יותר מכל, הפועל ירושלים רצתה להצהיר בפני כל מי שרצה לשמוע, שהיא לא ״הקבוצה השלישית״ֿ, זו שמזכירים כמועמדת רחוקה לאליפות אחרי מכבי והפועל ת״א. היא לא הקבוצה שלא לוקחים בחשבון בדיבורים על התואר. היא לא הקבוצה המשמשת תפאורה בדרך של מישהי אחרת לגמר. היא לא חולון, היא לא הרצליה. היא ירושלים. ועל מנת שמישהו ייקח את ההצהרה הזו ברצינות, הניצחון אתמול היה חובה מבחינתה.
אוהדי הפועל תל אביב הרימו שלט עליו כתוב "הנני כאן" בתחילת המשחק. אבל מי שבאמת הייתה צריכה להוכיח שהיא כאן זו הפועל ירושלים. אחרי אתמול, על מנת שמישהו יאמין שהיא באמת כאן, ״כמו אבן בגדר״ ולא כמו אבן בנעל של הפועל ת״א שתכף תעיף מתוכה, ״כמו סלע, כמו באר״ ולא כמו קבוצה שתיזרק לבאר ממנה תצטרך לטפס שוב בעונה הבאה, ירושלים צריכה להראות שהיא מתכוונת לזה. שזה לא היה ניצחון ביתי מתבקש, שקיעה נוגה רגע לפני שיורד היום, רגע לפני הנסיעה לים או לנתב״ג. המשחק הבא, משחק מספר שלוש בת״א, הוא המקום להוכיח שזה באמת נכון.
סגרו את הריצ׳רץ׳
למרות 98 הנקודות שקלעה אתמול, מרשים בכל קנה מידה, ירושלים הראתה אתמול שהיא מסוגלת לנפק פתרונות הגנתיים אגרסיביים וראויים, שחשפו כמה הפועל ת״א פריכה ללא ים מדר. לירושלים ברור שלמרות שהפועל ת״א מפוצצת בכשרון התקפי שנוזל כמעט מכל עמדה על המגרש, יהלום הכתר שלה יושב על הספסל, מתאושש מפציעה, מתלבט אם הוא יכול, מוכן ורוצה לחזור ולשחק העונה.
עד שההחלטה הזו תיפול, ירושלים הפעילה לחץ בלתי פוסק על בר טימור על מנת לצבוע באפור את שערות ראשו האחרונות שנותרו בצבע שחור. טימור סיים אתמול עם מדד מינוס 12 וארבעה איבודים. אבל ירושלים גם סומכת על כך שאיטודיס לא סומך מספיק על נועם יעקב ששיחק כמעט 18 דקות ולא הרים אפילו זריקה אחת, ובכך בעצם ניטרלה את עמדה מספר אחת של הפועל ת״א. כשג׳ונתן מוטלי משחק לעיתים בעמדה הזו, זה יכול להיות גימיק נאה למספר התקפות בהם יפעיל מיסמאצ׳ים של איש ויינרייט על גמדים שונים, אבל זה לא יכול להחליף ניהול משחק לאורך זמן. ואז הפועל ת״א פנתה לחפש מושיעים. וכשהפועל ת״א זקוקה למושיעים, היא פונה לבלייקני ופוסטר. אבל גם להם ירושלים הכינה תשובה, שכללה בעיקר את ג׳רמי מורגן המצויין, כשהשאר עוזרים עם לחץ בלתי פוסק.
לחץ בלתי פוסק (אלן שיבר)
עוד נגיעה
כמה ירושלים אימללה את מי שניסה להוביל כדור בהפועל ת״א? תראו את הפוזשן הבא ומה שהארפר ושות׳ עושים לנועם יעקב. תספרו כמה פעמים הארפר, סמית׳ וג׳ונסון נוגעים/מנסים לגעת בכדור. זה הולך ככה: הארפר מושיט יד לכדור, ואז סמית׳, ואז הארפר עם עוד נגיעה, ועוד נגיעה, גינת בא לעזור ומביא איתו את ג׳ונסון, גם לו יש ידיים, ארוכות ומרביצות.
יעקב נותן לגינת את הכדור כמו היה תפוח אדמה לוהט, ובעצם אומר לו ״שיגעו אותי אלה, תתעסק אתה עם החרא הזה״, ואז ג׳ונסון שולח ידיים ומפריע לגינת, בזמן שרועי הובר מונע כדור מפוסטר כמו עשן שעוטף את השביל, הארפר עם עוד נגיעה ועוד עצב עבור גינת, שמוריד את הכדור לרצפה ואז זוסמן בא וחוטף.
זו הגנה שמייאשת. זו הגנה שמרימה. מסתבר שייאוש זה כן תוכנית פעולה, כל עוד הוא נוצר אצל היריבה שלך. ופוזשנים מהסוג הזה, גורמים לאיטודיס להבין עוד לפני שהאבק שקע אתמול, שהאגרסיביות הירושלמית הזו מחייבת את הצורך להפעיל יותר את מוטלי, שאתמול סיים אמנם עם 9 זריקות מהשדה ו-10 זריקות עונשין אבל לא היה פקטור משמעותי בצורך של ירושלים להתמודד איתו.
איטודיס הלך למוטלי אחרי פסקי זמן וזה נאה ויאה אבל בלי פיק אנד רול עם מוטלי הפועל ת״א נתונה לחסדי השם (בעצם שני שמות: בלייקני ופוסטר). ודבר שני, שקשור בראשון, איטודיס חייב מישהו שיכול ליצור, לשבור את הלחץ, להפעיל אחרים. גם אם זה מישהו שהמשחק האחרון ששיחק היה באמצע אפריל. הפועל ירושלים גרמה לאיטודיס, לים מדר ולכל שאר המערכת סביבו לחשוב האם הוא מוכן, האם הם מוכנים, שוב, לסכן את בריאותו, ולחזור למשחק מספר שלוש. האם יותר מדי עומד על הכף?
מהפכה, לא הפיכה
השיפוט אתמול היה מצויין. שמש, מנהיים והבדלי היו מדוייקים, אסרטיביים והוגנים. כל מילה שמכפישה אותם כסיבה להפסד היא תירוץ עלוב, פרובוקציה זולה שמחפשת לערער, להטיל ספק ולגרום לכאוס. ההתנהלות וההתבטאויות של עופר ינאי בעניין השיפוט היא שערורייה. יש קו דק שמפריד בין מהפכה על המגרש להפיכה מחוץ למגרש. ונדמה שאנחנו קרובים לעבור את הקו הזה.
מאז פרשת סמי בכר והשריקה נגד מאיר טפירו, לקח שנים כדי לבנות אמון בין הקבוצות, הקהלים, השחקנים והשופטים. הכדורסל הישראלי הגיע למקום טוב מהבחינה הזו. השופטים שלו מגיעים לבמות מרכזיות באירופה בזכות היכולת והמקצועיות שלהם. אם משוואת האמון הזו תיהרס, אם יוטלו האשמות ללא הוכחות, אם יופצו קונספירציות ללא נתונים, זה יהיה הרסני לכדורסל הישראלי כולו. זה צריך להיפסק עכשיו.