פשטו רגל: על קריסת הספורט באוקראינה

אם יש דבר אחד שבספורט האוקראיני צריכים להגיד עליו "תודה", זה שהמהפכה האוקראינית – העימות המכוער כל כך שמתרחש בתקופה האחרונה בקייב, בחצי-האי קרים ועשוי להפוך למלחמה של ממש - לא הגיעה לשיא כחודשיים קודם לכן.

אם אותן מהומות בלתי פוסקת היו בשיאן כבר בינואר, סביר להניח שכוכבי שחטאר דונייצק, דינמו קייב וקבוצות נוספות היו מחפשים דרך מילוט ומנסים למצוא לעצמם קבוצה במקום קצת שקט יותר ובמקרה שכזה, לראשי הקבוצות היה קשה לעמוד בדרכם. שחקן שכן ברח מאוקראינה החבולה והגיע לישראל שטופת השמש הוא אנתוני מארשל מקבוצת ז'פורוז'י.

למרות שהכוכבים נשארו, ולבטח מצטערים על כך, הספורט נפגע. וכנראה עוד ייפגע. מאוד. בתחילת השבוע היה אמור להיערך המחזור הראשון לאחר פגרת החורף, אך המהומות הקשות הביאו לדחייתם של המשחקים. בשבוע. לפחות. לכולם ברור שאי אפשר לשחק כדורגל כשעשרות, ואולי אפילו מאות אזרחים נהרגים, וראשי ההתאחדות החליטו על דחייה. המועד: יום שבת, 8 במארס. כרגע.

משחק הנבחרת ביום רביעי מול ארה"ב, אליו זומן אנדריי פילאבסקי, כבר הועבר לקפריסין וגם משחקה של חימיק יוז'ני ביורוקאפ, מול אנקרה, הועבר לאיסטנבול. משחק מול טורקים, בטורקיה. כנראה שרק במלחמה זה יכול לקרות.

אחת הקבוצות שצפויות להיפגע בצורה הקיצונית ביותר, היא סבוסטופול, שמייצגת את חצי-האי קרים בליגה הראשונה. "בתקופה האחרונה התאמנו כרגיל", סיפר איגור דולייאג', קפטן הקבוצה והוסיף: "אנחנו באים לאימון וחוזרים הביתה".

באוקראינה, כמו בלא מעט מקומות נוספים ברחבי העולם, יש הרבה נשיאים ובעלים שקשורים לממשלה. באופן גלוי יותר וגלוי פחות. אחד מאותם נשיאים הוא סרגיי קורצ'נקו שכבר בגיל 28 מחזיק בהון עצמי מטורף לגמרי, ועל הדרך גם במטאליסט חארקוב. הא, והוא גם חברו הקרוב של ויקטור ינוקוביץ', נשיא אוקראינה ואחד האנשים המדוברים בתקופה האחרונה.

לפני כשלושה שבועות, הבעיות במטאליסט החלו. הכסף הפסיק לזרום, הבעלים הצעיר התעסק עם חברו הנשיא יותר מאשר עם הקבוצה ולמירון מארקביץ' נמאס. המאמן הוותיק ביותר בליגה, שעמד על הקווים בחארקוב ב-9 השנים האחרונות והוביל אותה העונה למקום השני לאחר חצי שנה, החליט שנמאס לו מהמצב ועזב. באוקראינה מדברים על התפרקות צפויה של הקבוצה, על כך שהבעלים יפסיק לתמוך כלכלית וששחקנים יחפשו כל דרך לעזוב.

"למרות המצב הקשה, כלכלית וביטחונית, הקבוצה תמשיך להתנהל כרגיל", הבהירו במועדון, אך הוסיפו שם שדחיית המחזור שהיה אמור להתקיים בתחילת החודש, היטיבה עימם. "אנחנו צריכים עוד זמן כדי לבדוק לאן פנינו מועדות", טענו. לאוהדי הקבוצה אין הרבה סיבות לאופטימיות.

אלוף העולם באגרוף לשעבר, ויטאלי קליצ'קו, פוליטקאי כבר מספר שנים, תומך באופוזיציה ויש לו דעה מאוד נחרצת בנוגע למהומות: "זה יותר מקרב, ואני לא מתכוון לוותר עליו בקלות. ינוקוביץ' לא רוצה שינוי, הוא רק אומר שהוא רוצה. הוא דואג בעיקר לעצמו, לסובבים אותו, ולא לאזרחים. אנשים חושבים שהוא עשה את ההון שלו ביושר. המאבק הזה הוא כמו קרב במשקל כבד".

למרות כל הבעיות במדינה, ובמיוחד לנוכח הפלישה הרוסית לקרים, הקפטן הסרבי של סבוסטופול לא מתרגש: "אנחנו לא מסתובבים עם אבטחה, אין סיבה שנעשה זאת. בכלל, שחקנים פה מעדיפים לדבר על ספורט ולא על פוליטיקה". אולי המשפט הזה, הוא המשפט שמבהיר טוב מכל את המצב. דולייאג' הוא סרבי, ולא אוקראיני. הוא אחד הספורטאים הראשונים, אם לא היחיד שבהם, שהעז להתראיין בנוגע למהומות ולמצב הרגיש. אף ספורטאי אוקראיני לא אמר את דברו. לא נעמד לצד הממשלה, ולא הבהיר עד כמה הוא מתנגד. דווקא אותם אנשים שהכי הרבה בני נוער מעריצים ורוצים לשמוע את מוצא פיהם, שותקים. שתיקה כהסכמה? תחליטו בעצמכם.

קבוצה נוספת שנפגעה מהמצב היא וולין לוצק, הקבוצה של גל שיש שנמצאת במקום העשירי בליגה. "המצב המדינה לא טוב, אבל אצלנו לא מרגישים את הבלאגן כי המהומות בצד השני של המדינה. ברור שאי אפשר לדעת מה יהיה מחר, אבל אני מקווה שהכל יסתדר. אם הייתי חושש כבר הייתי חוזר לארץ ובטח שלא מביא לפה את אשתי", סיפר המגן השמאלי.

ויטאלי קברציאני, אחת הדמויות הצבעוניות ביותר בכדורגל האוקראיני, שמחזיק בתפקיד היו"ר והמאמן של וולין, אושפז בעקבות המהומות. הוא לא נפגע פיזית מכדור תועה, או מחייל רוסי שפלש, אך הלחץ והבעיות הכלכליות השפיעו על האוקראיני בן ה-61, שכבר 24 שנים נחשב לאיש החזק במועדון. על פי דיווחים, הוא נמצא בין חיים למוות, ולכדורגל הוא לא מתכוון לחזור. המצב במדינה שבר אותו והוציא ממנו כל אנרגיה.

"כולנו עלינו לאוטובוסים שייקחו אותו לשדות התעופה שעדיין פעילים. המטרה היא לעזוב את אוקראינה. ברור שמי שרוצה לעזוב אלו הם בעיקר השחקנים הזרים. לא משנה לאן. לבתים שלהם, למדינות אחרות, רק לעזוב. אני מניח שבסוף ניפגש כולנו בטורקיה עד שהמצב יירגע. להמשיך לשחק פה? אף אחד לא ממש יודע עדיין", סיכם קפטן סבוסטופול בכאב.