הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

עד לווילי הבא: האם המאמן הוא הסיבה לכישלון?

רוטנשטיינר "גנב" את תפקיד המאמן וטעה בצרורות, אבל האם הוא הסיבה ששוב כשלנו? מתי באמת הפסדנו לסקוטים, המחצית השנייה המגוחכת וחשיפה – האשם שלא נעפיל למונדיאל הבא. על באסה ידועה מראש

אסף אבולעפיה
אסף אבולעפיה  10.10.21 - 09:25
תחילת כתבה

יאללה, סקר: "מי אשם בכישלון של נבחרת ישראל?". אחד מכם יזכה בפרס מתנת...

אז בואו נתחיל - "ווילי, הביתה!". על פניו, דרישה לגיטימית לאדם שנכנס הביתה לתפקיד מאמן נבחרת ישראל דרך החלון, ומבלי שאף אחד הזמין אותו, וכשל בדרישה להצעיד את הכדורגל הישראלי סנטימטר קדימה. בצורה שהיא הכל חוץ ממקצועית, המנהל המקצועי מינה את עצמו לתפקיד המאמן והפך את עצמו לסטאז'ר בתפקיד שהוא כנראה מפנטז עליו על חשבון הנבחרת שלנו. האם הוא הבעיה? בואו נהיה כנים – לא. האם הוא הפיתרון? ברור שלא. האם הוא האשם במצב של הכדורגל הישראלי? פרטים בהמשך.

אבל עדיין – הבה נאשים את האשם התורן. ווילי רוטנשטיינר כשל. הוא בילבל את כולם בשפתו הציורית (והיותו משבצת באקסל המשכורות של ההתאחדות) במעשיות על דרך שלא קיימת או על איזה "אני מאמין" שרק הוא נאמן לו. במהפכת "המודל האוסטרי" עמדו על הקווים שניים, שאין להם 50 משחקים יחד כמאמנים ראשיים.

והייתי נאיבי כמו שאני תמיד נאיבי כשזה נוגע לנבחרת שלנו. ב-4.9.20, התארחנו בגלאזגו. דקה 45, עשינו קרן אידיוטית, ממנה הגיע פנדל אידיוטי ואז ספגנו, ושוב לא ניצחנו את המרגיזים האלה. ב-9.10.21, בדקה ה-45, שוב עשינו קרן אידיוטית, שוב הגיע פנדל אידיוטי ואז הצלנו את הפנדל. וחשבתי שזהו, המזל התהפך. אבל כנראה שאין תחליף לניסיון על הקווים ולקח לוקח ללמוד כנראה יותר מפעם אחת.

גם אם תשאלו את פפ גווארדיולה, הוא יגיד שהפער בין משחקו ה-20 על הקווים לבין משחקו ה-200 הוא שמיים וארץ. יותר מדי רגעים היתה תחושה שווילי צועק מהיציע "תעשה חילוף!", אבל אחרי שזה לא קורה, הוא מבין שהוא זה שצריך לעשות את זה. בזמן הזה ספגנו. ולא משנה באיזה משחק. יבואו ווילי ויגיד "ניצחתי את אוסטריה", "כבשנו בלי סוף". והוא צודק. בכל הקמפיין עד כה הוא לא הפריע להתקפה המרתקת שלנו לכבוש. רק שהוא גם לא הפריע להגנה שלנו לספוג והרבה.

נודדים לשיטת "שלושת הבלמים" כי מה היינו מנתחים בלעדיה. על פניו, הנדנוד של כולם על שיטת המשחק של המאמן הפכה לטרנד חביב, כמעט מהנה. ווילי צדק, זה מרגיז. כי אם הוא המאמן, יש לו את ה"אני מאמין" שלו אז עדיף על אחד שמשנה כל שני וחמישי לפי זעקות פרשנים שלא אימנו מעולם. אז יש לי תשובה צנועה. 28 שלישיות הגנה שונות היו לנו תחת המודל האוסטרי. 28! רק 10 נבחרות (וזה כולל את כל נמושות היבשת) ספגו פחות מנבחרת ישראל. על שיטת המשחק התאבדנו באשר היא, גם כשחיפשנו בלמים ב"יד2". אז למה זה נראה ככה אחרי כל כך הרבה משחקים? ערן זהבי צעק: "אנחנו לא יודעים לעשות הגנה". צודק ערן. אז למה שלא ננצח דרך החלק שאנחנו דווקא טוב בו?

