גאון כדורסל, אגדה, אליל ילדות: כך כישף אותי דראז'ן פטרוביץ'

20 שנים למותו של הקרואטי, שגרם אפילו לאמריקאים להבין את מה שבאירופה כבר ידעו מזמן: מדובר בכוכב חד פעמי. דניאל שחק נזכר בגיבור שלו, שסיים את חייו בצורה טראגית

דניאל שחק
דניאל שחק  06.06.13 - 19:29
פטרוביץ'. הוא רק נראה רגיל (GETTYIMAGES)
פטרוביץ'. הוא רק נראה רגיל (GETTYIMAGES)
תחילת כתבההקיץ כבר החל, העונה ב-NBA כבר הסתיימה והסבלנות לבית הספר הלכה ואזלה כמו גלידת שמנת בכנס מחזור של "לרדת בגדול". לא מזמן מייקל ג'ורדן והשוורים שלו נגחו את פיניקס בחזרה למדבר וזכו באליפות שלישית ברציפות. חששתי שבקצב הזה הוא יאפיל על ההישגים של מג'יק ג'ונסון, גיבור ילדותי שנאלץ לפרוש שנתיים קודם לכן. חיפשתי דמות אחרת לחיקוי, אבל בלוס אנג'לס עדיין לא מצאו תחליף ראוי. אולי התבגרתי קצת כשחיפשתי מישהו רציני יותר. אולי רק רציתי מודל שקרוב אליי יותר. אחד שבא מהזירה האירופאית, אחד שמכיר את האווירה ביד אליהו ויודע כמה צריך להיזהר מהזריקה של ג'מצ'י, אחד שיכול להראות לשחצנים האלה באמריקה שכדורסל זה יותר מסתם ניתור, קעקועים וטראש טוק. באותה תקופה רציתי להיות כמו דראז'ן פטרוביץ'.

מוצארט של הכדורסל, כפי שכינו אותו מאוחר יותר, תמיד סימל עבורי את המורכבות היוגוסלבית ואת הכשרון הספורטיבי האדיר שבקע מבין שברי המדינה השסועה הזאת. הוא נולד לאם ממוצא קרואטי ולאב ממוצא סרבי, שנולד בעצמו במקום שכיום הינו חלק מבוסניה. הוא הלך בעקבות אחיו הבכור והחל לשחק כדורסל במועדון המקומי. בגיל 15 כבר עלה דראז'ן לקבוצת הבוגרים וכשהיה בן 18 הוביל בעצמו את שיבנקה הצנועה לאליפות, שנשללה אחר כך בשל חשד למעשי שחיתות של מנהליה.

לאחר שירות חובה בן שנה בצבא נדד, גם הפעם בעקבות אחיו, לציבונה זאגרב. ילד הפלא של הכדורסל היוגוסלבי הפך עד מהרה לשחקן-על בקנה מידה יבשתי. הוא לא היה גבוה במיוחד, לא בריון שהודף מעליו כל התנגדות, לא אתלט בעל ניתור חתולי וגם לא דרדס שזריזותו מבלבלת חושים. דראז'ן פשוט היה מבריק. הוא היה בחור צעיר שידע לעבוד קשה כדי להשתפר ללא הרף, קלעי מדהים בעל עצבי ברזל ואחד שקורא את מהלך המשחק כמו בוריס גלפנד מול לוח שחמט. גאון כדורסל אמיתי עם קילינג אינסטינקט של טיגריס ויכולת לנעוץ שיניים בעוצמה של תנין מורעב בחמת גדר.

הייתי רק בן שש כשדראז'ן פטרוביץ' התחיל לטחון את הגנות היבשת ונדמה לי שאיש מעולם לא סיפר לי עליו. זה מרגיש כאילו גדלתי לתוך האגדה שרקם במו ידיו. באותה שנה הוא קלע 44 נקודות במשחק אחד מול מכבי תל אביב, המטיר 10 שלשות בדרך ל-51 נקודות נגד לימוז', רמס את מילאנו עם 45 נקודות ו-25 אסיסטים, הדהים את העולם הישן כשהפגיז 36 נקודות על הראש של ריאל מדריד הגדולה בגמר אליפות אירופה וסיים את העונה כשחקן המצטיין של אליפות העולם.

ענקיות היבשת החלו לרדוף אחריו, פורטלנד בחרה אותו בדראפט ובחיפוש אחר אתגרים הוא הצטרף לאותה ריאל מדריד תמורת הון עתק אפילו במונחים של היום – 4 מיליון דולרים. הוא הביא את גביע המחזיקות לבירה הספרדית אחרי שהפציץ 62 נקודות בגמר, קבע שיאים שעד היום לא נשברו ובסיום אותה עונה השאיר אלפי אוהדים מאוכזבים מאחוריו כשיצא לגלות את אמריקה.

