יום הזיכרון הוא יום חשוב ומשמעותי, אבל גם יום מאוד עצוב. זה חשוב שננצל את הזמן לתת כבוד ולהוקיר לאנשים שהגנו על המדינה הזו ותרמו כל כך הרבה לחיים שלנו בישראל. בתור אחד שגר פה הרבה זמן, אני יודע שהעובדה הזו לא מובנת מאליה ומתאפשרת בזכות ההקרבה של החיילים והמשפחות מאז קום המדינה וזה ממשיך עד היום. ישראל היא מדינה קטנה ואין בית שלא נפגע מהמלחמות לאורך השנים והצורך להגן עליה.
כמי שמגיע מארה"ב, זו דינמיקה שונה לגמרי כשאתה מדבר על מלחמה ואובדן. שם לא מרגישים ולא נחשפים לזה את זה בצורה חזקה כמו בישראל. להתמודד עם אובדן ועם מלחמה זה אף פעם לא קל. אני תמיד מנסה לראות את הדברים החיוביים ואחד הדברים ששמתי אליהם לב אחרי שהייתי פה כל כך הרבה זמן, זה את הנחישות של המדינה ושל האנשים לקום כל פעם מחדש. זה משהו שצריך להיות גאה בו ומשהו לזכור ולהתמקד בו בזמנים קשים. בכל פעם שהמדינה עומדת בפני אתגר, היא מוכיחה שהיא יכולה לקום מחדש, תמשיך להילחם ותמשיך לחיות. לפחות עבורי זה מה שהרשים אותי מאז שעברתי לפה וראיתי איך המדינה מתמודדת עם זמנים קשים.
דיברתולומיאו. “לא חשבתי שאחווה משהו כמו מלחמה“ (תמונה: מכבי ת“א)
ההתמודדות עם מלחמות מגיעה עבורי עם רגשות מעורבים. זו חוויה חדשה, לא משהו שחשבתי שאחווה כשגדלתי בארה"ב. היו זמנים שהרגשתי לחץ, תסכול מסוים, כמובן מודאג ותמיד 'על הקצה' במחשבה על מה הולך לקרות הלאה. יחד עם זאת, תמיד ניסיתי לראות את הטוב ואיך אי אפשר תמיד לשלוט בנסיבות או במצב שבו אתה נמצא ואיך ישראל מגיבה ודוחפת קדימה. זה מרשים. אני מנסה להסביר לאמריקאים שביום הראשון זו יכולה להיות מלחמה וביום השני זה יכול לחזור למצב הרגיל וכולם שוב ברחובות. קשה להבין את זה, אלא אם אתה רואה את זה בעיניים שלך. זו חלק מהמנטליות, חלק מהיכולת לקום בכל פעם מחדש וחלק מההסתגלות שהישראלים היו צריכים לעשות במשך דורות.
“הלב יוצא אל המשפחות השכולות“ (תמונה: מכבי ת“א)
“אין עצמאות בלי ההקרבה של החיילים והמשפחות“ (תמונה: מכבי ת“א)
במשחקים אני נפגש עם משפחות של נופלים, וזה תמיד קשה. אני לא יכול לדמיין לעבור אובדן כזה עבור המשפחה. אבות, בנים, בנות, אחים, אחיות. זה קשה לי לשים את עצמי בנעליים שלהם ולהבין מה הם עוברים. הלב יוצא אליהם. אני שמח שאנחנו מצליחים למצוא דרכים לכבד אותם ולהראות את ההערכה שלנו אליהם. כמובן שזה אף פעם לא יפצה על האובדן. רק מחווה קטנה ואנחנו מקווים שביחד אפשר להתקדם ולהחלים כמדינה. זה חשוב לכבד אותם ולהיות שם אחד עבור השני ולעזור בכל דרך שאפשר ולהראות את ההערכה שלך על השירות שלהם ועל ההקרבה שלהם.
טוב שמיד אחרי יום הזיכרון מגיע יום העצמאות. יום הזיכרון הוא יום עצוב שאתה מכבד את אלה ששירתו ונפלו וביום שלאחר מכן חוגג את העצמאות של המדינה. שני הדברים האלה הולכים יד ביד. למדינה הזו אין עצמאות בלי ההקרבה של כל המדינה, של החיילים והמשפחות שלהם. זה ייחודי שזה מגיע אחד אחרי השני.
הביאה לכתב: רותם פלדברג