לאחר ההודעה על הצטרפותה לליגה האדריאטית והסיכום על הרחבת הסגל, היה נדמה כי מכבי תל אביב תספק שוב כותרות רבות בשוק השחקנים הקיץ. אלא שכמעט 10 ימים לפני סוף יוני סגל האלופה כבר כמעט הושלם. בניית ועיבוי הרוסטר הנוכחי בוצעו במלאכה מחושבת היטב שהחלה כבר לפני מספר חודשים. בניגוד גמור לעונה שעברה, אז הצטרפו סופו, ליאור אליהו וג'רמי פארגו רק ברגע האחרון, וממש עם הבאזר לפתיחת העונה לא היה ברור מה ייצא מהתערובת שנרקחה בהיכל נוקיה, הפעם הכתובת על הקיר: הצהובים רוצים בהמשך השקט התעשייתי, אחד המרכיבים העיקריים שהחזירם למרכז הקונצנזוס. והדמיון העיקרי בין מכבי מודל 2010 לזו החדשה הוא בכך שהיא שוב תיפול ותקום על דייויד בלאט. נוסחה מנצחת לא מחליפים, זהו הסלוגן הסמוי של המאמן שחולל הפתעת ענק והביא את מכבי לגמר היורוליג ולזכיה בדאבל המקומי. אמנם בנוגע להצטרפות לאדריאטית הדעות חלוקות, וגם בלאט עצמו לא היה שלם עם המהלך, אולם הקבוצה נבנתה בצורה כמעט תואמת לחלוטין לזו שהייתה לו. וההצלחה הגדולה ביותר היא חסכון שכר השחקנים. עלותם השנתית של ג'ון שאייר, יותם הלפרין, דווין סמית' ושון ג'יימס יחד שווה למשכורתו של ג'רמי פארגו, שהחל משלהי העונה החולפת ביסס את מעמדו כגו-טו-גאי, והיעדרו של דורון פרקינס הפך אותו בעל כורחו למנהיג. בלאט לקח את סמית' במקומו של צ'אק אידסון הרבה בגלל שמדובר בתואם שכזה: שחקן שסוחב קבוצה ומדביק אותה, שעושה הכל מהכל ובעיקר את הדברים הקטנים והמדוקדקים שדייויד כל כך אוהב ומדגיש, שרק מאמנים ויריבים מבינים את משמעותם. סמית', כמו אידסון, עבר בקבוצות יורוקאפ קטנות עד בינוניות וחולל בהן ניסים, ופשוט שיווע לקבוצה גדולה באמת שתעניק לו את ההזדמנות לקפוץ מדרגה. שאייר מגיע אחרי שחלום ה-NBA נמוג בפציעה בעינו, ולאחר ששיחק בליגת הפיתוח רק מספר חודשים הוא חייב להוכיח את עצמו ואת בריאותו. הלפרין מיעט לשחק בשנים האחרונות באולימפיאקוס, ויש לו הרבה מה להוכיח אחרי עונה אחרונה מאכזבת במדי מכבי. ג'יימס, שהתבגר והתחשל מול עיניהם של אנשי מכבי, הוא אדם שקט ומשפחתי שמבחינה אישית נוחיות סביבתו חשובה לו יותר מאשר שם המועדון היוקרתי אליו הוא מגיע. בלאט הצליח בשקט בשקט לחזק את שתי נקודות התורפה של הסגל הקודם – חסרון בגבוה ארוך וחוסם והקליעה משלוש נקודות (שלא הייתה נקודה חזקה אצל פרקינס, ופארגו ואידסון, שלא הצליחו להפוך לאמינים בה). שאייר, הלפרין ובלו והשדרוג של גיא פניני בתחום הקליעה מבחוץ יעניקו למאמן מגוון רחב של אפשרויות וכלים, במיוחד בדקות בהן סופו יהיה על הפרקט - דאבל טים עליו מול סוללת קלעים שכזו יהיה בגדר מעשה התאבדות. מעבר לכך, הצנחת הגארד היהודי ממכללת דיוק, שיכול להתברר כאס מנצח או כזן חדש של ראדולוביץ', קומאטוס ופני, הוא מעשה חכם שהעשיר את סוללת הישראלים של המועדון מבלי לרוקן את הקופה. כי שחקנים צעירים ומוכשרים עם יד שכזאת אין בארצנו בשכר של 150 אלף דולרים לעונה. הרכש החדש הוא זול, אך אטרקטיבי מאוד ועוד יותר "אופנסיב אוריינטד". מנגד, הלפרין מעולם לא נחשב לשומר גדול ושאייר דק מימדים וזועק לגארד מסוגו של פרקינס להורידו לפוסט או לחדור מולו לסל. בלאט יהיה חייב להחביא את החסרונות הללו. עכשיו עליו למצוא קומבו גארד שיחליף את פרקינס עד שיחזור (או לא) ויהיה בעל בית ושחקן הגנה מצוין. לשם כך מכבי תמתין כנראה לחודש הבא – כי אחרי הכל יהיה מדובר בשם הגדול ביותר שיגיע ובשחקן בעלות גבוהה כמעט כמו פארגו. לכן, האמונה של בלאט בעצמו ובדרכו אותה חשף בעונה שעברה מול הניסיון להתאים את חלקי הפאזל בצורה הכי דומה למקור היא שאלת מיליון הדולרים. בעבר בלאט ידע היטב לנווט בין הגנות ושינויים בחמישיה על המגרש כדי להסתיר ליקוי הגנתי כזה או אחר. הוא גם הצליח לשכנע את בלו לשמור טוב בהרבה ואת אליהו לפחות לנסות – דברים שהיו נראים בגדר משימה בלתי אפשרית. עכשיו מגיע סרט ההמשך.אחרי שהעשן יתפזר נגלה שמבחן מכבי מודל 2011 הוא מבחן דייויד בלאט. אחרי ההצלחה המסחררת של העונה הקודמת קשה יהיה להוריד ציפיות, וכל מהלך שיבצע על המגרש ומחוצה לו ייבחן בשבע עיניים. מכבי תגלה כיצד זה מרגיש להיות קבוצה שכולם מכירים אותה היטב, מה שלא הייתה הקבוצה הקודמת, שנחשבה לפורצת דרך ולתגלית של ממש. עומס המשחקים, הטיסות והמעבר החד ממפעל למפעל, כמו גם שינויי חמישיות תכופים, לא יקלו על עליית המדרגה - זכיה ביורוליג, כמובן. מנגד, לא תשמעו במכבי את צמד המילים במשפט האחרון. לפחות כרגע נדמה כי הכל מוכן ומזומן ליריית הפתיחה של העונה הבאה, מלבד אולי הגדרת המטרה העיקרית.
