"צרחתי ובכיתי מהכאב": אולסי פרי מתרגל לחיים בלי הרגל

כמעט ואין אגדות ספורט כאלה, שדורות שלמים גדלו עליהן, שיוצרות תחושת געגוע למשהו שקרה אפילו לפני שנולדתם. אולסי פרי, שחקן הכדורסל האמריקני, שבחר להתגייר ולהישאר כל השנים בישראל והפך עם חבריו במכבי תל אביב למיתוס. עכשיו זה לא פשוט לראות איך הגיבור של כולנו ירד ממרום 2.08 מטרים שלו לכיסא גלגלים, עוד יותר קשה לשמוע איך זה קרה – ושאולי אף היה אפשר למנוע את זה. "בפעם הראשונה שהייתי על הכיסא, התמתחתי כזה ובאתי לגרד את האצבעות – גירדתי אוויר ואז הבנתי, זה הלחיץ אותי מאוד", סיפר בריאיון מיוחד וחושפני ששודר אמש (שישי) ב"אולפן שישי".

זאת בכלל הייתה אמורה להיות אחת התקופות היפות בחיים מלאי התהפוכות של פרי. סוף סוף הסרט התיעודי על חייו שיצר הבמאי דני מנקין הגיע לקרנים ברחבי העולם ואפילו היה מועמד לרשימת המועמדים באוסקר. פרי חיכה לקבל את הכבוד ואהבה שהוא כל כך רצה ושהוא כל כך יודע להעריך. "לפני שלושה חודשים, היה לנו אירוע ענקי בלוס אנג'לס", סיפר מנקין. "אלפי אנשים מכל רחבי ארצות הברית חיכו לו ואז זה קרה".

"דיברתי עם הרגל שלי ואמרתי לה תודה", אמר פרי בדמעות. לפרי, בן 72, יש לפחות 9 נשמות. פעמים רבות הוא היה במסלול מאוד מסוכן והאמת שמההתחלה הוא נולד במקום שבו הצלחה היא כנגד כל הסיכויים. "מגיל 5 אני רודף אחרי הכדור", סיפר. "כשהתחלתי להתבגר, הבנתי שזאת הדרך שלי החוצה מכל הסיטואציות הרעות שנולדתי אליהם".

"בשלב מסוים אמרתי לסוכן שלי לחפש לי קבוצה באירופה, הוא היה סוכן הגרוע בעולם", צחק פרי. "אז הגיע הנציג של מכבי תל אביב ואמר שהם רוצים אותי, ישר חתמתי". הוא הוסיף וצחק: "זאת הייתה יכולה להיות גם קבוצה מסרביה והייתי חותם ישר – רציתי לצאת מארה"ב".

על ההתחלה במכבי ת"א אמר: "הם אמרו לי שהגעתי רק לשישה משחקים כי הם אף פעם לא הצליחו לעבור את הסיבוב הראשון ביורוליג. בסוף הגענו עד לגמר וגם ניצחנו בהפרש של נקודה בלבד, החיים שלי לא נראו אותו דבר מאז".

בישראל של סוף שנות ה-70, מדינה של ערוץ טלוויזיה אחד, מכבי תל אביב הפכה להיות הקבוצה של כולם. פרי היה כוכב ענק שבאותו זמן נמצא בזוגיות נוצצת עם הדוגמנית המצליחה תמי בן עמי. דווקא כשנראה היה שאי אפשר לנסוק יותר גבוה – באה ההתרסקות. הגוף התחיל לחרוק ופרי, שברח מהכנופיות של ניו ג'רזי, נפל דווקא פה לסמים שגמרו לו את הקריירה והאהבה. "הלכתי לרופא והוא אמר לי 'אין סיכוי שאני אוכל לתת לך עוד מהכדורים האלה, אתה בשימוש יתר כבר חודשים', תיאר. "אז הבנתי שאני מכור למשככי כאבים".

בגיל 35 פרי הפסיק להגיע למשחקים, פרש מכדורסל, התנתק מהעולם והתחיל להסתבך עם החוק. הוא נעצר על סחר בסמים ונשפט בארה"ב לעשור בכלא הפדרלי. "הם נתנו לי עשר שנים, אבל ריציתי בסוף רק חמש", אמר השחקן האגדי. "עדיין שמרתי על הכדורסל, היו שם שחקנים לא רעים וזה עזר לי להמשיך. תמיד ניסיתי לחזור לישראל, בשלב מסוים הגעתי לטקס שהיה לכבוד מיקי ברקוביץ' ושמעון שאל אותי למה אני לא חי בישראל. אמרתי לו שאני מאוד רוצה והוא דאג שזה יקרה, זה לקח זמן אבל זה קרה בסוף".

