דרוש זמן כדי לחבר קבוצת כדורגל. אך כשהסכומים עולים, הסבלנות יורדת. הדרישות נחושות יותר, הציפיות גבוהות יותר, ולפעמים, בתוך כל הסגל המתגבש, יש כאלה שנכנסים לעניינים טוב יותר, ולעומתם כאלה שמבליחים כהצלחה. עדיין יש חריקות במכבי תל אביב, שמאז בואו של מוטי איוניר ניצחה 4 מ-4 בליגה וכעת מכוונת גבוה גם בגביע, אך במקביל ישנה הכרה שלראשונה מזה הרבה שנים הושגה הצלחה בבחירת הזרים. לא עם אחד או שניים, אלא עם כל החמישה.
"על פניו הצלחנו השנה באופן ראוי לציון עם הזרים", מודה גם גורם בהנהלה. "הקטע מבחינתנו השנה היה להביא שחקנים ששיחקו בליגות הבכירות באירופה. וגם אם לא, אז בעלי ניסיון בכל מה שקשור להתמודדויות גדולות כשחקני נבחרותיהם. נכון שכסף מהווה שיקול והשנה יכולנו להביא זרים שהיו ברשימות אבל בשנה שעברה לא היה מספיק כסף עבורם. הייתה איזו מחשבה שכשמביאים שחקנים ששיחקו בספרד או בגרמניה, הסיכוי לטעות איתם יהיה נמוך. זה בסדר להביא סרבים או קרואטים, אבל אם הם גם שיחקו בליגות בכירות זה מוסיף להם אלמנט שלא היה עד כה בזרים של מכבי ת"א".
"על שני הבלמים, ניבאלדו ופאביצ'ביץ', אין בכלל ויכוח. גם ראנגלוב עושה רושם של שחקן מצוין ואם הוא גם היה מתחיל איתנו את העונה, אנחנו מאמינים שהוא היה נפצע פחות. לגבי האריס, הוא שחקן טוב, אבל השאלה האם מנטלית זו לא הייתה טעות להביא אותו לכאן", מנתח אותו גורם בהנהלה. "רצינו מצד אחד להביא שחקנים צעירים, ואכן אף אחד מהזרים שלנו לא מעל גיל 30, ומצד שני שיהיה בהם פוטנציאל רווח. כמו האריס, שהוא בסך הכל בן 24 וחתום על חוזה ל-4 שנים, מה שיאפשר אולי בעתיד למכור אותו ולהרוויח עליו כסף".
וזה לא היה קל לצרפם. בסביבת הבעלים מספרים שאף אחד מהשחקנים שהגיעו בסופו של דבר לא רצה לבוא לישראל בתחילה. "ראנגלוב סיפר שגילה עולם חדש כשהגיע מבולגריה לגרמניה. כך גם עם פאביצ'ביץ', שהוא שחקן בונדסליגה שרק עבר הרפתקה קטנה ביוון. מדוניאנין וניבאלדו האמינו שספרד היא פסגת השאיפות", הסבירו במועדון. בשנים האחרונות הגיעו במכבי למסקנה שיש ליצור ארסנל של שמות פוטנציאליים. שחקנים שיהיו זמינים להגיע בחלון ההעברות או בכל מקרה של פציעה או צורך מיידי. ההנחה כאמור, הייתה שיש להעדיף שחקנים מליגות טובות כי כך יש סיכוי גבוה יותר שיצליחו מאשר שייכשלו.
בניגוד למכבי חיפה, למשל, הצהובים לא מעסיקים סקאוט. שלא לדבר על מחלקת סקאוטינג. את מרבית המידע אסף וריכז המנג'ר לשעבר אבי נמני, שגם היה אחראי לקשר עם הסוכנים. "ברור שלכסף יש משמעות, אבל אי אפשר לייחס את ההצלחה רק לזה", מספר גורם בצוות המקצועי. "אבי קרע את התחת שלו בקיץ האחרון. שעות על גבי שעות הוא ראה דיסקים, סינן את החומר ואז העביר דיסקים ליוסי מזרחי ולאיציק עובדיה. אבי גם הבין שכדי להביא לכאן את הזרים הטובים הוא צריך להתאמץ להתחבב עליהם אישית. מדוניאנין, למשל, הגיע לארץ להתרשמות. בכמה ימים שהוא היה פה אבי לא הפסיק לכרכר סביבו, לקח אותו לארוחות והכיר לו את העיר".
"מי שראה את הסוכנים מדברים עם אבי יכול היה לראות שהם רוחשים לו הרבה כבוד", מסבירים בצוות המקצועי. "הם ידעו שהם לא יכולים למכור לו חתול בשק כי מדובר בבחור שהכל עובר דרכו במכבי. סוכנים הבינו מה גודל הכוח שלו במועדון ולכן יכול להיות שהשחקנים שהציעו מראש היו יותר טובים". והרווח גדול יותר כשמסתכלים על העובדה שלמעט במקרה של מדוניאנין (800 אלף יורו לוויאדוליד, חתם ל-4 שנים), הצהובים לא שילמו תמורת כרטיסם של יתר הזרים.
אחרי סאבו פאביצ'ביץ' עקבה מכבי ת"א עוד כששיחק באנרגי קוטבוס. הגרמנים רצו עליו הרבה כסף והוא לא רצה לבוא לישראל. אחרי שהסתכסך עם ראשי קבאלה, איש קשר ביוון מיהר להתקשר למכבי ולומר שיש הזדמנות להביא אותו. שולם תמורתו סכום מזערי יחסית (50 אלף דולר) ליוונים ונקבע שלמכבי יש גם אופציה עליו לשנה נוספת. הוא אכן הגיע לארץ ומיד המריא עם הקבוצה למשחק חוץ באירופה. ניבאלדו הגיע כשחקן חופשי ומחזיק בחוזה לעונה נוספת, כך גם עם ג'יבריל סידיבה (אופציה לעוד עונה), וראנגלוב הושאל עם אופציה לרכישה תמורת 100 אלף יורו לדורטמונד, שבזמנו שילמה עבורו, שימו לב טוב, 3 מיליון יורו לקוטבוס.
לצד הדשדוש, חמישה הפסדי ליגה וכמה תצוגות לא משכנעות, משהו בכל זאת עובד במכבי ת"א. ההגנה הצהובה, בראשות פאביצ'ביץ' וניבאלדו, ספגה פחות מכל קבוצה אחרת בליגה (15), וגם יתר הזרים משכנעים. מדוניאנין כבש עד כה 11 שערים בכל המסגרות. ראנגלוב נאבק בפציעות, שיחק רק 6 משחקים מלאים ובכל זאת כבש פעמיים ובישל 4 שערים. סידיבה (2 שערים) הפך לעוגן משמעותי בקישור. האם ההצלחה תחזיק עד תום העונה? עד תום החוזים? אי אפשר כרגע לדעת, אבל בסיס טוב ישנו ועם ניהול סבלני עשוי להתפתח בקרית שלום דור זרים מיתולוגי. בשביל זה הם יצטרכו להוביל מכבי ת"א גם לזכייה בתארים. שנתחיל עם הגביע?