2 בספטמבר, 2017. ישראל נגד מקדוניה בסמי עופר. ערן זהבי משליך את סרט הקפטן שעל זרועו, לאחר שריקות בוז שספג מהקהל הישראלי בהפסד הצורב. רק שנה וחצי עברה, אותו איצטדיון, ואותו ערן זהבי משליך את חולצתו בטירוף אחרי שלושער מדהים לרשת אוסטריה. התפאורה זהה, אבל איזה הבדל. כמה שנאה משך לעברו אז, וכמה אהבה הוא מושך עכשיו. במשחק מול מקדוניה, ערן זהבי היה שווה ציון 3. מול אוסטריה? ציון 10.
ערן זהבי הוא טיפוס מיוחד. הדעות יכולות להיות חלוקות לגביו, אבל לזכותו יאמר שהוא אומר את כל אשר על ליבו, ולא עושה חשבון לאף אחד. מבקריו צדקו כשאמרו שהוא לא מספק את הסחורה בנבחרת, והוא בעצמו הודה בכך. במסע"ת האחרונה שלו, הוא אמר: "אני לא מאשים אף אחד, אני יודע שאני צריך להיות טוב יותר בנבחרת". אמר וצדק. לאחר המשחק אמש, זהבי התראיין והודה: "זריקת הסרט, זה הדבר הכי טוב שקרה לנבחרת", כנראה שהוא יודע, טוב מכולם, כמה הוא צודק.
מס' 7 נתן, אמש, את ההופעה הכי גדולה של שחקן בנבחרת ישראל. היו כבר הופעות מוצלחות לשחקנים מסוימים במדי הכחול-לבן, אבל אף שחקן לא כבש שלושער ובישל שער נוסף מול נבחרת אירופאית לגיטימית, באף קמפיין, באף טורניר. במשחק רשמי באירופה, במחזור השני בסה"כ במוקדמות היורו, זהבי לקח את הנבחרת על הגב הגדול שלו, וגרם לעם שלם לשמוח.
כמה הבדל, בין אז לעכשיו. זהבי נגד מקדוניה (צילום: אלן שיבר)
4 נקודות מתוך 6 בשני מחזורי הפתיחה, זו הייתה המטרה של נבחרת ישראל לפני צמד המשחקים מול סלובניה ואוסטריה. הציפייה היתה לסדר הפוך: ניצחון על סלובניה ותיקו עם אוסטריה, אבל גם הסדר הזה מקובל ללא ספק. כעת אפשר להבין כמה פספסנו הזדמנות מול הסלובנים, אבל אנחנו לא חזירים: בתום שני משחקים, ישראל עומדת על 4 נק', ואוסטריה, יריבה ישירה לכל הדעות, עם 0.
אני מודה ומתוודה שהייתי בטוח שנפסיד לאוסטריה. זאת, בגלל המשחק החלש מול סלובניה, יחד עם המחשבה שאחרי הפסד ביתי לפולין, האוסטרים לא ירשו לעצמם הפסד נוסף. בנוסף, גם הסגל האוסטרי נראה על פניו טוב בהרבה מזה הישראלי. הרצוג איכזב מאד מול הסלובנים, וחשבתי שמסגל של 23 שחקנים הוא היה צריך לשנות כמה עמדות מול אוסטריה. בפועל, הרצוג עשה שינוי אחד בלבד, וגם הוא היה מאולץ: אוראל דגני נכנס להרכב במקומו של טאלב טוואטחה הפצוע. האמונה המקורית שלי קיבלה משנה תוקף כבר אחרי 8 דקות, כשישראל ספגה שער בגלל בלבול בהגנה. ברגע הזה הייתי בטוח שאוסטריה תביס את ישראל.
אבל שום דבר לא בטוח כשיש לך את זהבי. שיחקנו בדיוק באותה שיטה ובאותו סגנון, הבלמים שוב לא היו מספיק טובים, אבל אלי דסה השתפר מאוד לעומת סלובניה. הוא נהנה ללא ספק מהיעדרו של טוואטחה, ומבין המגנים הוא תקף הרבה יותר מבן הרוש. נאתכו ודור פרץ גם הם שיפרו את היכולות, ואריאל הרוש היה ביום גדול. לכאורה, הכל היה אותו דבר, אבל היה הבדל אחד גדול בין שני המשחקים. ולהבדל, קוראים ערן זהבי.
האמין בעצמו - וניצח. הרצוג (צילום: אלן שיבר)
הנבחרת השאירה אמש את החלום בחיים. במקרה של תיקו או הפסד לאוסטריה, היינו ממשיכים עם החישובים אבל לא היה לנו סיכוי אמיתי. חששתי מאוד מאנדי הרצוג אחרי סלובניה. חשבתי שהוא מקובע, מפחד משינויים ובמיוחד לאחר המחצית הראשונה מול סלובניה. התפלאתי שבסגל היו 23 שחקנים, בחלק הקדמי מגוון שכלל את דור מיכה, דיא סבע, תומר חמד ומנור סולומון, ואף אחד מהארבעה לא קיבל צ'אנס. אבל הרצוג האמין בשחקנים ובשיטה שלו, המשיך איתה והצליח. אם כל השחקנים בנבחרת אומרים שקורה משהו חדש וטוב מאז בואם של הרצוג ורוטנשטיינר, הם בוודאי יודעים על מה הם מדברים. שני משחקים במוקדמות יורו 2020, וישראל עם 4 מ-6, אחרי אחד המשחקים המרגשים בתולדות נבחרת הכחול-לבן. מי צריך יותר?
ציונים למשחק:
אריאל הרוש 8, אלי דסה 8, אוראל דגני 6, שרן ייני 5, לואי טאהא 6, עמרי בן הרוש 6, ביברס נאתכו 7, דור פרץ 7, בירם כיאל 7, מונס דאבור 7, ערן זהבי 10. המאמן, אנדי הרצוג 8.
ולסיום: הדעות תמיד יהיו חלוקות בין האוהדים על מי הכדורגלן הגדול בתולדות המדינה: שפיגל ושפיגלר, אוחנה ומלמיליאן, סיני ובניון, ברקוביץ' ורביבו. אבל ווינר כמו ערן זהבי, עוד לא היה לנו. במגרש "הביתי" שלו, איצטדיון סמי עופר, הוא כבש עד היום בכל המסגרות: ליגה וגביע, ליגת האלופות, מוקדמות יורו ומוקדמות מונדיאל. אם יש שחקן שיכול להוביל אותנו לטורניר גדול, זה רק זהבי. אז מה הפלא שראש הממשלה בנימין נתניהו מאד התלהב, ואמר לזהבי "הבאת אותנו לרמה העולמית"? הרי נתניהו, על פי השחקנים, הוא המלך.
משחק שנזכור הרבה שנים (צילום: אלן שיבר)