את ליאו מסי אנחנו רואים לפחות פעמיים בשבוע, ומתמגנטים לקסם שלו עם הכדור. אבל עד כמה אנחנו מכירים מסי האדם שמאחורי השחקן? מה הוא אוהב ומה שונא, האם הוא בודד או מוקף באנשים הנכונים? האם יש לו אמונות תפלות על המגרש, והאם יש אמא פולנייה שמשגיחה על הילד הקטן שלה?
הספר "מסי - הילד שהפך לאגדה" מספק הצצה מרתקת לחייו של מי שבגיל 24 שובר כל שיא אפשרי בדרך להיות אולי גדול הכדורגלנים בהסטוריה. ומסתבר שאפילו לטוב ביותר לא הכל הלך חלק בחיים.
מה היו הרגעים הקשים בחייך?
"לעבור מארגנטינה לספרד. עזבתי את העיר שלי, את החברים, את הקרובים ואת העם שלי. השנים הראשונות כאן היו קשות. בתקופות מסויימות אבא שלי ואני היינו בברצלונה ושאר המשפחה ברוסאריו. סבלנו. הייתי בוכה כשהייתי לבד בבית, כדי שאבא לא יראה".
והמאושרים ביותר?
"הזכייה בתארים עם ברצלונה ועם ארגנטינה".
גם הזכיה בכדור הזהב ובתואר שחקן השנה של פיפ"א?
"התארים האישיים משמחים את האנשים שאני אוהב, הם בגדר פצוי על ההקרבה שלי ושל המשפחה שלי. אבל תארים שמשמחים עיר או מדינה שווים הרבה יותר. זה מדהים , אין לזה תחליף".
אז עכשיו אתה מלך העולם.
"לא אני לא. ואני לא מספר אחת. אני אותו בחור שהייתי תמיד ויש לי מזל שאני חלק מקבוצה גדולה".
למה אתה כל כך אוהב כדורגל?
"אני לא יודע. התאהבתי במשחק כילד, כמו כל הילדים ואני עדיין נהנה מאוד".
איך רכשת את הביטחון עם הכדור, איך למדת את כל התרגילים והטריקים שאתה יודע לעשות?
"ביליתי כל רגע עם הכדור. כשהייתי קטן הייתי עומד לגמרי לבד בפינה ומשחק עם הכדור. אני לא כמו רונאלדיניו שמתאמן על בעיטה כלשהי עד שהיא מושלמת ואז הוא יכול לבעוט כך במשחק. אני לא ממציא הטעיות או משהו כזה. אני פשוט משחק וזה מה שיוצא. אני לא חושב על זה".
היה לך קשה להגיע למקום בו אתה נמצא כיום?
"כדי להצליח חייבים לעבור רגעים קשים, לעבוד קשה ולהקריב הרבה. ההחלטה להגיע ולהישאר בברצלונה הייתה שלי, אף אחד לא הכריח אותי. ההורים שלי שאלו אותי הרבה פעמים מה אני רוצה לעשות. רציתי להישאר באקדמיית הנוער כי ידעתי שזאת ההזדמנות שלי להיות כדורגלן. הייתי אחראי מאוד מגיל צעיר".
איך בעיות הגובה והגדילה שלך השפיעו על התפתחותך כשחקן?
"הייתי ילד, לא היה לי ממש מושג מה קורה לי חוץ מהזריקות לרגל כל לילה. אבל כיוון שהייתי נמוך יותר, למדתי לשלוט יותר בכדור על הקרקע, להיות זריז ומהיר מהשחקנים הגדולים, כדי לשמור על הכדור".
אילו משחקים בקריירה מעלים את הזיכרונות היפים ביותר?
"נגד צ'לסי בליגת האלופות בסטמפורד ברידג', הקלאסיקו נגד ריאל מדריד שבו הבקעתי שלושה שערים וכמובן, גמר גביע העולם עד גיל 20 וחצי הגמר בבייג'ין נגד ברזיל".
זה לא מוזר שלחץ לא משפיע עליך?
"כשאני על המגרש, אני לא שם לב ליריבה, או למי ששומר עליי. אני מנסה לשחק טוב, ליהנות ולתרום לקבוצה".
איך זה לחיות עם כל התהילה?
"אני לא חושב על זה. אותי מעניין רק להיות מסוגל להמשיך לשחק, זה מה שאני הכי אוהב לעשות. אני חי את אותם החיים שתמיד היו לי. ההבדל היחיד הוא שעכשיו אני לא יכול להיפגש עם המשפחה שלי ברוסאריו".
לא מציק לך שאנשים עוצרים אותך ברחוב, מבקשים חתימה, תמונה, נשיקה?
"לא. יש אנשים שמחכים שעות רק כדי להצטלם איתי. זה הוגן לפנות להם קצת זמן. אני עם שתי רגליים על הקרקע ולא שוכח מאיפה באתי".
איך מערכת היחסים שלך עם אביך?
"טובה מאוד. אנחנו חברים, ידידים, אם כי יש לנו עליות ומורדות. לפעמים דברים קטנים מדאיגים אותו, הוא מתחיל להציק לי ואני מתרגז. אבא תמיד מתייעץ איתי, אבל הוא מטפל בכל. אני משחק כדורגל. אחרי כל משחק הוא אומר 'שיחקת טוב' או 'שיחקת רע', אבל הוא לא מתערב מעבר לכך".
אתה אדם דתי?
"אני לא מנהל אורח חיים דתי אבל מאמין באלוהים. אין לי אמונות תפלות".
החלום שלך?
"אליפות עולם עם ארגנטינה".
הראיון הוא מתוך הספר, מסי – הילד שהפך לאגדה בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד