מדינת ישראל כולה מרכינה ראש לזכר 1,200 ההרוגים בשבעה באוקטובר, היום הקשה ביותר בתולדות מדינתנו. צפו בנגן למעלה בטקס הזיכרון של הפועל ת"א.
בעלי הקבוצה, עופר ינאי, דיבר בטקס המרגש: "השבת השחורה, אירוע קשה מר ומכאיב. ביום ראשון היינו צריכים להתעורר לעולם שאחרי ושאלנו מה אפשר לעשות. עזרנו, תמכנו. המשחק הראשון של הקבוצה היה נגד לונדון ליונס. באתי עם חולצה שעליה היו התמונות של אלה שעוד קיווינו שבחיים. לימים החולצה הזו "השתכללה" עם אלה שנפלו ואיתה הייתי מגיע למשחקים".
"שבועיים אחרי לונדון הגענו לפריז ושם כבר הבאנו משלחת של אוהדים מהקיבוצים, בעיקר ילדים. אירגנו מסיבת עיתונאים והילדים סיפרו על החוויות מאותו יום. הסיבה שהבאנו ילדים היא שבשביעי באוקטובר הייתי במרחק 30-40 ק"מ מהמאורעות. אני מכיר המון אנשים שהושפעו מהאירועים וגם לי זה לא נשמע מציאותי, לכן רציתי שישמעו את הסיפורים מפי ילדים".
"בשלב מסוים ראינו בקבוצה את הדרך שלנו להביא שמחה וגאווה לקהילת אוהדי הפועל, כמו גם לכל מי שנצמא פה במדינה מוכת הצער שהייתה פה. כשזכינו ביורוקאפ וטסנו חזרה, אני נשארתי שם. אמרתי להם שהמשימה הראשונה שלהם תהיה לעבור עם הגביע בכל הקברים של האוהדים שלנו שלא זכו לראות את זה בעיניהם".
גילי רענן הוסיף: "בשביעי קמתי והסעתי את הבן שלי לבסיס בדרום, לאזור הקרבות. בדרך חזרה באזור קרית גת, בפקק תנועה, היה מסביב עשן וכאוס. אמרתי לעצמי דבר אחד. כשכל הדבר הזה ייגמר, אנחנו ננסה לעשות דברים אחרת. לא נוכל להמשיך את החיים שלנו בדרך שבה קרו קודם. הכיסאות הריקים שמולי כאן הם לא כיסאות ריקים, אלה כולם אנשים שהיו חלק מאיתנו, מהקהילה שלנו ומהמשפחות שלנו. הם חלק מהלב שלנו והם חסרים כל יום".
"אי אפשר באמת לתקן את מה שהיה, למלא את הכיסאות חזרה. אבל מתוך השבר הנורא הזה צריך לחשוב איך בונים חיים חדשים, איך ממשיכים קדימה. עבורי ספורט, ובפרט הפועל תל אביב, אלה הדרכים הכי חזקות שיש לנו כדי לבנות ולחיות יחד כקהילה. ליצור ולבנות חיים ותוך כדי זה לזכור את מי שהיו אמורים להיות כאן איתנו ואינם".
יו"ר הקבוצה, סתיו שחם: "בערב הזה אנחנו עוצרים את הכדורסל והספורט, את הריצה אחרי הניצחונות, בשביל להצדיע לכל הנרצחים והנופלים, לוחמי צה"ל, כל מי שנרתם באותו יום איום ונורא ובא להציל את המשפחות שלנו. זה יום קשה לכל אחד מאיתנו. קשה לתאר במילים את החיים של כל אחד במדינה הזו, את הכאב והיגון, את החור שנפער בלב לכולנו. אומנם עברו שלוש שנים, אבל הכאב לא נעלם. אבל אתם לא לבד. משפחת הפועל תמיד תהיה לצידכם ותדאג למה שצריך, תמיד תעזור. כולנו קהילה אחת. הפועל זה לא רק ספורט, זה קהילה ומשפחה גדולה, שאיבדה את מיטב בניה ובנותיה. הכאב הוא מאוד גדול. תמיד נהיה אתכם ונעזור, נתמוך, נציין את כל מי שאיבדנו".
“מצדיעים לנרצחים והנופלים“. שחם
שרון קוץ, אחותו של אביב ז"ל, אבי משפחת קוץ שנרצחה כולה בטבח הנורא, נשאה דברים: "הפכנו למשפחה אדומה, מרגע האסון ידענו שנרצה להמשיך ולהיות חלק ממשפחת הפועל הגדולה. אני מגיעה למשחקים עם ילדייו בכל פעם נדהמת לראות את תמונות משפחתינו על המסך. אנחנו מרגישים את הלב הרחב והטוב שלכם איתנו, שאנחנו לא לבד. תודה לאוהדים, לשחקנים, להנהלה, לעמותה, למחלקת הנוער, לאקדמיה, לכל מי שעוזר לנו להנציח את זכר אהובנו".
