ככה את רצית אותי: דאנקן יעזור למכבי רק אם היא תיתן לו לשחק

הפורוורד של י-ם מבוקש בנוקיה, וניצן פלד ניסה לבדוק אם תהיה בו בכלל תועלת כלשהי. ההצגה במכללות, ההצלחה במדי אשדוד והדומיננטיות בפלייאוף העונה מרכיבות יחד רזומה מכובד, אך כזה שעלול לא להספיק אם לא יקבל צ'אנס אמיתי

ניצן פלד  30.05.13 - 18:30
תחילת כתבהג'וש דאנקן הוא השחקן הכי מדובר בכדורסל הישראלי בשבוע וקצת האחרונים. האם זה בגלל שנתן סדרה מעולה מול מכבי נתניה, והעלה את הפועל ירושלים לחצי גמר הפלייאוף? ובכן, לא. זאת אומרת, אולי. קצת. בעקיפין. הסיבה היא, למי שפספס, הפרסום כאן באתר מה-22 לחודש, כי מכבי ת"א חושבת לצרף אותו לשורותיה בעונה הבאה - רגע לפני פתיחת הסדרה בין הקבוצות.

ההיסטוריה של מכבי ת"א ב"מצבים שכאלה", טיב היחסים בין מכבי להפועל ירושלים, וכן, גם תחושת הנחיתות הטבעית והמובנית של הקבוצה מהבירה, הם כולם רכיבים נפיצים שרק מחכים לזיק כלשהו שידליק אותם. שזה בדיוק מה שהפרסום הזה היווה. התוצאה הייתה שבשבוע האחרון, רוב הדיבור סביב דאנקן נגע לדברים האלה - שהם בכלל עניינים ש"מעל לראש" של השחקן. השיח לקח את אחד השחקנים הטובים והמשמעותיים בליגה שלנו, והתייחס אליו לרוב כאל פיון בסיבוב הנוכחי של מלחמת הכוחות והאגו בכדורסל הישראלי.

אבל יכולותיו של דאנקן, הקריירה שעבר עד כה, ההתפתחות שלו כשחקן, ההיכרות שלנו איתו כמי שמשחק כאן כבר שלוש עונות, והאפשרות שבקרוב יכולותיו ייבחנו ברמות הגבוהות ביותר של הכדורסל האירופאי (בין אם במכבי ת"א או בכל קבוצת יורוליג אחרת), מצדיקים דיון מעמיק יותר בשחקן עצמו. גם אם זה אומר לזנוח לרגע את הפיקנטריה שעצם האפשרות שמכבי מעוניינת בו מייצרת.

בימים האחרונים היו כמה שכן השכילו לנצל את ההזדמנות הזו כדי לדון קצת בשחקן עצמו. גלעד צוויק ב-NRG ואריה לבנת ב"הארץ" ציטטו, בין היתר, את שי האוזמן (שהביא את דאנקן לאשדוד), ואחרים שעבדו או עובדים עם השחקן מאז הגיע לישראל, והציעו הצצה אל עבר שנותיו הראשונות כמקצוען בצרפת ובבלגיה, וגם דיון קצר בנוגע ליכולותיו. וכאן התגלה סוג של קונצנזוס לגבי הפורוורד-סנטר. אחרי הכל, זוהי כאמור עונתו השלישית כאן, ונדמה שהוא לא יכול להפתיע יותר.

הקונצנזוס המקצועי בנוגע לדאנקן הוא כזה: מצד אחד, שחקן התקפי מגוון. עמדה 4 קלאסי לרמות האלה, שבשילוב קליעה טובה מרחוק, יד רכה, יכולות בפוסט אפ ואינטליגנציית משחק, מהווה כלי ייחודי בצד הזה של המגרש. בנוסף, מדובר בבחור שקט ויציב. מצד שני, יכולותיו ההגנתיות מוגבלות והוא רך מדי, פיזית, וגם בהיבט המנטלי. אבל בעוד הדברים האלה ידועים לכל מי שצופה בכדורסל ישראלי, השאלות החשובות הן: האם זה כל מה שיש בו? האם הוא יכול עוד להשתפר? והאם מה שיש בו כרגע (או הפוטנציאל שלו), מספיק כדי שג'וש דאנקן יהיה שחקן יורוליג לגיטימי?

