יש לאיביץ' עוד הרבה עבודה. זהו. מכאן צריך לקחת כל דבר בערבון מוגבל. יש מעט מאוד שאפשר ללמוד ממשחק גביע הטוטו באמצע יולי, כשרק השבוע ולדימיר איביץ' וברק יצחקי דיברו על חיזוק שעוד אמור להגיע. בטח לא להיכנס למרה שחורה ופאניקה. כי למרות הדרמה הגדולה – בכל זאת, איבדנו תואר ראשון העונה – בסך הכל זה משחק אימון, וראינו כמה דברים שאפשר ללמוד מהם.
כלומר, מהדקה ה-16. כי עד אז הייתה רק קבוצה אחת על המגרש וזאת הייתה נתניה. השחקנים של בני לם לחצו חכם ויעיל, הביכו את הבלמים של מכבי שוב ושוב, והוכיחו שייני הוא אהבה שבלב, אבל מול קבוצה שלוחצת הוא כבר מתקשה בעמדת הבלם. העובדה שמכבי סיימה את חצי השעה הראשונה בלי לספוג, היא הוכחה חד משמעית לתאוריית "התחת של איביץ'". אין שום הסבר אחר למה שראינו. עם פטריק, המחצית נגמרת בפיגור 3. קו ההגנה הזה לא יוכל להעביר את הקיץ של מכבי בשלום, לא כל שכן את העונה.
אבל הבעיה בהגנה הייתה כלום לעומת הבור באמצע. שלישיית הקשרים של מכבי הלכה שם לאיבוד. יוריס ואן אובריים נמס מהחום, איל גולסה נראה כמו צל של עצמו ודן ביטון בכלל לא הופיע. כל הקיץ אנחנו שומעים איך מכבי עמוסה בקישור וחסרה באגפים, והנה מגיע משחק רשמי, הקישור לא מתפקד, ודווקא באגפים ברנדלי קובאס ופארפה גויאגון עושים עבודה אדירה על הקווים.
קובאס. אחת נקודות האור (אלן שיבר)
קובאס הוא כמובן סימן השאלה הכי גדול של האירוע. הוא נראה מעולה, רץ בשגעת, חילץ כדורים, מסר, עבד חכם - כל מה שאתה חולם עליו משחקן הקו הזר שלך. הבעיה שלנו היא שכבר ראינו אותו ככה, וזה אף פעם לא החזיק מעמד. הפנטזיה על כמה גבוהה תקרת הזכוכית שלו תחת איביץ' לא מצליחה לשרוד תחת משקל האכזבה שהאיש הזה כבר הביא לנו. גם אם הוא ייתן עשרה משחקים טובים ברצף, תמיד נפחד שהכל יעלם במשחק ה-11.
פארפה גויאגון, לעומתו, הוא כנראה הבשורה הכי גדולה שיצאה מהמשחק הזה. לא רק שהוא שיחק מצוין באגף והראה מהירות אדירה משולבת עם כוח פיזי ושליטה מעולה בכדור, אלא שבמחצית, כשביטון יצא והוא עבר לאמצע כדי לפנות את האגף לאיילון אלמוג, פתאום ראית איך כל המשחק של מכבי משתנה ומשתדרג.
גויאגון, בניגוד לדן ביטון, השתלט על המשבצת באמצע ושינה את כל מערך הכוחות על המגרש. מאותו הרגע נתניה איבדה את המרכז וכמעט והפסיקה להגיע להזדמנויות. זאת הייתה הדגמה מרשימה של איך שינוי פרסונלי בקישור משדרג באופן מיידי את כל משחק ההגנה. ברור שגם העובדה שנתניה קצת איבדה מהאנרגיה עזרה למכבי, אבל אין ספק שלאורך המחצית השנייה כבר נראו ניצוצות כדורגל. לא כדורגל טוב בשום צורה, אבל יחסית לשלב בו אנחנו נמצאים בעונה זה אפילו לא מפתיע.
ואז הגיעו הפנדלים. כלומר, לא היה VAR, ואז הגיעו הפנדלים. אין קשר לכלום ויש קשר להכל. לא נראה לי שהיה אדם אחד באצטדיון שלא הבין שעידן נחמיאס הולך להחטיא. ויצאנו מבואסים בסוף המשחק, כי מי רוצה להפסיד, אפילו בגביע הטוטו, ועם תחושה שיש עוד הרבה עבודה. מזל שזה התפקיד של איביץ'.