זה קרה ביום ראשון לפי קצת פחות משבועיים. איצטדיון פקאמבו בסאו פאולו. קורינתיאנס אירחה את אתלטיקו מיניירו והייתה חייבת לנצח כדי לשמור על המקום הראשון בליגה הבכירה של ברזיל. יום לפני כן ואסקו דה גאמה, יריבתה היחידה במירוץ לאליפות, ניצחה 0:2 את אבאי ופתחה פער של נקודה בראש הטבלה, כשנותרו שני מחזורים לסיום. בדקה ה-55 הוכו אוהדי קורינתיאנס בהלם, כשהקבוצה האורחת מבלו הוריזונטה עלתה ליתרו משער של לאונרדו סילבה. האם האליפות בורחת? 13 דקות לסיום הצליח ליידסון, החלוץ שחזר מפורטוגל, להשוות ל-1:1. באותו הרגע נוצר שוויון נקודות בין קורינתיאנס לוואסקו. האוהדים נרגעו, אבל לא לגמרי. ואז הגיעה הדקה ה-89. אמרסון חטף את הכדור באגף שמאל ודהר קדימה. לצידו רץ אדריאנו, החלוץ שלפני 7 שנים נחשב לאחד הטובים בעולם, אבל מאז נמצא בדעיכה מתמדת, וכמעט נשכח. אדריאנו קיבל את הכדור, התקדם עוד כמה מטרים ואז שלח בטאץ' עדין ומרהיב, כמו בימים היפים שלו, בעיטה ברגל שמאל לפינה הרחוקה של השער - 1:2 לקורינתיאנס. כל מי שנכח באיצטדיון הבין מיד: זה הרגע הגדול והמרגש ביותר של העונה כולה ב"ברזילייראו".
אם לא יקרו דברים לא צפויים, השער ההוא אמור להעניק ביום ראשון את האליפות ל"טימאו" (הקבוצה הגדולה –כינויה של קורינתיאנס). וכמה סמלי שמי שהבקיע אותו הוא דווקא אדריאנו, שכל ברזיל התעסקה בזמן האחרון לא בכישוריו על המגרש אלא במשקלו. מזכיר לכם מישהו? ביום ראשון תארח קורינתיאנס את פלמייראס לדרבי הכי חם והכי לוהט של סאו פאולו במסגרת המחזור האחרון. ביציעים לא יהיה כמובן מקום אחד פנוי, כי כל אוהד אמיתי של קורינתיאנס ירצה להיות שם כשזה קורה. להיות שם כשהקבוצה זוכה באליפות החמישית שלה והראשונה מאז 2005 - ועוד עם ניצחון על היריבה הגדולה ביותר.
לואיס פליפה סקולארי, מאמן נבחרות ברזיל, פורטוגל וצ'לסי לשעבר, שמדריך כיום את פלמייראס, אמר שתוצאת המשחק לא תקבע דבר. "קורינתיאנס היא כבר האלופה", טען בתוקף. "אני לא רואה מצב שבו ואסקו דה גאמה תנצח במשחק המקביל את פלאמנגו בדרבי של ריו דה ז'ניירו". כדי שוואסקו תזכה באליפות היא צריכה לנצח את החבורה של רונאלדיניו ולהתפלל שפלמייראס תנצח את קורינתיאנס. כל שילוב אחר של תוצאות? האליפות תהיה של קורינתיאנס, הקבוצה הכי אהודה בסאו פאולו והשניה הכי אהודה בברזיל (אחרי פלמאנגו).
אבל בואו נחזור לאדריאנו: אחרי שהוא הבקיע את השער הדרמטי מול אתלטיקו מיניירו, שערו הראשון בקבוצה, הוא השתולל משמחה וניסה להסיר את החולצה, כפי שמקובל ברגעים כאלה. אבל זה הלך קשה. רק אחרי כמה משיכות חזקות החולצה הלבנה הוסרה. ואז התגלה פלג גוף עליון שמנמן למדי, עם צמיגים מרשימים. אפשר היה אפילו להבחין בכרס קטנה. אדריאנו חתם בקורינתיאנס בחודש מארס, אבל מאז היה רוב הזמן פצוע. במשך 8 חודשים הוא שותף רק בחמישה משחקים, ולא הצליח להבקיע ולו שער אחד. בתקופה הזו הוא מיעט להתאמן, אבל לא הפסיק לבלות בלילות, לשתות ולהשמין. עיתוני הספורט חגגו על חשבונו. "אדריאנו שוקל למעלה מ-100 ק"ג!", זעקה כותרת אחת, ובאחרת נטען: "אדריאנו עדיין ב-10 ק"ג מעל למשקלו האידאלי". כשהוא צולם באימוני פיזיותרפיה במתקן האימונים של קורינתיאנס, אחד האוהדים כתב תגובה: "זה מועדון כדורגל, לא מכון כושר".