הרי ברור היה שאת סקוטלנד אפשר לנצח רק בהתקפה. עם כל הכבוד לדייקסים, אין להם זהבי, לא סולומון, ולא דאבור. אז הגענו למחצית הכי חשובה של הנבחרת בשנתיים האחרונות ובעטנו פעם אחת לשער בכל החצי השני. הם בעטו 10. אבל היי, רגע, מי צריך לנצח פה? וכאן כבר כעסנו.

המחצית השנייה היתה כמעט מגוחכת. נקשקש רבות על כך שהפסדנו בדקה ה-92. העובדה היא שהפסדנו בדקה ה-57. תיקו שווה הפסד בכל משוואה, ולמרות זאת התעקשנו להפסיד, עם נקודה או אולי בלי. וזה הלך ככה – עד הדקה ה-70 – הלם וקללות ל-VAR (חצי דקה בדיקה. כמה זמן זה היה לוקח פה?), עד דקה 85, צועקים על המסך "תעשה חילוף! תכניס את עבדה כבר" ('כי הוא מכיר אותם') ומתוספת הזמן כבר אומרים "יאללה, בוא נפסיק עם המשחק המקדים. תן לנו לספוג מנייח ולהגיד שזו המחלה של הכדורגל הישראלי".

הסקוטים היו עם תוצאה מצוינת להם, וחיפשו לשפר. הנבחרת היתה עם תוצאה גרועה, וחיפשה לעשות אותה גרועה יותר. תיקו היה נותן למי שצריך לגנוב את דעתנו, אז אולי עדיף פשוט לגמור את זה. חזק, כואב ומוכר. "מה אתם רוצים מחיי. למה, עם מאמן ישראלי הצלחתם יותר?", נזף ווילי בדימיוני וצדק. לא הצלחנו עם גדולי מאמנינו אז למה כל החצים עליו? אולי בעצם הוא לא הבעיה. אולי הבעיה במי שמנהל אותו? אז כן, זו הבעיה העיקרית.

ועדת איתור שלא מאתרת – צ'ק, החתמת מאמן לקמפיין אחד – צ'ק, אפס שיתוף פעולה בין הנבחרות? צ'ק. כל מה שקורה בהתאחדות לכדורגל מוליד נבחרות כושלות. אנחנו לא אומת כדורגל גדולה, אפילו לא בערך, אבל הכל עקום פה, על בסיס קפריזות, פוליטיזציה, דורשים תהליכים ודרך, אבל הכל סתם, כאן ועכשיו. בפועל מחפשים את הש.ג. הבא שיחטוף את האש ויספוג את האשמה. שהכלבים ינבחו והשיירה תברח. וזו הבעיה.

הרי מי יבחר את המאמן הבא? מי קבע שהוא צריך להיות זר? אולי במקום "מאמן זר", ננסה להביא "מאמן טוב"? איזה מטרות נסמן לו, איזה כלים נאפשר לו, מה נשאף להיות.

איזה אמות מידה מקצועיות ומוסריות ייושמו בנבחרת שאנחנו כל כך אוהבים? מתי יהיו סטנדרטים ברורים ולא החלטות אישיות שיקבלו מנהלים שנבחרים בהליך שרחוק מלהיות דמוקרטי, לכאורה, ומתבסס על היכרות אישית וחברות? ככה היה, ככה ימשיך. עד שיגיע ה"ווילי/אנדי הבאים" שיחטפו בגלל שהם "פתחו עם עפרי ארד בהגנה".

יילה חוס מונה לא מזמן לתפקיד המנהל המקצועי של הנבחרות הצעירות. איש מקצוע מבריק, עם חזון. רוצה כל כך להגיד שהוא ישנה פה הכל. חושש שגם עליו יפילו את הסיבה למה נבחרת ישראל לא ביורו בגרמניה, כי בכל זאת, מישהו חייב לחטוף. רצוי שזה לא יהיה מהם.