צפו בכתבה המיוחדת מגובה דשא
היום לפני שנה התרחש אחד מהאירועים הכי מכוננים שהיו לבית"ר ירושלים ב-20 שנה האחרונות. אחרי לא מעט רגעים עגומים, בעלים שהתחלפו והרבה סיפורים עגומים, בית"ר ירושלים זכתה בגביע המדינה, ועשתה זאת בדרך הכי בית"רית שאפשר. עם טירוף, שמחה, חגיגות יוצאות דופן, וגם שערוריה, כי אי אפשר אחרת. שנה אחרי, חזרנו לסיפורים שלא סופרו מערב בלתי נשכח.
הביקוש לכרטיסים
12.5 אלף כרטיסים הוקצו לאוהדי בית"ר ירושלים, אבל הביקוש היה כפול ב-5. לדעתי היה 60 אלף אוהדים שרצו להגיע. עד כמה העומס היה גדול? באופן חריג, היה נציג מטעם בית"ר שהגיע כמה פעמים בשבוע ב"לאן" רק כדי לנסות לסדר את החלוקה הזאת של הכרטיסים.
"היו כמויות של בקשות קורעות לב. אנשים שדורשים להיות חלק שהם 40 שנה אוהדים של המועדון", מספר גורם בסביבת בית"ר י-ם, "הביקוש היה באיזור ה-60 אלף כרטיסים. מעולם לא היה דבר כזה. אנשים היו מגיעים למשרדים של בית"ר י-ם עם 1,000 ש"ח במזומן וביקשו כרטיסים. אנשי עסקים שלחו שליחים שלהם לבית וגן עם כסף. כל מי שנזכר שהיה לו זיקה לבית"ר ירושלים, רצה להגיע".
שיא מינויים
הדרך של בית"ר ירושלים לשלוט בביקוש ולמנף אותו לטובת עתיד המועדון היה שיטת מכירה מיוחדת. רק אוהדים שהיה להם מנוי השנה או עושים מנוי חדש - רשאים לעשות מנוי לעונה הבאה. "הייתה הסתערות על המנויים", מספרים בבית"ר י-ם. המזרחי היה סולד אאוט בפעם הראשונה, והגענו ל-10 אלפים מנויים. זה חריג במונחי בית"ר. אנשים עשו מנוי רק בשביל הכרטיס לגמר הגביע".
האמונות התפלות
אולי הסימן הכי גדול לבית"ר י-ם של הגביע היה האמונות התפלות. נוסחה מנצחת לא מחליפים, וזה התחיל מההגרלה על הבגדים ועד המשחק. בהגרלה יצא שאנחנו משחקים בכחול ולא בצהוב שחור, במה שגרם לאכזבה גדולה במועדון. "היינו בטוחים שזהו, זה הנאחס. להחליף חולצה מחצי הגמר? השתגענו?", אומרים בבית"ר י-ם, "סגרנו לגמר מלון זהה למלון שהיה בחצי הגמר, והשחקנים היו בדיוק באותם חדרים, כדי שלא יהיה נאחס".
"צ`יל אאוט, אחי"
גם הדרך לאצטדיון ביום המשחק הייתה לא שגרתית. "בלובי של המלון היו אוהדים שישבו עם שחקנים כל הזמן", מספר שחקן בבית"ר י-ם, "מסביב למלון יש אוהדים. כאילו קבוצה ישראלית בחו"ל, כל הזמן אתה מרגיש ורואה אוהדים". האווירה סביב השחקנים הייתה לחוצה, אבל היו שני שחקנים שהיו בהופעה כבר מהבוקר - איון ניקולסקו ודנילו אספרייה.
"היינו בשיא הלחץ, כל המועדן היה ברוח קרב, שחקנים עם אוזניות מכונסים בעצמם, ואז אנחנו רואים את ניקולסקו מסתלבט עם אוהדים בלובי", מספרים בבית"ר ירושלים, "מה הוא עונה לנו? צ`יל אאוט בויז, צ`יל אאוט. הכל טוב".
.
60 אלף איש רצו להגיע (אלן שיבר)
"לא הגיוני שיש פה כל כך הרבה אנשים"
אנשי בית"ר ירושלים הגיעו לאצטדיון, שהיה מלא באוהדי בית"ר י-ם שעתיים וחצי לפני המשחק, וזאת אחרי שאוהדים פלשו לאצטדיון עוד לפני פתיחת השערים, במה שרמז על העתיד לקרות. "אזל המלאי בחנות מוצרים שעתיים לפני המשחק", מספרים בבית"ר ירושלים, "הגענו לאצטדיון ואתה יודע שאמורים להיות 12.5 אלף אוהדים, אבל בפועל - היו לדעתי איזור ה-20. נכנסו יותר אוהדים ממה שאמור להיות, אין פה בכלל ספק". שחקנים מספרים שהצפיפות ביציעים הייתה חריגה: "אתה רואה שיש יותר קהל ממה שאמור להיות. על הספסל של אבוקסיס היו אנשים שלאורך כל המשחק עמדו על הגג כי לא היה להם כיסא פנוי, זה היה לא נורמלי".
