יש מקומות בהם המספר 13 מסמל מזל רע. לא אצלנו, וגם לא בשותפות בין ברצלונה ומילאן. עד העונה הנוכחית לבשו 13 שחקנים מחמש מדינות שונות את מדי שתי הקבוצות ומרביתם לא זכורים כמאכזבים. להיפך, כמה מהם נחשבים חברים של כבוד בצמרת ההיסטורית של הענף.
בין השמות אפשר למצוא את פטריק קלויברט, אדגר דוידס, מיכאל רייזיחר, ווינסטון בוחארדה ומארק ואן בומל ההולנדים, גם את כריסטוף דוגארי הצרפתי ואת פרנצ'סקו קוקו ודמטריו אלברטיני האיטלקים ואחרים נוספים. הדירוג הבא לא נשען רק על התקופות של השחקנים בסן סירו ובקאמפ נואו, אלא על הקריירה שלהם ככלל ועל איכותם ככדורגלנים. והיו כמה איכותיים ביותר.
5. ג'יאנלוקה זמברוטה
תקופות במועדונים: 3 שערים ב-80 הופעות בברצלונה (2006-2008), 2 שערים ב-102 הופעות במילאן (2008- ).
הישגים במדי הקבוצות: סופרקאפ ספרדי עם בארסה, אליפות איטליה וסופרקאפ איטלקי עם מילאן.
תארים נוספים: גביע העולם 2006 (נבחרת), 4 אליפויות איטליה, גביע האינטרטוטו וסופרקאפ איטלקי (יובנטוס).
למה זה מגיע לו? המאבק הכי גדול בדירוג הזה היה על הכרטיס האחרון לחמישיה, וזה הוענק לשחקן הגנה על חשבונם של קלויברט, דוידס ואלברטיני. ג'יאנלוקה זמברוטה, חבר בהגנת הברזל שהובילה לזכיית איטליה בגביע העולם וגורם מרכזי ביובנטוס הגדולה של טרום-הקאלצ'יופולי, הוא אחד השחקנים הפחות מוערכים בצמרת הגבוהה של הכדורגל האירופאי. מנוע באגף, שחקן חזק, יעיל, מדויק, חכם ומנוסה – מה צריך יותר משחקן הגנה? כיום, כשהוא כבר בן 35 ומתקרב לרף 700 המשחקים בקריירה, הוא עדיין תחליף יותר מראוי בחוליה האחורית.
4. ריבאלדו
תקופות במועדונים: 130 שערים ב-235 הופעות עם בארסה (1997-2002), 8 שערים ב-40 משחקים עם מילאן (2002-2004).
הישגים במדי הקבוצות: שתי אליפויות, גביע וסופרקאפ אירופאי עם ברצלונה, ליגת האלופות, גביע איטלקי וסופרקאפ אירופאי עם מילאן.
תארים נוספים: גביע העולם 2002, קופה אמריקה 1999 וגביע הקונפדרציות (נבחרת), אליפות ברזיל (פלמייראס), 3 אליפויות ושני גביעים ביוון (אולימפיאקוס), 3 אליפויות אוזבקיסטן (בוניודקור).
למה זה מגיע לו? רק על העובדה שנבחר כשחקן השנה בעולם בעת ששיחק באחת הקבוצות (1999) כבר מגיע לו להשתחל לחמישיה שלנו, אבל ריבאלדו עשה הרבה יותר בקריירה הארוכה שלו. מברזיל הוא הגיע לספרד ואיטליה, עבר ליוון ודרך אוזבקיסטן המשיך גם לאנגולה. בברצלונה הוא היה כוכב-על, למרות תפקוד באגף בתקופת ואן חאל, במונדיאל 2002 הוא היה גורם מרכזי בדרך לזכיה ורק הקדנציה במילאן זכורה כמאכזבת. החודש הוא יחגוג את יום הולדתו ה-40 כשחקן פעיל, והמספרת ההיא מול ולנסיה עדיין מהדהדת.
3. זלאטן איברהימוביץ'
תקופות במועדונים: 22 שערים ב-46 הופעות עם בארסה (2009-2010), 50 שערים ב-76 הופעות עם מילאן (2010- ).
הישגים במדי הקבוצות: אליפות, גביע העולם למועדונים, סופרקאפ ספרדי וסופרקאפ אירופאי עם ברצלונה, אליפות וסופרקאפ איטלקי עם מילאן.
