סמל ראשון רועי דאוי ז"ל היה אוהד מושבע של הפועל ירושלים, אותה ליווה לכל מגרש בארץ. מגיל צעיר הוא אהב ספורט. הוא התאמן בג׳ודו במשך שנים, התחרה וזכה במדליות. תמיד עם כדור ביד. הוא שיחק בקבוצות הנוער של המועדון גם בכדורגל ובכדורסל, ואהב שחקנים שצמחו והתחילו מלמטה, ועבדו קשה כל הדרך להצלחה.
בשבעה באוקטובר רועי היה בביתו בירושלים. עם תחילת המתקפה התקשר לחייליו כדי לבדוק מה שלומם ויצא לדרום. למחרת היה אמור לצאת לטיול משתחררים, וכעבור שבועיים להשתחרר מצה"ל. במקום זאת, יצא להילחם בקיבוץ כפר עזה. בימים הבאים השתתף בטיהור הקיבוץ ממחבלים והציל משפחות רבות. אחרי שנפל ותמונתו התפרסמה הגיעו לבית המשפחה תושבי הקיבוץ שזיהו אותו כמי שחילץ אותם מהממ"ד.
נלחם מהרגע הראשון. רועי דאוי ז“ל
אחרי שלושה ימי לחימה בקיבוץ יצאו רועי וחייליו לאימונים לקראת כניסה לרצועת עזה, אז כתב למשפחתו: "אני אוהב אתכם. הייתם הכי טובים שיש. אני לא מתחרט על כלום, היה לי את השירות הכי טוב שאפשר לבקש, עם הסוף הכי מתוק שיש. יש לי לוחמים אריות, זכות לפקד עליהם, דרכו של ליאל איתנו גם פה".
"ניצני אהובה שלי, את המלאך הקטן שלי. תודה על הזמן איתך ועל כל מה שלימדת אותי, את אלופה, תאמיני בעצמך. תהיי חזקה בשבילי. לחברים שלי תודה על מי שאתם, אני מי שאני בזכותכם. אימא ואבא, הייתם כל מה שיכולתי לאחל לעצמי ויותר. תבטיחו לי דבר אחד - שאמא תמשיך ללכת למשחקים של הפועל, אבל איתך הפעם! עדן ותומר אהובים שלי, לא קיימים הרבה קשרים כמו שלנו. הייתם לי מקום בטוח להכול, דוגמה ומופת לאחים גדולים, תעשו לכולם בית ספר ורק תתחזקו מהכול".
רועי במשחק של קבוצתו האהובה
בבוקר 31.10.2023 מחבלים שיגרו טיל נ״ט לנמ"ר שבו נסעו רועי וחייליו בצפון הרצועה. הטיל פגע ברכב והפעיל חומרי נפץ שהיו בתוכו. 11 מתוך 12 הלוחמים ברכב, ובהם רועי, נהרגו. סמל ראשון רועי דאוי ז"ל, בנם של בטי בתיה ואריה. נולד בירושלים. אח צעיר לעדן ותומר, נפל בעזה ב- 31.10.23, בן 20 בנופלו.
"מהסיפורים ששמעתי מהאחים שלו והמשפחה שלו הוא היה אוהב ספורט הוא שיחק כדורגל וכדורסל והיה בנוער של הפועל ירושלים, זה זרם לו בעורקים", סיפר יובל זוסמן, שחקן הפועל ירושלים, על הקשר לרועי ומשפחתו. "בנוסף הוא היה בחוג ג׳ודו ונשם את הספורט לאורך השנים האחרונות. לאחר שנפל, הלכתי לניחום אבלים בחודש הראשון. התרגשתי ביחד עם המשפחה. מצאתי את עצמי בוכה ביחד איתם, אימו מנחמת אותי למרות שצריך להיות ההפך. יש להם כל כך הרבה כוח והם משפחה מדהימה. אני מנסה לתת כוח, להיות שם עבורם".
"משפחתו הראתה לי את המכתב האחרון שלו. התפרקתי. הדברים שהוא רשם על אהבה למשפחה שלו, למולדת. על הערכים שהוא גדל איתם. הבנתי שגם אני מרגיש ככה וגם אני מרגיש שייך בצורה הזו למשפחה שלי ולמדינה שלי. החיבור היה עמוק למשפחה. לא הצלחתי לעצור את הדמעות - אמא שלו חיבקה אותי והחיבוק הזה לא יוצא לי מהראש".
“אימו מנחמת, למרות שזה צריך להיות ההפך“
זוסמן המשיך: "בכל משחק שלנו בארנה אני מסתכל לקהל, למשפחה של רועי יש מקום קבוע ותמיד אני רואה אותם שם, האבא מגיע למשחקים. בצוואה שלו, רועי ביקש שהוריו יגיעו למשחקים של הפועל ירושלים. השנה אני ורועי הובר הגענו לבית ספר שהוא למד בו. ליאל גדעוני ורועי דאוי שני נופלים מאותו בית הספר, שגם למדו תחת אותה מחנכת".
"רועי רצה ללכת בדרכו של ליאל גדעוני ז"ל, הוא היה הגיבור שלו. הוא התגייס לגבעתי בזכותו. אנחנו מוצאים את עצמנו היום שם עם המשפחות כדי לתת כבוד (גדעוני ז"ל, אוהד הפועל ירושלים גם כן, נפל במהלך מבצע צוק איתן). כמה שאפשר לשמוע את הסיפורים ולקבל פרופורציה על החיים והלב נשבר, שניים שנלקחו מאיתנו מוקדם מאד - שניים שנזכור תמיד. הפועל ירושלים מלווה את המשפחות של הנופלים תמיד. אני מוצא מחנה משותף בערכים, בירושלמיות, במשפחתו של רועי דאוי ומשפחות נוספות כמו של בן זוסמן והירש גודלברג פולין".
"מה המשמעות של יום הזיכרון בשבילי? הדבר הראשון שעולה לי לראשון זה לזכור, לזכור את האנשים שלחמו בשבילנו שיהיה לנו מקום בארץ שלנו. אנשים שחשבו על משהו גדול מהם עצמם. האופציה שלנו לחיות פה במדינה זה בזכותם. לא משנה מאיזה דת או לאום או מגדר הם, אנחנו כאן כי הם לחמו וחשבו על הכלל".