ליגת העל סוגרת סיבוב ראשון. אני אוהב להסתכל על הטבלה אחרי המחזור העשירי, כי חוץ מזה שאפשר להבין כבר כמה דברים ולראות מי שיחק אותה (נתניה, חולון, גלבוע/גליל) ומי קרס בצורה מביכה (ירושלים, בני השרון/הרצליה). ובגלל שכולם שיחקו נגד כולם, אפשר גם להסתכל על הפרש הסלים וקל מאוד לחשב מי עשה מה:
הקבוצה המביכה של הסיבוב: בני השרון/הרצליה ספגה עד היום 942 נקודות, 68 יותר מברק נתניה המתאוששת. הממוצע: 94.2 למשחק. לעומת זאת, קלעה נועלת הטבלה 79.5 בממוצע. רק מ.כ. הבקעה קולעת פחות, אבל גם סופגת איזה 17 נקודות פחות בממוצע. הרצליה הפסידה את שני המשחקים האחרונים שלה בתוצאה ממוצעת של 101:63, מביך אפילו יותר מהממוצע העונתי. מעניין אם מתגעגעים שם להפסדים המינימליים יחסית תחת רועי חגאי.
הנתון ההזוי של הסיבוב: מכבי תל אביב קולעת הכי הרבה וזו לא הפתעה (88.2, חולון די קרובה עם 86). היא גם מדורגת במקום השני בספיגת נקודות עם 76.1 (רק ראשון סופגת פחות עם 75.7). אבל צלילה קצת יותר עמוקה לתוך נתוני הנקודות מעלה את הנתון הבא: המאזן של מכבי בנוקיה הוא 1:3, עם ממוצע קליעה-ספיגה של 79.2:81 בחוץ מכבי עם 0:6 וממוצע של 74:93. אולי המגרש הביתי והיחסית ריק של מכבי במשחקי הבית מרדים אותה?
המתאוששת של הסיבוב: מילה טובה עצומה מגיעה לכל המערכת בנתניה, ממצב של 0:6 חיברו שם כבר 4 ניצחונות רצוף למרות ההברזה של ג'רום רנדל, והפציעה של בארנס שכנראה גמר את העונה. הקרדיט לדני פרנקו לחלוטין מוצדק וברק נתניה הדגימה יציאה מושלמת ממשבר תחילת עונה (מה קורה כשלא יוצאים ממנו וטועים לאורך כל הדרך? ראו בני השרון/הרצליה). מה אומרת הטבלה על נתניה אחרי המחזור ה-10? קשה להעלים פתיחה של 6 הפסדים רצופים וברק נתניה מפסידה בממוצע 87.4:85. בארבעת המשחקים האחרונים? 82.7:90.5.
הפספוס של הסיבוב: כמה קרובה הייתה מכבי ראשל"צ למאזן 10:0 בתום הסיבוב הראשון? 13 נקודות. אומר זאת שוב: לראשל"צ 5 הפסדים, בהפרש ממוצע של 2.6 נקודות. ראשון חמקה במחזור האחרון מעוד קטסטרופה בדקות הסיום, ואם לא הייתה חומקת, הייתה רושמת הפסד 4 ב-6 משחקים בשתי נקודות ומטה. מכת מוות מוראלית.
ההפתעה של הסיבוב: אף אחד, כולל הוא עצמו, לא חשב שבראיין אוסברי יהיה כה טוב כה מהר. הוא אוחז שוב בשורה הפסיכית של המחזור, בפעם השניה ב-3 המחזורים האחרונים: 33 נקודות, 6 ריבאונדים, ו-3 אסיסטים ב-37 דקות עם עוד נתון הזוי של 48 נקודות מדד (טוב אף יותר משיאו הקודם, 45). הממוצע העונתי שלו ממשיך לעלות, מן הסתם, ועומד על 18.2 נקודות, אבל ב-4 המשחקים האחרונים הוא מחזיק ב-25.4, 9.7, 2.5. לא מספרים שאנחנו רגילים לראות כאן.
התופעה המוזרה של הסיבוב: בכל פעם ששחקן מקבל את הכדור בפינה מאחורי קו השלוש, ומחליט להטעות ולחדור לסל, הוא דורך על קו החוץ. זה הופך להיות ממש סוג של מלכודת נבדל וקורה פעמיים-שלוש בכל משחק. שמא נגדיל את המגרשים?
