כשהייתי ילד בשנות ה-80 נבחרת ישראל הייתה האולסטאר של הליגה. רוב הישראלים שיחקו בישראל והכשרון התפזר בצורה יחסית שווה, אז לא היו מיליארדרים מקנדה שהפרו את האיזון בכדורגל, היו שחקנים טובים בכל מועדון והשניים-שלושה הכי טובים היו בנבחרת.
הנבחרת הייתה פנטזיה של הליגה, בשנים האלה לדמיין הרכב שרובו מכבי תל אביב וחיפה היה מופרך, הרכב בלי הפועל או בית״ר? פעם גם לשמשון היו נציגים בנבחרת.
הקונספט היה כאמור המצטיינים מהליגה והמאמן היה בכיר מאמני ישראל, מי שהיה מנצח את הליגה שהייתה מאוד שיוויונית היה מגיע לנבחרת, פעם אחת היו שניים שאימנו ביחד.
העולם השתנה, את הליגה ינצח בדרך כלל מאמן זר או ברק בכר, אלה חוקי הפורמט, התארים והשחקנים הבכירים באים בעיקר מ-2 מועדונים ומאירופה והמאמן של הנבחרת הוא ממש לא בכיר מאמני ישראל.
הבעיה שנוצרת פה היא כזו, מאחר שהשחקנים באים מ-2 מועדוני אלפא בעיקר, שחקנים שרגילים לשחק כדורגל יוזם ובחירת המאמן אינה ברורה, נוצרת בעיה - שחקנים שהם ביומיום שחקני כדורגל מסוים צריכים לשחק כדורגל אחר לגמרי, ממכבי ת״א ביקשו לפני שבוע לבוא ולסגור משחק ולשחק על תוצאה, מה שקרה יהדהד בקרית שלום עוד שנים.
כשבליגה המקומית השחקנים של מכבי ת״א וחיפה נתקלים בכדורגל הגנתי, הם מתקשים וצריכים שכתבים מקורבים יתקפו במסיבות עיתונאים את המאמן של היריבה שלא בא לשחק פתוח ולתת לכוכבים של מועדוני האלפא ליהנות מהיתרון האיכותי שלהם.
בואו ניקח את העונה של מכבי ת"א בקונפרנס ובישראל. קבוצה מאוד מוכשרת עם שחקן על בשם מילסון פירקה את הליגה ואת הקונפרנס, בלי מילסון היא התקשתה לפצח הגנות, ירדה לאחוז הצלחה של פלייאוף עליון גבולי ואת מה שקרה מול אולימפיאקוס כבר ציינתי.
בנבחרת ישראל אנחנו בונים על שחקנים של כדורגל יוזם אבל יוזם בשיטת הישראבלוף. רוב שחקני ההרכב אתמול לא מתמחים בלשחק על תוצאה מול יריבה עדיפה, הם גדלו בתוך מערכות מלטפות, אם לפני 30 שנה שחקני מכבי ת״א היו מגיעים לנבחרת אחרי 10-15 משחקי דרבי קשוחים, היום הדרבי בשבילם זה מסיבה, העולם השתנה, אבל מה דור פרץ יודע על לשחק בקבוצה קטנה ומתבנקרת, כמה משחקים על תוצאה של להיות או לחדול דור פרץ שיחק בחייו? בכמה משחקים דור פרץ היה בצד החלש? כשדור פרץ נסע לאיטליה זה לא עבד, אבל כשחזר לליגה, אחרי שירדה החלודה, הוא חזר להיות הדור פרץ שאנחנו מכירים, זכר אלפא בליגה שבה הוא 95% מהמשחקים מגיע עם יתרון עצום על הקבוצה היריבה.
רוי רביבו הוא כישרון שעוד יגיע רחוק, אבל הוא גם בן 21, נסיך ודור שני לאגדת כדורגל מקומית, גדל במחלקת הנוער העשירה של מכבי, שיחק את רוב משחקי הבוגרים שלו בחממה של מכבי, את רובם ניצח, את רובם שיחק כשיחס הכישרון בקבוצה שלו גדול פי 4-5 מהיחס בקבוצה המתחרה. נכון, היו את הנבחרות הצעירות, אבל שם הוא התחרה מול בני גילו וחלק מהמשחקים האלה לא היה חשוב ליריבות כמו שזה היה חשוב לנו.
