בנגן למעלה: דיברתולומיאו מתייחס לעתידו בראיון ל"חמישיות"
ספק אם ג'ון דיברתולומיאו האמין, אי שם בשנת 2009 כשהתחיל את לימודיו בקולג' הקטן רוצ'סטר, שב-2026 הוא יעמוד במקום בו הוא עומד כיום. הגארד בן ה-35, שהחל את דרכו בליגה השלישית בטיבה ב-NCAA, נמצא מרחק ניצחון אחד מזכיה באליפות המדינה השביעית שלו, וזאת בעונתו התשיעית במכבי תל אביב. ניצחון, שעשוי להיות הניצחון האחרון שלו כשחקן פעיל.
"אני מתבגר ואני מרגיש שסוף הקריירה שלי מתקרב", סיפר בחודש אוקטובר 2025 ל-The Student-Athlete Session, ולאחר משחק 1 עסק שוב בסוגיית סיום חוזהו בקיץ הקרוב ואמר: "נחשוב בקיץ, האם אני רוצה להשאר? זה דבר לא פשוט, אני לא לוקח את זה כמובן מאליו. מן הסתם, יהיה מאוד קשה להיפרד ממכבי".
עוד באותו ראיון לערוץ הספורט אמר דיברתולומיאו שהיותו הקפטן במכבי "זה יותר ממה שהוא חלם עליו בקריירה שלו", ומי שהיה שם בתחילת הדרך שלו הוא לוק פלוקרזי, מאמן רוצ'סטר. "אני ידעתי שג'ון יצליח, אבל לא יכולתי לדמיין שהוא ישמור על רמת המצוינות הזאת כל כך הרבה זמן ובאחת הרמות הכי גבוהות בכדורסל", סיפר פלוקרזי בשיחה לערוץ הספורט, "הוא סיפור הצלחה נדיר - אפשר לטעון שהקריירה שלו היא המוצלחת ביותר מבין כל שחקני דיוויז'ן 3 מאז ומעולם".
ואכן, אין תקדימים רבים שיוכלו להתחרות מול סיפור הנסיקה של דיברתולומיאו, שהפך משחקן בקולג' נידח לקפטן ולמנהיג חדר ההלבשה של קבוצת יורוליג. מה שיפה בסיפור של דיברתולומיאו הוא שגם מי שלא נמנה בין אוהדיו לא יוכל שלא להעריך את רוח הלחימה וקור הרוח שלו על הפרקט - תכונות שנדיר למצוא, ותכונות שהביאו אותו לנקודה הנוכחית.
"ג'ונדי הוא אח שלי", מחייך האקס טאריק בלאק כשנשאל על הגארד בשיחה עם ערוץ הספורט, "הוא ללא כל ספק אחד החברים לקבוצה הכי טובים שהיו לי בחיים. איך הוא הפך למה שהוא? הוא תמיד נמצא בכל מקום - גם באימונים וגם במשחקים. הוא בחור של רגעים גדולים, והאווירה במכבי זה אותו דבר - מחכים לרגע הגדול. בשביל להסתדר באווירה כזו צריך להיות אמיץ, וג'ון בן אדם מדהים, צנוע, וכזה שחושב תמיד על האחר - הוא תמיד נמצא שם עבור האנשים שלו. ג'ונדי תמיד נלחם בשביל האוהדים והמועדון, ולמכבי קשה לוותר על זה, מבחינתם הם בטח ירצו שישאר כמה שיותר. הוא מנהיג דרך דוגמה אישית, הוא דאג שהסטנדרט של מכבי לא יירד".
דיברתולמיאו. עתידו בערפל (אלן שיבר)
על אותה מנהיגות "דרך דוגמה אישית" דיבר גם פלוקרזי. "החברים שלו לקבוצה תמיד מעריצים אותו, הוא אחד האנשים הצנועים שפגשתי, למרות שיש לו את כל הסיבות לא להיות אדם כזה", מספר מאמנו לשעבר, "הוא מנהיג מדהים, בתקופתו תחתיי זיהיתי שיש לו כישרון נדיר אבל הוא תמיד הונע מהתחושה שהוא לא מספיק טוב. הייתי צריך לדחוף אותו להיות אנוכי יותר, לזרוק יותר ולקחת על עצמו את התפקיד ככוכב של הקבוצה. הוא תמיד חשב שהוא לא מספיק טוב ולעולם לא היה מרוצה. זה חסר תקדים ביחס לכל שחקן שאימנתי אי פעם".
