אחד הדברים שכנראה אנחנו חובבי הספורט, אלה שלא משחקים מדי שבוע בצורה מקצוענית, לא נבין מעולם זה פציעות. ובעיקר עד כמה קשה להתמודד איתן. בתאוריה, כמובן שאנחנו מבינים ויודעים כמה זה משפיע לרעה, אבל רובנו בחיים לא חווינו פציעות קשות מסוג אלו. פציעות שכמובן גם פוגעות בעיסוק המרכזי בחיינו, וגם בפרנסה. כשרפאל נדאל נעדר ב-8 החודשים האחרונים, הפרנסה דווקא הייתה כנראה הדבר שהטריד אותו הכי פחות בסיפור. בכל זאת הוא הרוויח כבר מספיק כסף גם שנכדיו יחיו כמו מלכים. מה שהפריע לו הכי הרבה זה שהוא לא יכול היה לעשות את הדבר שהוא הכי אוהב בעולם.
אחרי שהחלים כל מה שהוא רצה זה לחזור לשחק, לחזור ליכולת המוכרת מפעם. זאת שהביאה אותו למקום הראשון בעולם. אישית, אני לא בטוח עד כמה כולנו מבינים כמה הקאמבק הזה של נדאל הוא ענק. שימו לב לנתונים של הספרדי מאז ששב למגרשים – 8 טורנירים שמתוכם הוא זכה ב-6, עוד פעמיים הגיע לגמר, ורשם בסה"כ 37 ניצחונות ב-39 משחקים. וכן, הוא גם צבר כבר 4 מיליון דולר ב-4 חודשים.
אבל מה שמרשים באמת, הרבה יותר מהזכיות בטורנירים הללו, זה האיכויות שלו בניצחונות. הוא זכה ב-3 טורנירי מאסטרס על 2 משטחים שונים, וניצח את כל השחקנים שמדורגים בעשירייה הראשונה בעולם. עבור כל שחקן אחר בעולם היה מדובר בתקופה ענקית, עבור הספרדי זה רק חזרה לכושר, וניעור החלודה מהמחבט. ובכל זאת, למרות היכולת הגבוהה והחזרה המרשימה שלו, נראה כי הוא תכנן את הקאמבק שלו בפברואר כך שיתחיל לשחק בטורנירי החימר הקטנים, על מנת להגיע לשיא בחודש יוני. לדבר האמיתי – לרולאן גארוס. כדי לזכות בפעם השמינית בתואר האהוב עליו מכל, ובגראנד סלאם בו הפסיד פעם אחת כל הקריירה.
לכן עולה השאלה, האם הקאמבק הענק של נדאל יהיה שלם ומוצלח ללא זכייה ברולאן גארוס?
רובנו לוקחים זכייה של נדאל ברולאן גארוס כנתון, לא משנה הדירוג שלו. הוא עדיין שחקן החימר הטוב ביותר. גם אם יזכה וגם אם לא, נדאל הרוויח את הציפייה הזאת מאתנו. אבל בטניס כמו בכל ענף ספורט, כלום לא בטוח. בסיבוב ראשון הוא נראה היה פגיע כשניצח 6:4, 6:7 (4), 4:6, 3:6 את דניאל ברנדס. אובדן המערכה הוא משהו שלא התרגלנו לראות ממנו על חימר, ובטח ובטח ברולאן גארוס, שהוא מגיע אליו בשיא הפוקוס. הניצחון הקשה הזה הזכיר לנו שנדאל גם הוא אחרי הכול אנושי.
נדאל היה צריך שתי מערכות כדי להיכנס לעניינים. הוא החטיא המון והתקשה מול העוצמות של היריב. בדיוק כפי שקרה לו בהפסדים הזכורים שלו לרובין סודרלינג השבדי ב-2009 (ההפסד היחיד שלו באליפות צרפת הפתוחה), ולרוסול בווימבלדון אשתקד. מאז ומתמיד ההגנה היא הלב והנשמה במשחקו שלו הספרדי. הוא תמיד עומד רחוק מאחורה על המגרש בזמן הגשת היריב, ונשאר חשוף נגד שחקנים גבוהים שמכים חזק ושטוח לעבר הקווים. מעטים השחקנים שמעזים ומסוגלים לעשות זאת, כי בכל זאת גם עבור מי שמסוגל זהו סוג של הימור שהכדור יפגע ליד הקו, אבל ביום שני האחרון נראה שברנדס אולי יכול ללכת עם זה עד הסוף.
אובדן המערכה בסיבוב הראשון רק מעיד על הדומיננטיות של הספרדי בטורניר. לאחר ההפסד בסט הראשון רבים מחובבי ופרשני הטניס היו בהלם. הסיבה? הנתון המטורף הבא: ב-54 משחקים שלו ברולאן גארוס איבד נדאל בסה"כ 15 מערכות. לכן כאשר הוא מאבד מערכה בסיבוב ראשון, זה אפילו סוג של הישג עבור היריב שלו.
אבל בעוד שרפאל נדאל והרולאן גארוס הפכו בשנים האחרונות לשמות נרדפים, הספרדי הוכיח שהוא הרבה יותר מאשר רק שחקן של הרולאן גארוס או של משטחי חימר. אחד הדברים המרשימים ביותר בקריירה שלו הייתה היכולת שלו להרחיב את ההצלחה אל מחוץ למגרשי החימר.
הוא זכה ב-15 טורנירים על משטחים קשים ודשא, ובהם 4 גראנד סלאמים. כמובן שהחימר זה הלחם והחמאה שלו, אבל הוא הוכיח שהוא יכול לנצח כל אחד על כל משטח. עוד סיבה שהצלחת הקאמבק לא מחייבת זכייה בפאריס. הוא כבר מזמן לא שחקן של משטח אחד, אלא אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים. הרולאן גארוס הפך אותו לאלוף, אבל העבודה וההתמדה הפכו אותו לאגדה.
מאז שחזר לפני 4 חודשים הוא שוב נראה כמו הטניסאי הטוב בעולם. נכון לעכשיו הוא המדורג מספר 1 בעולם על פי הישגי 2013. לכן, לא משנה מה יקרה בשבועות הקרובים, בין אם יזכה ברולאן גארוס או לא, נדאל המוכר והאהוב (תלוי את מי שואלים) שוב איתנו, והוא לא צריך את אליפות צרפת הפתוחה כדי להוכיח זאת. כך לפחות מקווים יתר הטניסאים בעולם.