באירופה כבר הבינו: העמדה שחסרה לנבחרת

מה מנהל טכני (או מקצועי) עושה?
זה שונה מאוד מנבחרת לנבחרת. אייטור קראנקה, מאמן מכבי ת"א לשעבר והמנהל המקצועי של נבחרת ספרד, עבד בצורה שונה מבניון שהיה הסמכות המקצועית הראשונה בנבחרת ישראל. בספרד סיפרו כי קראנקה נועד להיות "איש קשר", מי שמסייע בעבודה השוטפת מול המועדונים, מדבר עם שחקנים ונשלח לעתים לתקשורת.

בזמן שבניון היה הסמכות המקצועית ומי שלקח סמכות גם במקרה של נהלי משמעת, כמו בפרשת החדר של מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים ערן זהבי, קראנקה רואה את עצמו כדמות משלימה יותר. הוא בעצמו דיבר על כך שהוא רוצה שהמאמנים יוכלו להתמקד אך ורק באימון, כשהוא מסייע טקטית או במעקב אחרי השחקנים אבל מאפשר להם להתמקד באימון ובמשחקים עצמם.

כאמור, זה שונה בנבחרות אחרות. האנסרודי האוסר, לשעבר המנהל הטכני של שווייץ ומי שמעביר השתלמויות למנהלים טכנים, אומר ש"המנהל הטכני הוא ארכיטקט הכדורגל במדינה. אתה צריך לחשוב על היסודות של הבית שלך, ואתה לא מתחיל מהגג. צריך להתמקד בגילאים צעירים יותר". 

מנהלים טכניים אחרים מדברים על החשיבות של הסתכלות על עשור קדימה ולא על משחק אחד קדימה, בשונה ממאמני נבחרות. ההגדרה הזאת עשויה להתאים יותר לתפקיד של גינצבורג, אך הוא (בדומה לחוס) המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות, ולא מעורב בבוגרת.

רוטנשטיינר הגיע על תקן המנהל הטכני של כל הנבחרות, כשהוא דיבר בעת הצגתו על פיתוח הכדורגל בישראל. בפועל הוא החזיק בתפקיד שנתיים לפני שהפך למאמן. בניון, כשמונה, היה המנהל הטכני של הבוגרת בלבד. קראנקה למשל עובד עם הבוגרת, אך סיפר כי הוא אמון גם על הקשר עם מאמני נבחרות בגיל 17 ו-19 ומנהל מחלקה שלמה תחתיו.

בסוף, אולי, זה מה שמנהל טכני אמור לעשות - להפוך את השלם לגדול מסכום חלקיו. ראינו את זה גם במקרה של גל אלברמן במכבי חיפה ושל אלמוג כהן בבית"ר ירושלים (לפני ירידתו לקווים) - הם ידעו לגלות שחקנים, להעניק שקט יחסי למאמנים בשנים המוצלחות ולהפוך את המערכת ליעילה יותר. מנהל טכני הופך את השלם לגדול מסך חלקיו.