למה איל ברקוביץ'?
לא קל לאהוב את ברקוביץ'. בניגוד לבניון, שרוב הזמן היתה לו אישיות נוחה וקלה לעיכול, "ברקו" - כמו היום - תמיד היה איש שלא פחד לדבר, לפעמים גם לעורר סלידה. אבל אנחנו כאן כדי לדבר על כדורגל, ואם בכדורגל עסקינן - מבחן העין והדומיננטיות לא נותן מקום לספק. ברקוביץ' היה הגיבור של הדור שלו.
הוא שיחק אמנם במועדונים פחות גדולים מבניון (סאות'המפטון, ווסטהאם, בלקבורן, מנצ'סטר סיטי לפני העידן האמירתי ופורטסמות'), אבל בתוכם הוא היה הרבה יותר משמעותי. מה-3:6 הבלתי נשכח נגד מנצ'סטר יונייטד במדי "הסיינטס", דרך ההצגות בווסטהאם שבהן היה הכוכב של הקבוצה, ההתחלה הנהדרת בסלטיק (עד שהגיע מאמן שפחות האמין בו), וכמובן סיטי - בעידן מיין רואד, בליגה השנייה באנגליה, ועדיין מישהו שהצליח גם לעלות איתה ליגה, וגם לככב איתה בפרמייר ליג - כולל נגד היריבה הגדולה, מנצ'סטר יונייטד.
ובעיקר, הוא השיג משהו אחד שקשה לדמיין שחקן ישראלי משחזר - באספקט אחד של המשחק, הוא היה הטוב מסוגו בעולם (לדעת רבים). בשנת 2017, ג'יימי רדנאפ (ששיחק בעבר בליברפול) טען שמדובר באחד מעשרת המוסרים הטובים ביותר בתולדות הפרמייר ליג. וגם סטטיסטית - לברקוביץ' יש 41 בישולים בפרמייר ליג. הוא אמנם רק במקום ה-81 בתולדות הליגה, אבל זה יותר מאשר שחקנים כמו פיליפ קוטיניו, רוברט פירס, דניס וייז ואפילו כריסטיאנו רונאלדו. וגם אם יוצאים מהמספרים, יכולת המסירה של ברקוביץ' - ידע כל מי שראה אותו, ומאז נשבע בשמו - היתה פשוט פנומנלית.
ואם כבר מדברים על נבחרת ישראל - אז גם כאן, לברקוביץ' יש טיעון לא רע בכלל. לברקו יש אמנם "רק" 78 הופעות במדים הלאומיים, אבל הוא היה משמעותי ברובן יותר. ובנוסף, הוא גם היה המנהיג בדור הכי טוב שהיה לנבחרת - כנראה אי פעם, יחד עם חיים רביבו, אלון מזרחי וטל בנין. וכשמדברים על הנבחרת, אי אפשר לשכוח שהמשחק הכי גדול בתולדותיה - ה-0:5 נגד אוסטריה ביוני 1999, היה כזה שבו ברקוביץ' היה הכוכב. שני שערים, עוד בישול והופעה אדירה - בדרך לציון 10 בעיתונים.
שלומי שבן, בשיר שלו "לילה אחרון בלונדון", קרא לזה "דג מאוד גדול בבריכה קטנה". נכון, ברקוביץ' לא הצליח להגיע לליברפול או לצ'לסי, אבל הוא כן הצליח להיות גדול היכן שהיה. ועד היום, האוהדים של הקבוצות עדיין זוכרים, מאוהבים ונשבעים בשמו. לפחות אלה שאין להם אלרגיה לישראלים. בספרי ההיסטוריה, לא בטוח שזה יתפוס - אבל מי שראה את ברקוביץ' משחק, לא יכול לחשוב אחרת לגבי הגדולה שלו.