כשמארק ג'קסון דיבר אל השחקנים שלו בפסק הזמן האחרון של המשחק בין הספרס לווריורס, הוא לא החזיק את הלוח כדי לשרטט תרגיל. נותרו 16 שניות לסיום המשחק, ולגולדן סטייט היה כדור אחרון. כשג'קסון דיבר אל השחקנים שלו בלי הלוח, זה כבר היה מה הולך לקרות. כבר הייתה את ההרגשה הרעה הזו: גולדן סטייט תיקח זריקה קשה, ושרוב הסיכויים שאנחנו הולכים להארכה. וזה בדיוק מה שקרה.
לא ברור מה בדיוק אמר ג'קסון לשחקנים שלו באותו פסק זמן, אבל זה די ברור שהוא לא אמר הרבה. הרי בכל זאת, כך נראה המהלך האחרון של הזמן החוקי, מיד לאחר אותו טיים אאוט. לא משהו, בלשון המעטה.
במקום ללכת לסטפן קרי, ג'קסון נתן את הכדור האחרון שלו במשחק לג'ארט ג'ק בתקווה שיעשה סל באחד על אחד. נו באמת. עם כל הכבוד לג'ארט ג'ק, הוא לא השחקן שיביא לך ניצחון במהלך הירואי. הוא אמנם קלע 24 נקודות, אבל רובן - אם לא כולן - היו אחרי פיק אנד רול, בקליעה חופשית מבחוץ או מקו העונשין. הן לא היו בבידוד, הן לא היו באחד על אחד, הן לא היו מטר בתוך הקשת עם יד על הפנים. לא ברור מה עבר לג'קסון בראש, אבל ג'ק הוא לא קווין דוראנט.
האמת היא, שמשחק בידודים ואחד על אחד זה לא מסוג הדברים שקל להתחבר אליהם. אבל זו רק הדעה הפרטית שלי, ואני לא מאמן NBA. והאמת, אפשר להבין קבוצה שמתבססת על משחק התקפה סוליסטי כשיש לך שחקנים כמו דוראנט או כרמלו אנתוני. אבל אם יש משהו שבאמת מפריע זה שבמהלכים מכריעים, ברבע הרביעי, קבוצות נוטשות את כל הסטים והתרגילים שלהן. הן נוטשות את המשחק הקבוצתי. גם אלו שאין להן איזה דוראנט או כרמלו בקבוצה. ולמה הקבוצות האלה הולכות? ניחשתם נכון – לבידודים. לאחד על אחד.
התופעה הזו מרגיזה ומעצבנת יותר ויותר ככל שעוברת העונה. לכן, החלטתי ללכת אחורה לתחילת הפלייאוף ולבדוק את העניין לעומק. הסתכלתי על סיטואציות בהן קבוצות לקחו פסק זמן, היה להן את הכדור האחרון במשחק (רבע רביעי או הארכה), והן יכלו להשוות או לנצח המשחק. התוצאות לפניכם.
סלי ניצחון באחד על אחד:
אנדרה מילר - דנבר מול גולדן סטייט משחק מספר 1 בסיבוב הראשון.
כריס פול – ממפיס מול ל.א קליפרס משחק 2 סיבוב ראשון.
החטאות במהלך אחרון באחד על אחד:
דרון וויליאמס – שיקגו מול ברוקלין משחק 4 בסיבוב הראשון.
ג'ואקים נואה – שיקגו מול ברוקלין משחק 4 בסיבוב הראשון. (תריצו ל 3:05)
רג'י ג'קסון וסרג' איבקה – אוקלהומה מול יוסטון משחק 4 בסיבוב הראשון. (תריצו ל 4:32)
מאנו ג'ינובילי – סן אנטוניו מול גולדן סטייט משחק 1 בסיבוב השני.
סלים בשניות האחרונות באחד על אחד (שלא היו סלי ניצחון):
נייט רובינסון – שיקגו מול ברוקלין משחק 4 בסיבוב הראשון.
סלי ניצחון אחרי תרגיל:
מאנו ג'ינובילי – שלשת ניצחון במשחק 1 גולדן סטייט מול סן אנטוניו.