כשאדריאנו הגיע מרומא, עוד קבוצה בה לא הצליח להתאקלם, הוא שווק על ידי ראשי קורינתיאנס והתקשורת כמי שימלא את מקומו של רונאלדו, שפרש בשל מצבו הפיזי הרעוע. זה לא בדיוק קרה. מה שקרה זה שאדריאנו התחיל להשמין, בדיוק כמו שקרה לקודמו בתפקיד החלוץ המרכזי במועדון. מה שמחזיר אותנו 11 שנים לאחור, לנובמבר 2000, כשאדריאנו בן ה-18 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ברזיל. הוא היה אז בתחילת הקריירה שלו בפלאמנגו, ולא הפסיק להבקיע. בברזיל היו משוכנעים שנמצא היורש לרונאלדו, שעבר אז פציעות קשות שכמעט סיימו לו את הקריירה.
ב-2001 אדריאנו, שכבר זכה אז לכינוי המחייב "או אימפרדור" ("הקיסר"), נרכש על ידי אינטר. אחרי תקופות השאלה בפיורנטינה ובפארמה הוא חזר לאינטר ב-2003. בעונת 2004/5 הוא היה בשיאו, כשכבש 40 שערים ובנוסף הוליך את ברזיל לזכיה בקופה אמריקה. אלא שהכל התחיל להשתבש לאדריאנו כאשר אביו נפטר ב-2004. הוא היה אז בן 22 בלבד והתקשה להתמודד עם המצב החדש. במקום להתמקד באימונים ובקריירה, הוא החל לפרוק עול, לבלות ובעיקר לשתות. הוא הפך לאלכוהוליסט. בסופו של דבר, לרוברטו מאנצ'יני, מאמן אינטר דאז, נמאס מהחיים הבלתי ספורטיביים שלו, מההיעדרויות מהאימונים ומחוסר המשמעת. החלוץ שוחרר מאינטר וחזר לברזיל כדי לנסות ולהשתקם.
אדריאנו חתם בסאו פאולו, אבל שרד רק 10 משחקים. הוא הורחק אחרי שנגח בשחקן של סנטוס, איחר לאימונים, התעמת עם צלמים, ולבסוף עזב. הוא חזר לאינטר בתחילת עונת 2008/9, כבש כמה שערים, אבל אחרי שנסע באפריל למשחק של הנבחרת כבר לא חזר לאיטליה. זה היה סוף הרומן עם אינטר. אדריאנו חזר לפלאמנגו, קבוצת נעוריו, ובאופן מפתיע עשה עונה מצוינת ב-2009. הוא הבקיע 19 שערים, זכה בתואר מלך השערים והשחקן המצטיין בליגה. נראה היה שהוא הצליח לשים את התקופה הרעה מאחוריו ולחזור לעצמו. הוא גם חזר לנבחרת ושיחק במוקדמות גביע העולם, אבל בסופו של דבר המאמן דונגה לא כלל אותו בסגל לדרום אפריקה.
בקיץ 2010 החליטה רומא להמר על אדריאנו. היא אף העניקה לו שכר של 5 מיליון יורו לעונה. הנפילה הייתה יותר מכואבת. לאחר 7 חודשים בהם אדריאנו הופיע ב-7 משחקי ליגה בלבד ולא הבקיע כלל, ברומא החליטו להיפרד ממנו. ואז, כאשר גם אוהדי קורינתיאנס התייאשו מלראות את "הקיסר" חוזר ומבקיע, זה קרה. השער מול אתלטיקו מיניירו עדיין לא מבשר את בוא האביב, למרות שבברזיל עכשיו אמצע הקיץ. השאלה הגדולה היא האם בגיל 29 אדריאנו יוכל לחזור ולהיות כדורגלן של ממש. כזה שהאוהדים והתקשורת מתעסקים ביכולות שלו ובשערים שלו, ולא במספר הקילוגרמים העודפים שלו.
את האליפות האחרונה שלה השיגה קורינתיאנס לפני 6 שנים, כשבהרכבה כיכבו שני ארגנטינים - קרלוס טבס וחבייר מסצ'ראנו. מאז מסצ'ראנו הפך לאלוף אירופה במדי ברצלונה בעוד שטבס זכה בתארים במנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי, לפני שאיבד את הכיוון. ביום ראשון אדריאנו, עוד כוכב על שבמשך כמה שנים איבד את הכיוון, יוכל להיות שוב אלוף ברזיל ולתת לפחות תשובה חלקית לשאלה הגדולה שמרחפת מעל ראשו כבר 7 שנים.