מלך השערים הולך לפגוש הערב (שלישי) את אלופת המדינה. מכבי ת"א של דור פרץ תפגוש את הפועל ב"ש לגמר גביע המדינה, כשהאדומים יכולים לזכות בדאבל ראשון בתולדותיהם. הם יעשו זאת בסיום עונה בה טבלת מלך השערים של ליגת העל מוזרה, בלשון המעטה, מאחורי 19 השערים של פרץ.
אדריאן אוגריסה הבקיע 18 שערים במדי קרית שמונה, נתון כמעט היסטורי לקבוצה מהפלייאוף התחתון. אחריו מחכים לנו דן ביטון וגיא מלמד, שהחמיצו שליש עונה כל אחד (הראשון בשל פציעה, השני מסיבות מקצועיות על פניו) עם 15 גולים. לצידם עומר אצילי וירדן שועה, שני שחקני כנף, שהבקיעו 15 שערים כל אחד.
שחקן העונה קינגס קנגווה עם 12 שערים ו-9 בישולים, וכך גם סתיו טוריאל וגיא חדידה. טריבנטה סטיוארט, שבעצמו נעדר מחצי עונה, הבקיע 11 שערים. בתווך אנחנו נמצא את איגור זלטאנוביץ' לו 14 שערים, שישה מתוכם בפלייאוף העליון. זלטאנוביץ' לא נכנס לדיוני שחקן העונה השנה, חרף מעורבתו ב-18 שערים.
אחרי שתי עונות בהן ערן זהבי הוביל את מכבי ת"א לאליפות, ואחרי עונות בהן מכבי חיפה ראתה מספרים היסטוריים של עומר אצילי בדרך לטריפיט, קשה למצוא בב"ש שחקן אחד שהיה "מעל הליגה" לאורך העונה. עד למחלתו היה מדובר בדן ביטון שהיה בדרך לעונה היסטורית, ובשליש האחרון של העונה ראינו את קנגווה, קשר 50/50 על הנייר, הופך לשחקן הטוב ביותר של הקבוצה. שניהם ראויים לתואר שחקן העונה, אבל אפשר להגיד אותו דבר על זלטאנוביץ'.
אקס נתניה כבש כאמור 14 שערים, אך בפועל עשה זאת בשני "מקבצים". בין המחזור ה-12 ל-17, תקופה שנמשכה חודש, הוא הבקיע חמישה. ארבעה נוספים הגיעו בשני צמדים מול הפועל פ"ת ובית"ר ירושלים, מה שמשאיר אותנו עם חמישה שערים בשאר העונה (כולל פנדל אחד). רן קוז'וך לא פחד לעשות שינויים דרמטיים במהלך הפלייאוף העליון, הבולט שבהם כמובן עם החלפתו של ניב אליאסי באופיר מרציאנו, והשאיר את זלטאנוביץ' בהרכב גם אחרי ריצות ארוכות ללא שער.
מדוע? בגלל שזה חלק קטן ממה שהוא מצפה לו. ב"ש של קוז'וך היא אחת הקבוצות המודרניות יותר שראינו בישראל מבחינה טקטית, בין היתר בזכות התנועה המתמדת של כולם. התנועה שאפשרה בזמנו לביטון (ולאחר מכן למוחמד אבו רומי) להיכנס פנימה מהאגף, לקנגווה ולאליאל פרץ לנוע פנימה. ב"ש הפכה לשלם גדול מסך חלקיו גם בזכות היכולת של זלטאנוביץ' להבקיע בעצמו, וגם לנוע בלי הכדור.
ראינו, באופן מעניין, תפקוד דומה של סייד אבו פרחי בעידן רוני דיילה במכבי ת"א. החלוץ המודרני הוא לא בהכרח נפיל שעומד ברחבה ומחכה לכדורים (כשגם ארלינג הלאנד נע יותר אחורה בחלקים מהעונה), אלא מי שלא מפסיק לזוז. הארי קיין למשל עושה את זה בבאיירן מינכן, שסיימה לראשונה מזה שנים עם דאבל בגרמניה ובחצי גמר ליגת האלופות. אפשר למצוא דמיון אצל זלטאנוביץ'.