כשהוא כבר חי בישראל, פרי הקים סניף של בורגראנץ' בדיזנגוף. אמנם העסקים עם בורגראנץ' נכשלו, אבל הוא זכה באהבה חדשה. הוא הכיר את אהובה שהפכה לבת הזוג שלי ב-25 השנים האחרונות. "היא הבוסית שלי והפכנו להיות קרובים מאוד, זאת הייתה התאמה מושלמת", תיאר פרי. "אני בורכתי, שוב". אהובה הוסיפה: "אנחנו 25 ביחד, מתוכם רק 5 שנים חיים ביחד. הוא גידל את הילדים, הם אוהבים אותו אהבה מטורפת וגם הוא אוהב אותם".

כל השנים פרי מאמן ילדים במכבי תל אביב, עושה הרצאות בכל הארץ עם אהובה על סיפור חייו וגם עובד עם נוער בסיכון. אבל ביולי האחרון, פרי שכבר עבר כמה ניתוחי לב, הובהל לניתוח נוסף ומורכב – שרק 50% מהאנשים יוצאים ממנו בחיים. אחרי 12 שעות, הודיעו הרופאים שחייו ניצלו. כשאהובה לצידו, הוא התחיל להתאושש במחלקה אבל אז נשפכה עליו כוס תה. זה נשמע כמו תאונה קטנה אחרי ניתוח לב – אבל זה הרגע שעתיד לשנות אותו לעד.

"כל מה שאני זוכר זה שהתה נפל עליי ואת הכאב שהגיע אחרי זה", תיאר פרי את הרגע הקשה. "אם אני זוכר את הכאב? ברור, אני צעקתי וצרחתי. לא יכולתי לספוג את זה, הכאב היה נורא". אהובה אשתו סיפרה כי "אחרי כמה ימים התחילו כוויות ברגלים והוא בכה וצעק, נתנו לו רק עוד משככי כאבים ועוד סמים – התחננתי שיבואו רופא ולא מתמחה, משהו ברגליים היה לא בסדר".

במשך שלושה שבועות שבהם פרי מאושפז בשיקום גריאטרי במעונות קופת חולים מכבי בתל השומר, אהובה מנסה לשכנע את הרופאים שמצב הרגליים מידרדר, היא לקחה אותו פעמיים למיון – אך שוב ושוב נשלחה לשיקום הגריאטרי, בפעם השלישית שהיא באה איתו, זה כבר היה מאוחר מידי. "ראיתי שהאצבעות שלו נהיו שחורות, שהן מתחילות לנשור", אמרה אהובה. "לא חיכיתי, דפקתי על הדלת של אחד הבכירים שם ושאלתי איך הגענו לזה. הוא אמר לי 'אני אגיד לך משהו כנה, ואני לא רוצה להישמע גזעני – טעינו שלא ידענו לזהות את הסימנים על עור שחור'".

"אני לא כועס", טען פרי. "אני רק רוצה לדעת מה באמת קרה, זה הדבר החשוב. אנחנו עדיין מנסים לברר איך זה יכול היה לקרות". אהובה הוסיפה בדמעות: "אני יכולה להגיד שהתסכול הכי גדול והכאב הכי גדול שהסתובבתי איתו – זה שעשיתי הכול, הרגשתי שהמערכת ניצחה אותי. שלקחתי אותה לכריתת הרגל, שאלתי אותה אם יש לו מה להגיד – הוא לא קיטר או בכה, הוא פשוט נפרד מהרגל. נכנסת לניתוח לב ויצאת בלי רגל – איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות?!".

חודשיים ליווינו את פרי, כל הזמן הוא דיבר על כך שיחזור ללכת וכולם בטוחים שזה יקרה אבל מבינים שזה ייקח זמן. היום הוא מתאמץ כדי להגיע לשם כי ככה הוא - אתלט מכונן בגיל השלישי, איש שכוח הרצון שלו גובר על מה שכתוב בספרי הרפואה. "לא הייתי מסוגל ללכת הרבה זמן, אז ללכת פה אפילו עם עזרה – זה הישג גדול", אמר פרי.

הדרך חזרה לחיים שנקטעו בכאב גדול עוד ארוכה, הוא חולם על החזרה לאמן ילדים וכותב את הפרק החדש בהרצאה שלו על סיפור חייו. היום הוא מתקדם עוד צעד וחצי לעבר המטרה, אחרי חצי שנה הוא סוף סוף חוזר לבית שלו ושל אהובה – לסוף שבוע ראשון עם המשפחה.

מהמרכז הרפואי שיבא נמסר בתגובה: "במרכז הרפואי שיבא ניתן טיפול מציל חיים למר פרי ואנו שמחים שהוא יצא מכלל סכנת חיים. לאורך כל תקופת אשפוזו קיבל מר פרי את הטיפול המקצועי והטוב ביותר ואנו נמשיך ללוות אותו לכל אורך הדרך".

הכתבה המקורית פורסמה ב-N12