שימו לב למילים הבאות: ״נחישות, הקרבה, מלחמה, לתת הכל״. אני קורא ושומע ולא מאמין על מה מדברים בנבחרת כדורגל, כל הפרמטרים האלה חייבים להיות אצל כל שחקן בליגה ב׳ שעולה לשחק ורוצה לנצח. הלו, מה עם כדורגל? אתם שחקני נבחרת ישראל, אתם הנבחרים, אז תנו לנו לראות כדורגל.
המאמן רן בן שמעון ידוע בדיבוריו, הוא מסיט הכל מהדבר האמיתי שהוא מאמן נבחרת כדורגל, לא פלוגה או גדוד בצבא שיוצאים למבצע. השיא מבחינתי היה אחרי המשחק הראשון נגד אירלנד שאמר ״הציפיות חנקו אותנו״. סליחה? מי יצר ציפיות? מי אמר לסיים מקום ראשון או שני בבית ולהגיע ליורו 2028? לא היתה בי שום אכזבה כי לא היו לי שום ציפיות, נבחרת ישראל בכדורגל פשוט נבחרת חלשה עם הבלחות פה ושם של דקות בודדות.
2 נקודות מתוך 12 ושני שערים בלבד בארבעה משחקים זה הסיפור, זאת עובדה וכל המילים מסביב לא יכולות לשנות את הכישלון בבית עם 3 נבחרות בינוניות, הבעיה הכי גדולה של נבחרת ישראל שהיא צריכה נס בחודש הבא בשני המשחקים של סיום הקמפיין נגד קוסובו ואוסטריה. כרגע אנחנו מקום אחרון וגם מקום שלישי לא יתן לנו כלום, הנבחרת תדורג בדרג השלישי במוקדמות היורו כששתי נבחרות עדיפות יהיו לנו, והסיכוי להגיע ליורו יהיה אפסי.
אז כל ההצהרות שהמטרה להגיע ליורו 2028 היו מוקדמות משום שרבים בנבחרת עצמה ובהתאחדות לכדורגל האמינו שיש לנו דור זהב של שחקנים שיכולים לעשות את זה, אבל התשובה היא שממש לא, יש לנו שחקנים מוכשרים שמשחקים באנגליה, ספרד, הולנד ואיטליה, אבל הם לא מביאים שום בשורה לנבחרת ישראל.
על השחקנים שמגיעים מהליגה בארה״ב אני לא ארחיב, כי מהליגה הזו הם לא מגיעים משודרגים. ההתקדמות היחידה בהחלט בקמפיין החלש של נבחרת ישראל היתה אתמול שהנבחרת לא היתה בפיגור 3:0 אחרי 20 דקות כמו במשחק הראשון נגד אירלנד. בהסברים וגניבת דעת אנחנו בחצי גמר המונדיאל, הבעיה הכי גדולה של המאמן בראיונות איתו? הוא חושב שמישהו קונה את הדברים שלו.
בניבת דעת אנחנו בחצי גמר המונדיאל (GETTY)
תמיד בהכל יש לו מה להסביר, בשורה התחתונה עם תוצאות אי אפשר להתווכח הוא יכול לנסות להכניס לנו כמה שיותר אופטימיות שהוא יודע מה צריך לעשות ואפשר עוד להוציא משהו מהטורניר הזה, אני לא מאמין לו לשום מילה, אבל הרבה יותר גרוע שאני לא מאמין שעם המאמן הזה ועם השחקנים הנוכחיים נוכל לעשות משהו בעתיד הקרוב או הרחוק.
אחד המשחקים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של נבחרת ישראל היה המשחק הראשון נגד אירלנד. המדינה הזו שמתעבת את ישראל אמרה עלינו דברים נוראיים כולם כולל כולם וזה הגיע עד התבטאויות מצד הנבחרת שלהם, רבים במדינה רצו לגמול להם על המגרש, חובבי הכדורגל בארץ ובמיוחד אוהדי הקבוצות התנתקו מהנבחרת בשנים האחרונות, גם בגלל חוסר ההצלחה המתמיד וגם בגלל שאין ביתיות, הנתק בשנים האחרונות הוא בולט.
ואז בא המשחק נגד אירלנד אחרי כל ההתבטאויות שלהם וכל אוהדי הכדורגל ובכלל רבים מאזרחי ישראל רצו את טובת הנבחרת והחזיקו לה אצבעות. באמת הרצון במדינה היה גדול לסתום את הפה לאירים רק על המגרש. ומה קיבלנו? את אחד הבזיונות הזכורים. אני מכיר את נבחרת ישראל עשרות שנים, היו לה תבוסות והיו לה בזיונות, כזה בזיון לא זכור לי.