אחת הדוגמאות הכי טובות לזה הייתה באפריל האחרון, כשב"ש ניצחה 1:3. קינגס קנגווה הבקיע צמד, אבל אבקש ממכם לשים לב לפעולות של זלטאנוביץ' עם המספר 66 על הגב. התנועה שלו עם הגב לשער, כשהוא יורד פעם אחר פעם מאחורה ושולח כדורים, מאפשרת לשחקני ב"ש לנוע קדימה. כשהוא מסוגל להתקדם ולהבקיע בעצמו כל התנועה חלקה יותר, במה שהפך לשערים קלים.
לכן זלאטנוביץ' אולי היה מעורב "רק" ב-18 שערים, אבל הנוכחות שלו הייתה שווה יותר. זה היה נכון במקרה של ביטון בחצי הראשון של 2025/26 וכאמור גם בהמשך, נטו בזכות השטף בהתקפה של ב"ש. השטף הזה, אגב, מאפשר לו לשחק לצד ג'אבון איסט בדומה למה שראינו ב-2:4 מול מכבי ת"א.
במשחק ההכתרה של הפועל באר שבע האדומים היו במצב של 2:2 מול מכבי ת"א, עד להחלפתו של אבו רומי באיסט שהובילה לשני שערים תוך דקות. ברגע שאיסט ווינגר שיכול להיכנס למרכז וזלטאנוביץ' יכול לרדת אחורה, בפועל יש לנו שני חלוצים אבל ממש לא מדובר ב-4:4:2 פר אקסלנס, אלא במצב בו אחד נכנס מהכנף פנימה ואחד יכול לרדת אחורה. פעם היו קוראים לזה טוטאל פוטבול.
היום שניהם מספיק יעילים בתוך הרחבה בשביל לייצר שערים קלים הודות לכניסה הנכונה פנימה ולהעסיק מגנים כל הזמן, וסביר שנראה אותו ניסיון מול הצהובים של קני מילר במשחק אליו ב"ש מגיעה בתור פייבוריטית גדולה. זלטאנוביץ' לא מפחד לכבוש בעצמו ולא מפחד ממעמדים גדולים, כפי שראינו במשחק בו כבש צמד מול בית"ר ירושלים.
שני החלוצים הולכים להיות משמעותיים מאוד במדי הפועל באר שבע בעונה הבאה, בטח בהתחשב בזה שהקבוצה צפויה לשחק בשלב ליגה אירופי כלשהו (כשהיא צריכה לעבור סיבוב אחד באירופה בשבילל לעשות כן). השאלה המעניינת לא נוגעת בהכרח בקשר לזלטאנוביץ' עצמו, אלא אם אנחנו עומדים לפני עידן הזלטאנוביצ'ים.
מאור קנדיל אמר בפרק האחרון של עולים לרגל שזלטאנוביץ' הוא הדוגמה לחלוץ מודרני, כי גולר מהסוג של מלמד כבר לא מספיק. אפשר לשמוע את אותה ביקורת מתוך חיפה אחרי עונה בה הוא הבקיע 15 שערים ועדיין לא היה באנקר בהרכב, ולכן יכול להיות שהחלוץ שיגיע לכרמל יהיה שחקן שמסוגל למשוך שחקנים אליו ובמקביל "להפרות" את שחקני הכנף עם כדורים נכונים או תנועה אחורה. מאותה סיבה חיפה ובית"ר רוצות את אדריאן אוגריסה, מאותה סיבה סייד אבו פרחי פרח (וצפוי להמשיך לפרוח) במכבי תל אביב.
החלוץ המודרני כבר מזמן לא גולר. אנחנו רואים את קיין ואפילו את ויקטור יוקרש עושים דברים דומים בארסנל ובבאיירן מינכן בהתאמה, בזמן שאלופת צרפת פריז סן ז'רמן עלתה זו השנה השנייה ברציפות לגמר ליגת האלופות בלי מספר תשע טבעי. העמדה משתנה מול עינינו, ובישראל זלטאנוביץ' משנה את כל מה שידענו על עמדת החלוץ. האם זה יספיק לדאבל? נקבל תשובה בהמשך הערב.