הרגע ששינה את המומנטום
רבים לא זוכרים, אבל נתניה דווקא פתחה את המשחק יותר טוב מבית"ר ירושלים, היא הכתיבה את הקצב והייתה טובה יותר, אלא שאז בדקה ה-30 אוהדי בית"ר ירושלים הדליקו אבוקות ועצרו את המשחק לדקות ארוכות. "זה משהו שהפך את המומנטום", מספרים בבית"ר ירושלים, "זו הייתה אווירה מטורפת. אתה מרגיש את הוויב של המשחק, האצטדיון היה מלא, ופתאום הרגיש שהכל משתנה".
הגול של ניקולסקו
בדקה ה-37 הר הגעש בצהוב התפרץ, עם שער של ניקולסקו, שבמקום להרגיע את הרוחות, הדליק אותן כשרץ ליציע והתחבק עם קהל. "היה לנו פחד אמיתי עליו. היה טירוף, חשבנו שהוא לא יוכל לחזור לדשא מרוב האהבה שהוא קיבל מהשחקנים", סיפרו בבית"ר ירושלים, "חשבנו שאולי יקחו לו את החולצה לזיכרון, שהוא יקבל צהוב, לא יודע. היה טירוף באצטדיון והוא רק יצר עוד יותר התלהבות"
עושה צחוק מכולם - הלילה של אספרייה
דנילו אספרייה היה דמות צבעונית, ובגמר הגביע הוא הגיע לשיאו. "כולנו לחוצים, והוא מדקה ראשונה עושה את הקטע שלו, צוחק, מסתלבט, מטריל ומשגע את היריבים", סיפרו בבית"ר ירושלים, "דנילו היה בית"ר ירושלים יותר מכולם. הוא היה במוד טירוף, כאילו הוא משחק בשכונה. כל המשחק הציק למגן שלו, מסתלבט עליו וצוחק, לא ידעו איך להגיב אליו. השיא של המשחק הגיע כשעשו עליו פאול ואז הוא המשיך להתגלגל בלי הפסקה, ועל כל גלגול הקהל עשה `אולה`. אחרי שהוא קיבל את הפנדל כשהוכשל, הכל השתחרר אצלו".
פרד פריידי - אגדת מועדון
הסוף שלו בבית"ר ירושלים אולי השכיח את זה, אבל פריידי אחראי ל-3 מהרגעים הגדולים של בית"ר ירושלים בשנים האחרונות - הגול הענק מול מכבי ת"א בחצי הגמר, הגול בגמר הגביע והגול מול הפועל ת"א השנה. "הוא החמיץ 1,500 מצבים בתקופה שלו בבית"ר", שחקנים מספרים, "אבל את הגולים שלו הוא נתן. בגול השני, הרגיש שהוא עושה מה שהוא רוצה, פירק את ההגנה שם. הרגשנו שיש לנו חלוץ אגדי שיהיה אהוב הקהל לשנים קדימה". גם אחרי השער של פריידי שקבע 0:2, בבית"ר ירושלים לא הרשו לעצמם לחגוג.
"הייתה אווירת פאניקה, פחדנו שפתאום נספוג והכל ישתבש", מספרים בבית"ר ירושלים, "זו לא הייתה חגיגה. היה 0:2, וכולנו בלחץ, ורק בגול השלישי הכל השתחרר. יוסי רץ לירדן, וכל הספסל היה על המגרש. בגול השלישי ממש כל אנשי הצוות היו על המגרש. זה היה התפרצות שמחה".
הטריל כל המשחק. דנילו אספרייה (אלן שיבר)
"קריאף היה על סף דמעות בחדר הלבשה, אמר איך יכול להיות שאני לא אניף את הגביע".
בסיום המשחק השחקנים חגגו בטירוף, שרו, רקדו, ואפילו ירדן שועה רקד עם פסל הגביע הגדול שהיה על הדשא. לאט לאט התחילה פריצה של אוהידם, והשאר היסטוריה. מדליות נלקחו מניקולסקו ובורודין על ידי האוהדים. "אנחנו התחלנו בכלל להערך לטקס, עם חולצות והכל וראינו זליגה של הקהל", מספרים בבית"ר ירושלים, "ואז התחילה פריצה של הקהל. זה היה ממקום של שמחה, לא חשבנו שיש סיכון, חשבנו שהם ישמחו ואז יחזרו ליציע ונניף".
"אחרי 40 דקות שהטקס לא קרה, הבנו שיש פה אירוע אחר", מספרים בבית"ר ירושלים, "הבנו שטקס לא יהיה פה, שחקנים היו בהלם. קריאף היה מבואס רצח, החלום שלו היה להניף גביע כקפטן בית"ר ירושלים, ואז פתאום לא קורה כלום".
את הערב אותו בית"ר ירושלים דמיינה לסיים בכיכר ספרא, היא סיימה בשיפודי דובי בחדרה בחגיגות קצת יותר צנועות. אז אלפי אוהדים לא היו, אבל מי שהצליח חגג עם השחקנים, ובלי הגביע. רק למחרת אותו גביע הגיע, אבל את הערב הזה - אף אדם שקשור לבית"ר ירושלים לא ישכח.