כמו תמיד, התשובות לשאלות האלה טומנות בחובן אלמנט של הימור. אין מה לעשות - לפעמים שחקן שנראה כמו מנייה בטוחה לא מספק את הסחורה, ולפעמים שחקן שבא משומקום מתגלה ככוכב. אבל לפחות במקרה של דאנקן יש לנו הרבה מאוד מידע שיכול לעזור לנו לתת תשובה שרכיב ה"הימור" שבה הוא יחסית קטן.

ראשית, מדובר בבחור שהחודש חגג 27. כלומר, לא ילד שרק יצא מהקולג' או מישהו שעוד צריך להחליט איזה מן סוג שחקן הוא. דאנקן הוא שחקן מגובש, וגם אם זה אומר שהוא קרוב מאוד לתקרת היכולות שלו, הרי שזה מפחית את אלמנט חוסר הוודאות.

שנית, דאנקן השלים 4 שנים במכללה, דבר שיכול להגיד גם משהו על האדם (סיים תואר בתקשורת ארגונית), ולבטח על השחקן (4 שנים לעבוד על יסודות). מה גם שהוא עשה את זה בתכנית כדורסל מוערכת מאוד - זו של קסוויאר, שבין היתר שלחה ב-20 השנים האחרונות ל-NBA את דייויד ווסט, בריאן גרנט, טיירון היל, ג'יימס פוזי, אארון וויליאמס ודרק סטרונג - כולם פורוורדים או סנטרים (גם פוזי, שלעתים שיחק כגארד גבוה, הוא שחקן גדול, חזק וריבאונד מצוין). כלומר, דאנקן עשה 4 שנים בתכנית כדורסל שמתמחה בייצור שחקני NBA, בדיוק בעמדות בהן דאנקן משחק.

מעבר לנתוני הפתיחה האלה, כדי להצליח ביורוליג (ובייחוד במכבי), דאנקן צריך להוכיח שהוא מסוגל להשתפר, ומסוגל להתמודד עם לחץ ובמשחקי פלייאוף. ובכן, בשני המקרים לדאנקן יש קבלות.

באופן טבעי, אבל לא מובן מאליו, כשחקן מכללות דאנקן הציג שיפור קבוע ומשחקן שב-14.4 דקות נתן 6.2 נק' ו-2.3 ריב' בעונת הפרשמן שלו, עלה ל-9 ו-4 ב-20 דקות בשנתיים הבאות, וסיים את קריירת המכללות שלו עם 12.4 נק' ו-4.7 ריב' בעונתו האחרונה – למרות שעדיין קיבל רק 22.4 דקות למשחק. בעצם, דאנקן הוביל את כל קלעי קסוויאר באותה עונה, למרות ש-5 שחקנים אחרים ראו יותר דקות ממנו. עבור כל קבוצת יורוליג שתתעניין בצירופו כשחקן משלים, העובדה שהוא מספיק אפקטיבי כדי להצטיין במספר מוגבל של דקות, ושיש לו אופי מספיק נוח כדי שיוכל לעשות זאת בזמן שאחרים – שקולעים פחות ממנו – זוכים להרבה יותר דקות, מדובר בנתון מעודד במיוחד.

כמו כן, גם בקריירה המקצוענית שלו, שהתחילה בצרפת ב-08/9, המשיכה בבלגיה והגיעה ב-10/11 לישראל, הוא מראה שיפור תמידי ועלה מ-6 נק' ו-3.3 ריב' בכחצי עונה בפו אורטז ל-10.9 נק' ו-4.6 ריב' בליאז', ואז ל-16.3 ו-7.4 בשנתו הראשונה באשדוד. בנוסף, גם במהלך העונה הנוכחית – משוגעת גם במונחי הפועל ירושלים – הציג שיפור עקבי. בין אם זה כי לקח לו זמן להסתגל לסביבה הלחוצה והמטורפת, כי לקח לקבוצה זמן ללמוד אותו, או בעקבות עזיבת קרייג סמית' (או – כל הסיבות ביחד).