תארים נוספים: שתי אליפויות וגביע בהולנד (אייאקס), חמש אליפויות איטליה נוספות (יובנטוס ואינטר).
למה זה מגיע לו? השבדי בן ה-30 הוא אחד השחקנים הבולטים אי-פעם בזירת המועדונים. 10 אליפויות ב-11 עונות, 8 אליפויות רצופות עם 5 קבוצות שונות וגם בעונה הנוכחית הוא מוביל את הרוסונרי במירוץ לתואר. וזה עוד לפני שהוזכר כי הוא נבחר 3 פעמים כשחקן העונה באיטליה ופעמיים לנבחרת העונה של אופ"א. מנגד, הוא רק שלישי בדירוג הזה כי מעולם לא הניף את גביע האלופות או השיג משהו עם נבחרת שבדיה. אולי זה עוד יקרה.
2. רונאלדיניו
תקופות במועדונים: 107 שערים ו-80 בישולים ב-254 הופעות עם בארסה (2003-2008), 29 שערים ו-29 בישולים ב-116 הופעות עם מילאן (2008-2011).
הישגים במדי הקבוצות: שתי אליפויות, ליגת האלופות ושני סופרקאפ ספרדי עם ברצלונה, אליפות עם מילאן (שיחק חצי עונה).
תארים נוספים: גביע העולם 2002, קופה אמריקה 1999 וגביע הקונפדרציות (נבחרת), גביע האינטרטוטו (פ.ס.ז').
למה זה מגיע לו? הכשרון הכי גדול ששיחק במדי שני המועדונים היה לתקופה קצרה מדי אחד הגדולים ביותר בכל הזמנים. פעמיים ברציפות שחקן השנה בעולם, פנומן השליטה בכדור, גאון בעל ראיית משחק מופלאה, יכולת בעיטה אדירה, מוסר מבריק והבדרן הכי מלהיב בענף במשך כחצי עשור. ברצלונה שלו הציבה את הבסיס למכונה של השנים האחרונות והוא שימש במידה רבה החונך של ליונל מסי המתבגר בסגל. העובדה שלא השיג יותר עם נבחרת ברזיל היא כנראה אחד הפספוסים המובהקים ביותר בהיסטוריה של המשחק. אולי גם בגלל זה הוא הוחזר לאחרונה לסגל הלאומי.
1. רונאלדו
תקופות במועדונים: 47 שערים ב-49 הופעות עם בארסה (1996/7), 9 שערים ב-20 הופעות עם מילאן (2007-2008).
הישגים במדי הקבוצות: גביע המחזיקות, גביע המלך וגביע ספרדי עם ברצלונה.
תארים נוספים: שני גביעי עולם, שתי זכיות בקופה אמריקה וגביע קונפדרציות (נבחרת), 2 גביעים בברזיל (קרוזיירו וקורינתיאנס), גביע הולנד (פ.ס.וו איינדהובן), גביע אופ"א (אינטר), שתי אליפויות ספרד, גביע בין-יבשתי וסופרקאפ ספרדי (ריאל מדריד).
למה זה מגיע לו? הוא הוכתר שלוש פעמים כשחקן השנה בעולם, אבל לא זכה באליפות במדי ברצלונה או מילאן. הוא הניף פעמיים את גביע העולם, אך מעולם לא את גביע האלופות. הוא סבל מאינספור פציעות טורדניות ובעיית כבד שאיימה להשבית אותו, אבל תמיד קם על הרגליים וחזר לקחת עוד. לא סתם קראו לו "אל פנומנו", רונאלדו לואיס נזאריו דה לימה באמת היה תופעת טבע.
רונאלדו היה מכונת שערים עם כוח מתפרץ וטכניקה נהדרת, החלוץ המושלם, מלך שערי גביע העולם בכל הזמנים והאיש שקבע את שיא הכיבושים במדי ברצלונה בעונה אחת עד שהופיע הילדון ההוא שנקרא על שם חרק. במהלך הקריירה המקצוענית שלו הוא הספיק להבקיע 420 שערים רשמיים, ודווקא עם אינטר וריאל מדריד הוא הצליח יותר מאשר במדי יריבותיהן. לו רק היה נפצע פחות, אולי היינו מדברים עליו בשורה אחת עם הגדולים מכולם.