אותן תכונות ליוו את דיברתולומיאו גם למעלה מעשור קדימה, ומי שנזכר בסיפור בנושא הוא אקס מכבי אחר, אותלו האנטר. "אני זוכר שבעונה שבה הוא נפצע באכילס הוא הגיע בכל יום לאולם ועבד", סיפר בשיחה עם ערוץ הספורט. "הבן אדם עבד יותר קשה מכולנו. הבחור חזר והיה כל כך חטוב ושרירי, ואמרתי לו 'ג'ון, מה אתה עושה?!'. הוא פשוט הניף משקולות, והניף משקולות, והניף משקולות. הוא כל כך רצה לחזור, הוא כל כך רצה להשתפר - זה מראה על הבן אדם שהוא. לא משנה מה עבר עליו, הוא תמיד רצה להשתפר ותמיד רצה להיות על המגרש בשביל החברים שלו".
"ג'ון באמת עושה דברים דרך דוגמה אישית - הוא לא מסוג האנשים שבתקופות המתסכלות היו מגיעים ומתחילים לשאוג על אנשים", אמר האנטר, "הוא פשוט לא כזה - הוא ישב, יראה לך מה לעשות ויוודא שזה הזמן הנכון להגיד לך את הדברים הנכונים. הוא מהאנשים שאתה תמיד רוצה שיהיו לידך".
האנטר עצמו כזכור עזב את מכבי ב-2021 והמשיך לבאיירן מינכן, אצלה שיחק עד לפרישה ב-2023. "זה עניין שכל שחקן צריך לשבת ולחשוב בינו לבין עצמו. ג'ון צריך לשאול את עצמו בכנות - 'היי, מה אני באמת רוצה?'. אני למשל לא רציתי לתת למשחק לשלוט בגוף שלי", מספר האנטר, "כל אחד שמגיע למקום הזה צריך להבין שמכאן אין דרך חזרה".
האנטר. “אמרתי לג`ון `מה אתה עושה?!`“ (אלן שיבר)
בזמן שדיברתולומיאו יגיע לקיץ הזה עם החלטה לא פשוטה, אין ספק שמבחינה מקצועית הוא בהחלט שווה מקום במכבי. גם כיום, בגיל 35, דיברתולומיאו מציג יכולת נפלאה ולמעשה שומר על הממוצעים, ועל המהלכים הגדולים שאפיינו אותו גם בשנים קודמות. עם ההגעה לפלייאוף הנוכחי בליגת העל הוא העלה את הרמה עוד יותר, בדרך ל-8.6 נקודות (40.6% לשלוש) לצד 3.9 ריבאונדים ו-3.0 אסיסטים לערב וזאת בצל פציעתו של תמיר בלאט. למעשה, זה הפלייאוף הכי טוב של דיברתולומיאו מאז עונת ה-MVP במכבי חיפה (2016/2017).
"אם הוא ירצה, הוא בהחלט יוכל להיות מאמן ביום מן הימים - יש לו IQ אדיר, הוא מבין את המשחק והוא בן אדם של אנשים", מספר בלאק, "כמאמן אתה חייב שיהיה לך את כל הדברים האלו. בסוף, בשאלה האם לפרוש או להמשיך - התשוקה שלו צריכה להכריע. אם הוא מתעורר בבוקר ומרגיש כמו בפעם הראשונה שהוא שם מדים, שלא יפסיק. אם הוא מתעורר ומשהו אחר מושך אותו, אין בו את אותו הניצוץ והוא לא רוצה להרגיש כאילו הוא לא נותן את המיטב - זה הסימן, זה הפקטור שצריך להכריע ללכת. הוא יכול גם להשאר כווטרן וללמד את הצעירים, אבל הוא חייב שתהיה לו סיבה כלשהי להשאר".
"בסוף, אם הוא יחליט לפרוש, אני רוצה שהוא יידע את זה", מסכם האנטר, "לא משנה מה - זו הולכת להיות הרפתקה הכי טובה שיש, אז תהנה מהמסע הזה ואל תנסה ישר להתחיל לעשות משהו אחר. קח את הזמן, שב, תהנה מהרגע ותסתכל אחורה על החיים שהיו לך כשחקן כל כך הרבה שנים. ברגע שאתה תעשה את זה, אתה תדע מה אתה רוצה לעשות בהמשך. אם תחליט לפרוש, פשוט תנוח וקח את הזמן, תתאמן, אבל תסתכל על הקריירה המדהימה שהייתה לך. תזכור איפה התחלת ואיפה אתה מסיים. תגיד לעצמך 'זו הייתה דרך מדהימה', ואחרי זה אתה תוכל להתמודד עם כל מה שיעמוד בפניך".