העונה דאנקן עלה מ-10.4 נק' ו-5.7 ריב' ב-7 המשחקים הראשונים של הליגה, ל-14.3 ו-6.75 ב-12 המשחקים הבאים, ואז יצא לרצף של שישה משחקים בהם קלע 18.3 נק' עם 8.7 ריב'. המספרים שלו ב-5 משחקי הסדרה מול נתניה – 20 נק', 8.5 ריב' ו-28 נקודות מדד – משלימים קו שיפור ברור וחד, אותו דאנקן בעצם יודע לייצר לאורך כל הקריירה, גם במהלך עונה וגם במעבר מקבוצה לקבוצה, ממדינה למדינה, ומרמה אחת לרמה הבאה.

בנוסף, הצגותיו בסדרה מול נתניה עולות בקנה אחד עם מה שדאנקן הוכיח כבר בעבר: הוא בהחלט מסוגל להתעלות במשחקי פלייאוף. ולראייה – היכולת שהפגין בטורניר המכללות בעונתו האחרונה בקולג'. דאנקן לקח את קסוויאר על הגב כל הדרך ל-8 האחרונות בטורניר ה-NCAA וב-4 המשחקים ההם נתן בממוצע 18.25 נקודות למשחק, 5.25 ריב', עם 6.5 קליעות עונשין ב-83.8% דיוק. אמנם, בשנתיים שלו באשדוד התקשה להעלות רמה בפלייאוף, אבל עדיין היה חלק אינטגרלי מהטיפוס של הקבוצה הקטנה אשתקד עד לגמר הפיינל פור. ההצגות בטורניר המכללות, ההצלחה עם אשדוד והדומיננטיות בפלייאוף מול נתניה מרכיבות יחד רזומה מכובד של הצטיינות בפלייאוף.

עם זאת, שני דברים עומדים בעורכיו של דאנקן – כשבוחנים אותו מול הרמה הבאה, זו של היורוליג. ראשית, ואת זה הזכרנו – ההגנה שלו. הרכות שלו וחוסר האתלטיות הופכים אותו לסימן שאלה גדול בהיבט הזה. כמו כן, כדי להצטיין כסטרץ'-4 ביורוליג הוא גם יהיה חייב לשפר את התנועה שלו ללא כדור. שנית, משחק הפוסט אפ שלו, שבליגה המקומית שלנו מהווה נשק ראוי, לא מספיק מלוטש ומיומן כדי שאפשר יהיה להתייחס אליו כאל פאקטור ביורוליג, אלא במקרים נקודתיים של מיס מאץ'. "הוא מצטיין עם הפנים לסל ויכול לשחק עם הגב רק על שומרים נחותים ממנו", מדגיש צביקה שרף. ובלי שיפור באפקטיביות ללא הכדור ובלי הגיוון במשחקו ההתקפי שהמשחק עם הגב לסל מוסיף לו, דאנקן נראה פתאום כמו שחקן שיתקשה לתת את מה שהוא יודע ביורוליג.

ואם נחזור רגע למה שהתחיל את כל הדיבור הזה – הפרסום בדבר התעניינות מצד מכבי – אז אמנם לצהובים יש היסטוריה לא רעה של הצלחות עם זרים שנלקחו מהליגה הישראלית, וגם שכרו אצל הצהובים במקרה שכזה לא יהפוך אותו ליותר משחקן משלים. אבל אם וכאשר מעבר שכזה יקרה, אז גם ההצלחה בטורניר המכללות, גם קבלות הפלייאוף שצבר, וגם העובדה שהוא הוכיח שהוא עדיין מסוגל להשתפר, יכולים כולם שלא להספיק לו כדי לעבור בשלום עונת רוקי בהיכל נוקיה.

כי שם, המון תלוי במידת הצ'אנס שאתה מקבל – תשאלו את שון ג'יימס. וכשחקן שחלק מרכזי ממשחקו הוא הקליעה מבחוץ – שתלויה המון בביטחון העצמי של השחקן הזורק – יש כאן פוטנציאל לכישלון. אם בסופו של דבר מכבי תשים את ידה על ג'וש דאנקן, כדאי מאוד שהיא תעשה את זה במטרה לתת לו דקות אמתיות וצ'אנס בלתי מתפשר. הוא הרוויח את זה. חובת ההוכחה תהיה על מכבי שהיא בכלל מסוגלת לעשות את זה.