המאמן הזמין סגל גדול לקראת ארבעת המשחקים, אבל לא ראינו שום הרכב שרץ, לא היה שום תכנון, שחקנים כמו אוסקר גלוך, מנור סולומון, ענאן חלאיילי, רוי רביבו ודניאל פרץ בשער מקומם מובטח, אבל פרט לרביבו מי מהארבעה נתן משחקים גדולים בנבחרת שאפשר להגיד עליו שמקומו מובטח? לא כל מוכשר שהוא לגיונר מאירופה חייב להיות מולחם להרכב.
לא היה שום תכנון. בן שמעון (GETTY)
דווקא שחקן כמו עמרי גנדלמן חסר, תמיד כשהוא נכנס רואים צורה אחרת לנבחרת, איתו היא יותר תוקפת ויותר מסוכנת, אבל גנדלמן ילד טוב שלא יעשה פרצופים אם לא ישחק, לכל יתר ה״נסיכים״ המאמן עושה חשבון, לפעמים הצלחת הנבחרת לא חייבת להיות עם השחקנים שהמאמן חושב שאי אפשר בלעדיהם, צריך לצאת מהקופסה לפעמים, דקות טובות פה ושם לא אמורות לתת הרכב ראשון בנבחרת, במיוחד לשחקנים שלא ראינו מהם משהו מיוחד במשך הרבה מאוד משחקים.
אני כבר יודע מה יקרה לקראת המשחקים בחודש הבא. יחמיאו על ה-0:0 מול המחליפים של קוסובו ויגידו 'היה טוב כי לא ספגנו', יקחו את המחצית השניה מאתמול שהיה שיפור בנבחרת שגם לא ספגה וישענו על שתי ההבלחות האלה כאילו זה מה שמבשר על עתיד טוב יותר לנבחרת. התשובה היא ממש לא, הנבחרת הזאת לא טובה, אין לה מאמן טוב, אין לה שום תבנית התקפית, אם רוצים לעשות משהו בהתקפה אז צריך לתת את הכדור לאוסקר גלוך או למנור סולומון והם עם דריבל ינסו לעשות משהו.
זאת לא דרך. על ההגנה אין מה לדבר אין שום שינוי, ממשיכה לקבל גולים קלים. דווקא אסף צור הוכיח שיש על מי לסמוך. הוא אמנם הגיע כשלישי בהררכיה אחרי דניאל פרץ ועמרי גלזר, אבל הוכיח שהוא לא נופל מהם ואין שום סיבה שהמאמן יוציא אותו מההרכב מול קוסובו ואוסטריה בחודש הבא, אלא אם זה סגל נבחרת חברתי, כשהכל ידוע מראש כמו הזימון הלא מובן של אלי דסה.
שני שערים בארבעה משחקים ויותר גרוע שתי נקודות בלבד זה מאזן שהוא כישלון, במצב כזה המאמן רן בן שמעון צריך לפנות את מקומו, ראשי ההתאחדות לכדורגל אל תנסו להיות אופטימיים ולחשוב שהנבחרת תהיה טובה, ראינו עכשיו בארבעה משחקים מה היא שווה, עם המאמן רן בן שמעון זה לא הולך להשתפר והסיכוי איתו להגיע ליורו קטן ביותר.
לא מעניינת בכלל השאלה עכשיו מי יבוא במקומו, זו לא צריכה להיות השאלה בכלל, מה שחשוב יותר שעם בן שמעון לא תהיה הצלחה וזה הדבר החשוב ביותר. בסיום המשחק אמר רן בן שמעון בין היתר ״אני מאמין בדרך״. באמת אולי פעם אחת יואיל בטובו המאמן להסביר איזו דרך? הגענו לארבעה משחקים בשבועיים שלשם הייתה אמורה הדרך לבוא לידי ביטוי ולא ראינו כמעט כלום. אותן בעיות בכל מקום על המגרש. כנראה ש״דרך״ היא מילת קסם של מאמנים שלא מצליחים להוציא את הטוב מהקבוצה שלהם ובמקרה הזה מהנבחרת. לאחר 4 משחקים רן אני אומר לך - אין שום דרך.
לסיכום, שום אכזבה כי לא היו ציפיות, למי שהיו ציפיות - הוא נכשל בגדול. 56 שנים יש ציפייה להגיע לטורניר גדול, נמשיך לחלום, נבחרת טובה אין לנו וגם את יורו 2028 נראה בטלויזיה.