פטירתו של אריק אלפסי ז''ל, הכתה בתדהמה את הכדורסל הישראלי. המאמן המוערך קיבל אינסוף שבחים ומילים טובות מהקולגות שלו בארץ, וניכר שההשפעה שלו חצתה גבולות. היום (חמישי) התראיין שחקנו לשעבר, אדריאן בנקס, שכיום משחק בפלקנסטרו סיאסטה מהליגה האיטלקית, ושיתף בתחושותיו בעקבות האובדן של מי שהביא אותו ארצה ב-2010 לאליצור נתניה.
"קיבלתי את ההודעה בסביבות 6 או 7 אתמול בבוקר, זה היה חבר מישראל שבישר לי את החדשות, וישר קפצתי מהמיטה. אשתי כבר הייתה ערה עם הילדים, היא גם קיבלה את ההודעות על מה שקרה. לא האמנתי, ישבתי והסתכלתי על הפלאפון שלי זמן רב. ברגע שעיכלתי, הרגשות השתלטו עליי, והדמעות החלו לזלוג ברגע שהבנתי מה קרה פה בדיוק".
אתה יכול לחלוק עם צופינו את הפגישה הראשונית שלך עם אריק אלפסי?
הוא היה קרוב מאוד למשפחה שלי, הוא היה קרוב אליהם עוד לפני שהגעתי לישראל. כשהוא עבד במחלקות הנוער עם דייויד קולברן, שהשקיע זמן רב ומשאבים רבים בנתניה. לפני שהכרתי את אשתי הוא היה חבר של המשפחה, שלה והייתה לו מערכת יחסים איתם. ברגע שהגעתי לנתניה, אז התחברנו בדרך מסוימת".
בנקס תיאר איך אלפסי התנהל בפן האישי: "הוא היה מאמן כנה. כשפגשתי אותו, זאת הייתה השנה השלישית שלי כמקצוען. הוא היה ישיר, וזה מה שמשך אותי בו, וגרם לי להרגיש יותר נוח. כששיחקתי עבורו, בשנה ההיא בנתניה, שהייתה מאוד מיוחדת, מערכת היחסים שלנו הלכה והתעצמה. זה לא היה קשור לכדורסל, ללנצח או להפסיד, ללחץ, ולפוליטיקה של הכדורסל. כשהוא היה רואה אותי תמיד היה לו חיוך גדול על הפנים, תמיד הייתה לו אנרגיה חיובית. זה לא היה רק כלפי זאת האנרגיה שהוא הקרין כלפי כולם. זה היה מאוד משמעותי עבורי בתקופה הזו".
תמיד שאף להיות הבן הכי גדול שיכול להיות (באדיבות: מנהלת הליגה)
בהמשך, בנקס שיתף בסיפור אישי שהוא לקח איתו לעד מהתקופה שלו לצד אלפסי: "כשרק הגעתי לישראל הייתי צעיר, שנה שלישית שלי כמקצוען. השנתיים הראשונות היו בבלגיה, וחגגתי הרבה באותה תקופה. הוא פגש אותי לראשונה בווינגייט, זה המקום הראשון שהתאמנתי בו, ואמר לי: "נעים מאוד, המאמן הקודם שלך סיפר לי שאתה אוהב לצאת ולשתות הרבה. לא באמת אכפת לי מזה, אכפת לי מה אתה עושה כאן, ואיך אתה בעבודה".
"העובדה שהוא אמר את זה נתנה לי תחושת הקלה, זה הרגיע אותי וגרם לי ממש לצחוק. מה שהיה מצחיק בסיפור, זה שהייתי רואה אותו הרבה כשהייתי יוצא לת"א. מבלה, שותה כוס יין. הייתי נתקל בו, כשיש לנו אימון בבוקר למחרת, והוא היה מסתכל עליי ומדבר איתי כאילו אני לא שחקן שלו, כאילו הוא לא היה המאמן שלי. ברגע שהאימון נגמר הוא היה אדם וחבר עבורי, וזה גרם לי לכבד אותו כל כך. זה די גרם לי להפסיק לצאת,
בגלל הכבוד שרחשתי כלפיו".
האמריקאי בן ה-35 שיתף באנקדוטה נוספת: עוד סיפור נפלא, זה שדיברתי עליו, באינסטגרם שלי, הוא תמיד התלוצץ איתי ואמר: "אדריאן, אתה חייב לי משהו". כשאני ואשתי רק התחלנו לדבר, זה היה בפרופיל נמוך, אני הייתי שחקן כדורסל. לילה אחד אלפסי תפס אותנו בדייט, הסתכל עליי, הסתכלתי עליו חזרה, וקפאתי. הוא ישר ניגש אליי ואמר:"היי אדריאן, היי רייצ'ל, מה שלומכם?" נתן חיוך קטן, ולא הוסיף דבר נוסף. שנינו הלכנו הביתה ואמרנו שעכשיו כולם ידעו ויתחילו לדבר על מה שקורה בינינו. היינו ממש לחוצים. למחרת ראיתי אותו באימון, והוהא התנהג כאילו כלום לא קרה, והוא מעולם ראה אותנו".
"אלפסי היה איש סוד. בסופו של עניין, התחתנתי עם אשתי, והוא היה אומר בצחוק: "אתה חייב לי, על החיים שיש לך, ועל המשפחה היפה שלך. זאת הייתה בדיחה אבל הוא צדק, בלעדיו הקשר שיש לי עם משפחתי, והאמון שיש להם בי, אני מניח שאפשר להגיד שהוא ערב לזה".
היחסים של אלפסי עם משפחתו של בנקס נשמרו ביחסים מצוינים, והמאמן תמיד פרגן בכל הזדמנות בה נתקל בזוג: "כששהוא היה פוגש את אשתי, הוא תמיד היה אומר עליי דברים טובים. הדברים סביבו היו משתנים, עליות, מורדות, ניצחונות והפסדים, אבל הוא תמיד נשאר אותו דבר. הוא היה אדם מיוחד. הוא לא היה המאמן הגדול מכולם, הוא לא זכה באליפויות, או אימן בקבוצות גדולות, אך הוא היה אדם גדול. הוא היה האדם הכי טוב שהוא יכל להיות, בכל יום ובכל רגע".
אלפסי מעולם לא נקלע לסכסוכים קשים בתוך חדר ההלבשה, וההערכה כלפיו קונצנזוס גם בקרב השחקנים. "מעולם לא פגשתי שום שחקן שהייתה לו בעיה איתו, שהיה לו משהו רע להגיד עליו, מתישהו. אנשים אומרים שהוא היה מאמן של שחקנים. אני לא חושב שהוא היה מאמן של שחקנים, הוא פשוט היה אדם נהדר. והיה איכפת לו מאנשים אחרים, הוא היה מאוד עקבי באיך שהוא התנהג, ואני אסיר תודה שהייתה לי הזדמנות להכיר אותו", הכריז בנקס.
לקראת סיום הראיון, בנקס שיתף ברעיון שהוא ואשתו רוצים לקדם בכדי להנציח את חייו ומורשתו של אלפסי: "זה לא יקרה עכשיו, זה עדיין מוקדם מדי. הפטירה של אריק הייתה הפתעה עבור כולנו, אבל אנחנו מדברים על לעשות לזכרו משהו. משפחת קולברן רוצים לבנות אתר הנצחה, מקום שאנשים בישראל יוכלו לראות בכל יום. זה מה שאני יכול למסור כרגע, כי אנחנו עדיין עובדים על זה, ורוצים משהו שיכבד את שמו, כדי שמורשתו תמשיך לנצח. הוא היה אדם מאוד מיוחד".