כשנשאל על הקשיים הצפויים לו ב-NBA, ענה שהדבר היחיד שימנע ממנו הצלחה יהיה מיעוט דקות על המגרש. בתקופה בה כוכבי הליגה הטובה בעולם היו באמת שחקני כדורסל על גבול השלמות, בעידן בו שחקן שבא מחוץ לארצות הברית היה קוריוז בלבד, פטרוביץ' בן ה-25 היה בטוח ביכולותיו. מאמנו בפורטלנד, לעומת זאת, התייחס אליו כבחור החדש מאירופה והוא שיחק רק 12 דקות בממוצע לערב – רובן כשהמשחקים כבר הוכרעו. נער הזהב, שקלע במולדתו 112 נקודות במשחק אחד, הכוכב שהוביל את יוגוסלביה לזכיה באליפות העולם באותו קיץ, רק צבר תסכולים. אחרי שסופסל בתחילת עונתו השניה באמריקה, הוחלט במועדון להעבירו לניו ג'רזי. והקבוצה ממזרח ארצות הברית, זו שלא הגיעה לפלייאוף חמש שנים ברציפות, הרוויחה בגדול.

כמות הדקות של פטרוביץ' על המגרש צמחה ובעונתו המלאה הראשונה בניו ג'רזי הוא החל להראות את הניצוצות מהבית. מעל 20 נקודות היו לו בממוצע למשחק, אחוז הקליעה שלו מהשדה היה הטוב בליגה לשחקן בתפקידו (51%) וקבוצתו, שניצחה 14 משחקים יותר מבעונה הקודמת, הגיעה לפלייאוף. הפריחה של "פטרו" נמשכה גם בעונה לאחר מכן וככל שיוגוסלביה התפרקה, מכסת הנקודות שלו גדלה והידית התאפסה. במשחקים האולימפיים בברצלונה הוא כבר היה המנהיג של נבחרת קרואטיה המתחדשת שהגיעה עד לגמר, שם הפסידה לנבחרת החלומות האגדית – הסגל האמריקאי הראשון שהורכב משחקני NBA.

פטרוביץ' היה קר רוח מול הסל (כ-45 אחוזי קליעה מהשלוש), אבל ממש לא שחקן אדיש ונטול אמוציות. אמריקה עדיין לא השתכנעה ביכולותיו וזה פגע בו עמוקות. בשנה לאחר מכן הוא היה היחיד מבין 13 הקלעים הגדולים בליגה שלא הוזמן למשחק האולסטאר, חלק מחבריו לא ראו בו שחקן מוביל והתסכול המבעבע גרם לו לחשוב על מעבר קבוצה. הוא לא הבין איך בעולם החדש לא מבינים את מה שאירופה קלטה כבר מזמן. וגם אני לא.

באותו קיץ לפני 20 שנה הוא נסע לפולין לטורניר הכנה של נבחרת קרואטיה לקראת אליפות אירופה. המחשבות על עזיבת ניו ג'רזי כירסמו בו, הצעות מרשימות מיוון פיתו אותו להשאיר את ה-NBA מאחוריו והוא החליט לנצל את החופשה. במקום לחזור עם חבריו לנבחרת בטיסה לזאגרב, הודיע פטרוביץ' כי יחזור מפולין בנסיעה יחד עם חברתו. שלא כמו אצלנו, אותו יום קיץ בדרכי דרום גרמניה היה גשום וסוער. הראות הייתה נמוכה ובכביש האוטובאן המפורסם חגגו חלק מהנהגים את העובדה שאין הגבלת מהירות. פתאום החליק רכב לנתיב בו דהרה משאית. נהג הסמי-טריילר איבד שליטה, פרץ את גדר הבטיחות בין המסלולים ונעצר כשהוא חוסם את שלושת הנתיבים בכיוון הנגדי. כעבור שניה התנגש רכב הפולקסוואגן בעוצמה אדירה במשאית שעמדה בדרכו. שחקנית הכדורסל שישבה מאחור נפצעה וכך גם הנהגת, קלרה. חברה לחיים, דראז'ן פטרוביץ' בן ה-28, ישן באותה עת במושב לצידה. הוא שיחרר את חגורת הבטיחות כדי שיהיה לו נוח. הוא מעולם לא התעורר.

"לכם באמריקה קשה לדמיין איך זה, לכם יש הרבה שחקנים גדולים", ספד לו אז אחיו, שחקן העבר והמאמן אלכסנדר פטרוביץ'. "אנחנו אומה של ארבעה מיליון תושבים בלבד: בלעדיו, אנחנו נסוגים שלושה צעדים לאחור". הוא דיבר עליהם ואני חשבתי עלינו, יכולתי לדמיין כיצד מכה כזו הייתה כואבת כאן.

לפני כמה שנים נסעתי עם קרובי משפחה לטיול בקרואטיה. הם תכננו לנסוע לאורך החופים היפהפיים, להשתאות מהאגמים התכולים של פליטוויצה, לבקר בתיאטרון הרומי בפּוּלה וליהנות מהגלידה הנהדרת של אופּטיה. בכל הזדמנות שהייתה לי, הצעתי לקפוץ לכמה שעות לבירה זאגרב. שם, ניסיתי להסביר, מצוי בית הקברות המרשים מירוגוי. הרגשתי צורך לבקר גיבור ילדות - הבחור שנראה רגיל, אבל היה גאון כדורסל חד-פעמי. זה לא כל כך הלך לי. יום יבוא, אמרתי לעצמי, אלך לחלוק כבוד לדראז'ן פטרוביץ' – הכוכב שכבה בנסיעה ולא יאיר עוד לעולם.

פורסם במגזין הנוער "עולם קטן"
http://www.olam-katan.co.il/

הדפס