שום דבר לא הכשיר ילד כזה בן 21 עם פחות מ-80 משחקי בוגרים בכל הקריירה לעמוד בלחץ של משחק על החיים. אין קשר בין השחקן שאנחנו רואים בליגה לשחקן שאנחנו צריכים בנבחרת. אולי אין מישהו יותר טוב, אבל צריך להגיד ביושר שלהגיע למשחק על החיים עם שחקן בוגרים חסר ניסיון במשחקי הכרעה בנחיתות כישרון, זה לא אידיאלי.
הגליץ' שהוביל אותו לאדום היה זהה לעבירה שקיבל עליה נזיפה קטנה על היד לפני שבועיים, כי במכבי ת"א הוא כנראה יודע שתמיד יקבל טיפול מעט מקל, גם מהשופט אבל גם מהתקשורת ומהאוהדים. האוהדים של מכבי יצאו להילחם על שמו בסושיאל והעיתונאים בתקשורת לא עשו חיים קשים, בואו נגיד שאל ים קנצפולסקי בהפועל חטף הרבה יותר על העבירות שלו, ואז הנסיך במרכאות מגיע לנבחרת מוקדם מדי למשחק על החיים ועושה את אותה עבירה אלא שהפעם אין את הגב של מכבי, הפעם זה ערב קר בהונגריה וככה זה נראה.
רביבו. יחס שונה מהליגה (אודי ציטיאט)
לבוא עם הצד החזק זה מצב צבירה אחר לגמרי ואז הוא מגיע לנבחרת. בנבחרת יש צורך לשחק כדורגל לחוץ, בנחיתות כישרון, בלי 30,000 אוהדים בסמי עופר או בבלומפילד (כמו שכוכבי מכבי ת"א וחיפה מכירים), זו הגרסא של לילה קר בסטוק וזה מבאס.
אפשר לראות את זה על הפנים של חלקם, כל כך כיף בכדורגל המועדונים הישראלי. 80% הצלחה בליגה, צבא בסושיאל, העיתונאים כבר מזמן הפכו לשופרות מעודדים ואם מישהו אומר שאתה לא טוב, יש מאות בסושיאל שייכנסו בו, אבל בנבחרת, מה כיף בנבחרת? רק מפסידים שם.
את הנבחרת צריך לבנות על שחקני אופי אחר, עם מאמן אופי אחר,הנבחרת היא מועדון מוגבל, קבוצה קשוחה נחותת כישרון בלי בית שמביא נקודות, הנבחרת לא תשחק כדורגל סוחף, היא לא תרקוד על המגרש ותמיד יהיו לה בעיות בסגל, כשכמות הכישרון קטנה כל פציעה או הרחקה, כל בעיה משמעתית יכולה לייצר בור של כישרון חסר בסגל.
מאמן נבחרת צריך להיות דמות סוחפת, ממזרית, מאלתרת ומתמחה ביכולת להכין קבוצה למשחק נתון על תוצאה. אין הרבה כאלה, אבל בואו נגיד שמי שכן כזה זה לא אלון חזן או אחד שמסתמס עם רובי קין.
זה סוג מאמן שבדרך כלל שונאים פה, זה סוג מאמן שהשוער שלו בא לסמי עופר לבזבז זמן ומעצבן את תיירי הכדורגל שבאו לראות הצגה. ואם אין כזה מקומי, אולי צריך לפנות לאיביץ`, הוא אולי לא ייתן לגלוך לשחק אבל אצלו כל שאר ה-11 יעבדו במגרש.
נבחרת ישראל צריכה להסתכל במראה ולרשום 1,000 פעמים על הלוח: "עם הנבחרת, אני מועדון קטן, נחות והדרך היחידה שלי לעשות הישג יוצא דופן זה דרך כדורגל אפקטיבי על גבול המכוער". אולי זה יעזור, סיכוי לא מבוטל שגם זה ייכשל.
הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א