אין-מילה-חמורה-מספיק של הסיבוב: כמה באמת גרועה הפועל ירושלים השנה? מבחינה סטטיסטית הלכתי הכי נמוך שאפשר, עד בני השרון, והנה זה:
ירושלים קולעת 81.4 נקודות בממוצע ב-52% – השרון/הרצליה 79.5 ב-49.9%
ירושלים קולעת בממוצע 6 שלשות ב-33.2% - השרון/הרצליה 8 ב-32%
ירושלים קולעת 15 נק' מהקו ב-65% - השרון/הרצליה 16 ב-73%
ירושלים לוקחת 36.1 ריבאונדים למשחק – השרון/הרצליה, 34.4
ירושלים חוטפת 7.6 – השרון/הרצליה 7.4
ירושלים מוסרת 15.6 אסיסטים – השרון/הרצליה 13.6
ושיהיה ברור, בני השרון/הרצליה היא אחת מקבוצות התחתית העלובות של השנים האחרונות. איכשהו, לא ברור איך, ירושלים נמצאת במאזן 5:5, לכאורה חלק מהצמרת, אבל אלמלא נס החנוכה של גוני במחזור הקודם הייתה חוגגת 3 הפסדים רצופים.
אז קטש התפטר וזה תמיד עצוב כשמאמן נפרד מקבוצתו. אני מאוד אוהב את הדוגמה של נתניה השנה, שלא ויתרה על פרנקו. זו דוגמה מצוינת להנהלה שלא נלחצה והאמינה במה שיש לה. גם ההנהלה של ירושלים לא נלחצה. למעשה, היא הייתה כל כך רגועה ששאלתי עצמי לא פעם האם היא בכלל בהכרה. כי כשאתה מנהל קבוצה שעונה וחצי לא מבינה מה היא עושה, זה בסדר לפטר. כשהקבוצה שלך נכשלת בכל מפעל אפשרי, משחקת כדורסל מבולבל וחסר אג'נדה והופכת בעונה וחצי מאלטרנטיבה לעיי חורבות, זו החובה שלך לפטר. ובסוף עוד היה זה קטש שהחזיר את המפתחות, כלומר ירושלים רצתה, כביכול, שימשיך עד סוף העונה. על סמך מה רצו את זה שם? היו הרבה עונות הזויות בירושלים לאורך השנים, אך שום עונה וחצי נתונות לא ריסקו את המוניטין של הקבוצה הזו כמו הקדנציה של קטש. בירושלים רצו להתנתק בכל מחיר מהסטיגמה של הנהלה שמפטרת בקלות והתנתקו מהמציאות לחלוטין.
למרות שהתפטר (וכל הכבוד לו שחתך את הביזיון הזה), חייבים לומר: קטש מיצה את הקרדיט שלו מזמן. הקבוצה שלו שיחקה כדורסל דוחה, מדוכדך ומדכא במיוחד. שחקניו הפסיקו להאמין בו, הוא הביא את ירושלים לשיאים שליליים וגרם אפילו לרנדל להיראות אובד עצות. לירושלים שאחרי קטש אסור לחשוב במונחי אלטרנטיבה. היא איבדה לחלוטין את אלמנט ההרתעה שלה, ונכון להיום היא ערימה של הריסות.
דני קליין שמר בעונה וחצי הזאת על שתיקה והציג את תכנית "גיבוי-ביזוי" שלו. כלומר, גיבוי מוחלט (כזה שביחס לתוצאות, לא קיבל אף מאמן מעולם בירושלים) שגרם לי לחשוב שדווקא יש לו משהו נגד קטש. כי קטש ספג מפלה אחר מפלה ונשלח חסר אונים לענות על שאלות התקשורת. ולא היו לו תשובות, לא על המגרש ולא מחוצה לו. פשוט ראו את זה, הוא כבר לא ידע מה לעשות. הוא גימגם, תירץ בצורה מביכה (ההזוי מכולם אחרי ההדחה מאירופה: "ההדחה בעונה שעברה השפיעה עלינו"), אבל עיניו שידרו: "שמישהו יוציא אותי מכאן". התירוץ אחרי ההפסד האחרון לאשדוד מעיד יותר מכל על חוסר האונים. "לא תמיד אפשר להסביר הכל", אמר. וכשמאמן כדורסל כבר לא מצליח להסביר זו לא תחילת הסוף, זה סוף פסוק.