סלים אחרי תרגיל (שלא היו סלי ניצחון):
ג'ו ג'ונסון – שיקגו מול ברוקלין משחק 4 בסיבוב הראשון.
החטאות בזריקה מכרעת אחרי תרגיל:
קרלוס דלפינו – יוסטון מול אוקלהומה משחק 3 בסיבוב הראשון. (תריצו ל 3:45)
בואו נעשה סדר בבלאגן. מתוך עשר סיטואציות שנבדקו (שוב, אלו הסיטואציות היחידות בהן לקבוצה היה כדור אחרון ביד עם אפשרות לנצח או להשוות את המשחק אחרי פסק זמן), רק בשלוש מהן המאמן של הקבוצה עם הכדור טרח לשרטט תרגיל. ויני דל נגרו, טום ת'יבודו, ג'ורג' קארל, פי.ג'יי קרליסימו, סקוט ברוקס וגרג פופוביץ' הם שורה של מאמנים מצוינים. ולמרות זאת, כולם החליטו לשים את הכדור ביד של הסופרסטארים שלהם בלי אפילו לשרטט תרגיל. בלי לתת לו לשחק פיק אנד רול, בלי לתת לו לעבור על חסימה. ואני לא יודע מה אתכם, אבל לי זה פשוט לא נראה נכון.
הרי אלו קבוצות שיש להן עשרות סטים בהתקפה. עשרות תרגילים וכלים בלתי נגמרים. אפילו לשיקגו, קבוצה שמצטיינת בהגנה, יש שחקנים שיודעים לעשות סל וליצור לאחרים. במשחק 4 (ההוא עם שלוש ההארכות), הבולס חזרו למשחק בעיקר בגלל היכולת של נייט רובינסון. אבל זה לא שרובינסון לקח כל כדור לבד ועשה סל – רובינסון שיחק פיק אנד רול עם נואה ובוזר, הוא הפעיל את החברים שלו והכניס המון אנרגיות. אבל בשום שלב של המשחק תיבודו לא צעק "OPEN" לנייט רובינסון וביקש מכל שאר השחקנם לזוז. חוץ מפעם אחת. חוץ מבאחד המהלכים הכי חשובים של המשחק. חוץ מבמהלך האחרון של ההארכה הראשונה. ולמרות שהזריקה המשוגעת של רובינסון נכנסה, זו לא זריקה טובה. זו זריקה של "מה אתה עושה?"..."כל הכבוד!". זה פוקס.
בואו נחזור לאותו משחק, כי יש בו עוד דוגמא טובה. דרון וויליאמס אמנם שיחק טוב בסך הכל, אבל הוא עבד קשה מאוד מול קירק היינריך. היינריך עשה לו את המוות, ואת רוב הסלים שלו D-Will עשה אחרי חסימות או חילופים בהגנה. ואז, במהלך האחרון של המשחק – קרליסימו נותן לוויליאמס את הכדור. אבל לא, הוא לא נותן לו לשחק פיק אנד רול עם ברוק לופז או אנדרה בלאץ'. הוא לא נותן לו אופציה לתת לג'ו ג'ונסון, סקורר מוכח, את הכדור. הוא פשוט נותן לו לשחק אחד על אחד עם השומר הכי טוב של הקבוצה היריבה – קירק היינריך.
אם מסתכלים על שני סלי הניצחון שהגיעו מאחד על אחד (פול ומילר), גם הם הגיעו מזריקות קשות, בעיקר זו של כריס פול. אז נכון, בסוף הנאגטס והקליפרס ניצחו את המשחק, אבל אני בטוח שהן יכלו להגיע לזריקה טובה הרבה יותר, וכזו שתיכנס באחוזים גבוהים הרבה יותר.
זה יכול להיות תרגיל פיק אנד רול פשוט. זה יכול להיות תרגיל לקלעי. זה יכול להיות פוסט-אפ על שחקן נמוך יותר. יש לבעיה הזו הרבה פתרונות אפשריים, והמאמנים חייבים להשתמש באחד מהם. כי כרגע, זה נראה כאילו כל צוותי המאמנים פשוט קופא במאני טיים של משחקים. ואם צוות המאמנים לא מגיע חד לדקות ההכרעה, איך הם מצפים מהשחקנים שלהם לעשות את זה?