריא, משחק הרבה או מעט, דבר אחד לא השתנה- הם תמיד שם בשורה הראשונה ותומכים בכל הכוח. תודה לאבא שלי על מאות שעות של החזרת כדורים בישיבה, בכל שעה אפשרית ובכל מזג אוויר. ה'כישרון' הבולט שלי לאורך הקריירה היה העבודה הקשה, ההתמדה וכוח הרצון- ואת כל אלה ירשתי ממך, אתה לימדת אותי שהשמיים הם רק קו הזינוק. אין לי מספיק מילים כדי להודות לכם על הכל, אוהב אתכם.
אשתי היקרה שהייתה שם לתמוך ולהתמודד עם כל ההשלכות של הקריירה - הצלחות, כשלונות, פציעות, מצבי רוח משתנים, מעברי דירה וכו'. במהלך הקריירה חוויתי את כל סוגי הרגשות הקיימים והם נכנסים לבית לטוב ולרע , אז תודה שהצלחת להכיל את זה כל כך הרבה שנים.
לאחים הגדולים שלי שחישלו אותי בתור ילד בקרבות היום יומיים במגרש בחצר, התמיכה והעזרה לכל אורך הקריירה, העצה הנכונה וכל מה שצריך. לחברים הקרובים, שעם חלקם התחלתי את דרכי בכדורסל והם ליווי אותי לכל מקום אליו הלכתי ותמכו בטוב וברע.
כמעט בכל קיץ במהלך הקריירה יש התלבטויות רבות והחלטות קריטיות שצריך לקבל- לא הייתה אפילו החלטה אחת כזאת שלא נעזרתי במשפחה והחברים כדי לקבל את ההחלטה הכי טובה עבורי ואני שלם עם כל הבחירות שלי, גם בדיעבד.
תודה לכל המאמנים שאימנו אותי מקט סל ועד הבוגרים, למאמני הכושר, ליועצים המנטליים, לשחקנים ששיחקו איתי ונגדי, לסוכנים שליוו אותי כל הקריירה, לקבוצות שבהן שיחקתי וכל מי שהיה מעורב בדרך כזו או אחרת במהלך הקריירה. תודה אחרונה לאוהדים המדהימים. לכל מקום שהגעתי החיבור עם האוהדים היה מיידי והם אלה שגרמו לי להרגיש בבית ולתת הכל בשביל הקבוצה.
בשנים האחרונות יוצא לי ללכת להרבה מחנות כדורסל ולדבר עם הילדים. אחד המשפטים שאני אומר להם - 'אתם צריכים להגיע למצב שהגעתם לגיל 18, להסתכל אחורה ולהגיד בכנות שעשיתם כל מה שיכלתם כדי להיות שחקנים, ואז גם אם לא הצלחתם, תמיד תהיו שלמים עם עצמכם ולא תהיה לכם תחושת החמצה'.
והיום אחרי כמעט 30 שנה ככדורסלן אני יכול להגיד בלב שלם, שעשיתי כל מה שיכלתי ועבדתי הכי קשה שאפשר כדי להיות שחקן ולהגשים את כל החלומות שלי. שמח שנפלה בחלקי הזכות המטורפת הזאת לעסוק ולהתפרנס מהדבר שאני הכי אוהב בעולם. הכדורסל נתן לי כל כך הרבה חוויות, רגעי אושר, חברים לכל החיים- בהחלט אני יכול לאמר שהיה שווה כל טיפת זיעה שהשקעתי בשבילו.
בתור ילד לא הייתי הכי גבוה, הכי חזק או הכי מהיר בקבוצה וגם לא הקלעי או מוביל הכדור הכי טוב, אבל כל הדברים האלה לא הפריעו לי מלנסות להגשים את החלום אלא רק דירבנו אותי יותר. מקווה שנתתי השראה להמון ילדים שהכל אפשרי.
מתרגש להתחיל את פרק ב' של החיים, ומקווה שהוא יהיה לא פחות מספק ומהנה כמו החלק הראשון".