כלכלת אולם: מאחורי בניית ארנה מסחרית

קבוצה	מש’	נצ’	הפסד	%
1	מכבי תל אביב	26	22	4
2	הפועל תל אביב	26	23	3
3	הפועל ירושלים	26	20	6
4	בני הרצליה	26	15	11
5	הפועל חולון	26	14	12
6	מכבי עירוני רמת גן	26	13	13
7	עירוני נס ציונה	26	12	14
8	הפועל גלבוע/גליל	26	12	14
9	הפועל באר שבע/דימונה	26	12	14
10	הפועל גליל עליון	26	11	15
11	קריית אתא	32	13	19
12	הפועל עפולה	32	12	20
13	אליצור נתניה	32	11	21
14	הפועל חיפה	32	4	28

קבוצה

מש’

נצ’

הפסד

נק’

מכבי תל אביב

הפועל תל אביב

הפועל ירושלים

בני הרצליה

הפועל חולון

מכבי עירוני רמת גן

עירוני נס ציונה

הפועל גלבוע/גליל

הפועל באר שבע/דימונה

הפועל גליל עליון

קריית אתא

הפועל עפולה

אליצור נתניה

הפועל חיפה

למהלך של התל אביביות בלוד אין היתכנות כלכלית? תחשבו שוב

Getting your Trinity Audio player ready...

צילום: אלן שיבר

לפני כמה ימים נחשפתי, כמו כולם, לאפשרות שקבוצות הכדורסל מת"א יעברו לשחק בארנה שתוקם בלוד. נושא מורכב, מהרבה סיבות. לצד הדיונים שהתפתחו, שמעתי מכמה אנשים שמדובר בפרויקט שאין לו היתכנות כלכלית ופה, נעצרתי.

קבוצות כדורגל וסל בישראל משחקות בהיכלים ואצטדיונים עירוניים ברוב המוחלט של המקרים. אין לאף מועדון היכל/אצטדיון בבעלותו. זו סיטואציה מוזרה, שכן באירופה, ובמיוחד בארה"ב, זה הבסיס לניהול ארגון ספורט, קרי הבעלות על הנכס היא המפתח להכל.

הקמת האצטדיון בישראל היא פרויקט שממומן בכסף ציבורי, בדרך כלל שיתוף של הטוטו ורשות עירונית. תפעול המתקן לאחר ההקמה הוא יחידת רווח והפסד שאינה זקוקה להחזיר את ההשקעה העצומה בבניית המתקן. ככזו הוא מתבצע בצורה פשוטה יותר – מצד אחד יש לתפעל אצטדיון, חשמל, ניקיון, בינוי, צוות עובדים ומצד שני, ההכנסות הם מהשכרה למועדונים (בכסף לא גדול), מכירת זיכיון לתפעול המזנונים, מכירת השם לחברה מסחרית בחלק מהמקומות (בחלק לא מבוטל מוותרים על הכנסה זו לטובת כיבוד ראש העיר, כמו בירושלים, ב"ש ולאחרונה בנתניה) והשכרת הנכס מספר פעמים בשנה למטרות בידור ואירועים.

המודל הזה הוא המודל השכיח והכמעט בלעדי בישראל, אבל זה לא אומר שזה המודל היחידי.

*
כדורגל וכדורסל שונים זה מזה. הכדורגל זקוק להיכל מאסיבי בהרבה, פתוח והיכולת לייצר סביבו פיתוח עסקי נמוכה בהרבה מאולם רב תכליתי כמו הארנה בירושלים והיכל מנורה ושלמה בת"א. אני בטוח שהקוראים פה בילו לא מעט כאוהדי ספורט בהיכלי הכדורסל, אבל גם ראו כיצד אותם היכלים משמשים את מפיקי הפסטיגל או אירועי מוסיקה. היכל סגור ומודרני הוא פתרון מעולה לקיום כנסים, אירועים, מופעי בידור וגם ספורט.

ההיכלים בישראל לא מספיק טובים לנושא הזה. בעולם יש היכלים מודרניים בהרבה שמסוגלים להרבה יותר, הכלל פשוט, תכנון ובינוי יקר בתחילת הדרך מוביל להתייעלות עצומה בהמשך, אני אישית לפני מספר שנים הלכתי בברלין ל-o2 ארנה ביום רביעי לראות הופעה של ליידי גאגא (הופעה מורכבת מאוד) ויום למחרת, כך יצא, הלכתי באותו היכל לעודד את קבוצת הכדורסל של ברלין נגד לא אחרת ממכבי ת"א (כך יצא).

ההיכלים המודרניים צריכים להיות כאלה שיש להם תשתיות סאונד מובנות ויכולת לנהל אוטומציה גבוהה, בדגש על כניסה ויציאה בין אירועים.

אז ממה בנוי מודל עסקי של ארנה מסחרית:

1. מזנונים – אם הלכתם לקולנוע שמתם לב שהמזנון הוא של בעל הקולנוע, לא שם גורם חיצוני, זה הרווח הגדול, שם הכסף. ארנה שתביא מליוני מבקרים תכניס מאות מליונים מהמזנונים ולספורט יש יכולת להביא מאסה לא מבוטלת של קהל (לא מספיק, אבל התחלה טובה).

2. חניונים – אם בתכנון הארנה יש גם תכנון לחניות – כסף לא רע.

3. VIP – תאי צפייה בגדלים שונים, מיני אולמות ועד מקומות על הפרקט – תכנון נכון יכול להכניס הרבה מאוד כסף וזה לא רק בשביל לראות דרבי סל, אלא גם בשביל לראות את עומר אדם.

4. מיתוג – לצד מכירת שם הארנה, ניתן לתכנן נכסי מדיה – לא סתם הפרסום בנתב"ג הוא מהיקרים בישראל. איפה שיש הרבה טראפיק, יש פרסום יקר.

5. השכרות לאירועים – ארנה צריכה לעבוד 200 ימים בשנה. למועדון כדורסל במקרה הטוב יש כ-20% מזה. בינינו, אם הפועל ת"א תבנה ארנה בלוד, היא צריכה אותה רק ליורוליג. בשאר השנה, כנסים, אירועים, הופעות, ובחלק מהימים כמה הופעות ביום, בדיוק כמו הפסטיגל. כשמעבירים 50,000 איש של משפחות, הקופה דופקת היטב בסעיפי 1 ו-2 וגם המפיק ששוכר את המקום יודע לשלם.

6. הפקות עצמאיות – סעיף מאוד מעניין. אם בעל הארנה מקים חברת הפקה, הוא יכול כמה פעמים בשנה להרוויח גם כיוצר התוכן – החל מטורניר קיץ ועד אירועי נוער.

7. פיתוח עסקי נוסף – כולל אפשרויות מגוונות (מג'ימבורי על הגג ועד מתחמי משרדים).

*

זה עסק מאוד יקר להקים ארנה, זה עסק שלוקח שנים לעמוד, זה דורש מימון כבד וחשיבה עסקית – אבל להגיד שזה לא כלכלי? את זה, קשה להגיד.

ימים יגידו.