שי חרמש, אביו של עומר חרמש שנרצח בכפר עזה, דיבר גם הוא: "עומר זכור לרבים מהאוהדים בגלל האמירה שלו 'אנחנו אולי קהל פרובוקטיבי, אבל אנחנו לא גזענים'. הוא היה אוהד צבעוני, חד לשון, שאמר את מה שחשב גם כשלא היה נוח לאף אחד. בגלל זה אנשים גם נמשכו אליו. הוא אהב את הפועל ת"א מילדות. כשהגיעו טרקטורים של העירייה להרוס את אוסישקין, עומר לא היסס והגיע יחד עם חבריו לחסום את הטרקטורים".
"עומר היה ממקימי עמותת הפועל אוסישקין, אוהדים שהחליטו שירימו את הקבוצה מחדש. היום הפועל עם מועדון מפואר שמככב באירופה. העמותה שעומר היה ממקימיה עדיין שותפה. עומר לא זכה לראות את זה. הוא נרצח בבוקר. ללוויה שלו הגיעו מאות אוהדים אדומים. בתוך הכאב הגדול, המשפחה שלנו הרגישה שהמשפחה שעומר נאבק עליה עומדת כעת לצידנו".
תומר גינת נאם: "כשחשבתי מה להגיד הערב היה לי קשה, במיוחד כשאני יודע שיש מסביבנו אנשים שאיבדו את הכל. חשוב לנו לעצור ולהיות יחד אתכם. השבעה באוקטובר נגע בבתים ומשפחות של אוהדי הפועל. המשחק הראשון שלנו אחרי השבעה באוקטובר היה בוונציה. לפני שעלינו למגרש הכל הרגיש מוזר ולא קשור. ישבנו בחדר ההלבשה והתכוננו, אבל משהו היה שונה. לא דיברנו על היריבה, אלא על הסיבה שאנחנו עולים לשחק. הסיבה הייתה ברורה - בשבילכם, בשביל הקהל שעבר ועובר כל כך הרבה".
"ידענו שמשחק כדורסל לא יתקן, אבל באותו ערב ללבוש את החולצה הייתה דרך להיות אתכם, ללת הכל עם כל האנשים האלה בלב. למי שאיבדו את היקרים, תודה שאתם כאן, אין לי מילים שיכולות להקל, אבל אני רוצה שתדעו שתמיד יש לכם מקום אצלנו. נזכור את מי שאיבדנו ותמיד נהיה כאן לצידכם".
גינת הוסיף עוד לפני האירוע: "ערב מאוד מרגש, לזכר נרצחי השביעי באוקטובר. כל המשפחות פה שאנחנו מכירים כל כך טוב כבר, שנפגעו ממנו. זה יום שאף אחד מאיתנו לא יכול לשכוח, כולנו זוכרים איפה היינו כשזה התחיל. בשלוש שנים האחרונות אנחנו מתנהלים הרבה סביב היום הזה. זוכרים, פוגשים אוהדים שבשבילם היום הזה עוד יותר משמעותי. אני זוכר טוב מאוד שהסתובבנו מלוויה ללוויה, משבעה לשבעה, מפצוע לפצוע. זו קהילה שנפגעה כל כך עמוק מהיום הזה והמעט שאפשר לעשות זה לתמוך ולזכור כמה שאנחנו רק יכולים".
בר טימור סיכם: "אנחנו עומדים כאן היום כמשפחה אחת, לעצור לרגע ולזכור. אי אפשר לשכוח את היום ההוא. משפחות שאיבדו את היקר מכל וחלל שלא באמת ניתן למלא. ביום הזה אנחנו זוכרים את האנשים שהיו כאן איתנו, את החיים שלהם ואת כל מה שהיו עבור האנשים שאהבו אותם. אנחנו כאן לכבד את הגיבורות והנרצחים, כל מי שגילה אומץ יוצא דופן והגן על אחרים".
"בתור הקפטן, אני יודע כמה כוח יש לקבוצה. על המגרש אנחנו משחקים כדי לנצח, אבל יש דברים הרבה יותר גדולים מכל משחק. בשמי ובשם כל השחקנים אנו אומרים לכם שאנחנו זוכרים ולא שוכחים, ממשיכים לשאת את הזיכרון איתנו. יהי זכרם ברוך".