חלון העברות בישראל יצא לדרך. לא מעט קבוצות חייבות חיזוק, ריענון או שניהם גם יחד. אחד הדברים הבולטים במועד זה, הוא הפזילה אל עבר הליגיונרים שלנו, בטח שמדובר בקבוצות הגדולות והעשירות: מכבי ת"א, מכבי חיפה והפועל ב"ש (אלי טביב מחוץ למשחק כי הוא לא משלם סכומים גבוהים לליגיונרים שחוזרים).
במקרה הזה הוא צודק במאת האחוזים. כשאני בוחן היום את רשימת הליגיונרים הארוכה שלנו, אם יש שחקנים שיכולים לעזור לקבוצת צמרת הם שלושה בלבד: ערן זהבי, אלמוג כהן וביברס נאתכו. על תומר חמד ובירם כיאל אני כלל לא מדבר, שכן הם השניים היחידים שמשתייכים לאחת משתי הליגות הבכירות בעולם, כאשר גם כשהם לא שחקני הרכב בברייטון, אין מה לדבר על שובם לישראל. צריך לומר את האמת, מי שמשחק בחו"ל באופן קבוע, סימן שהוא נמצא בכושר טוב, וסביר להניח שאותו ליגיונר לא חושב כלל על חזרה לישראל.
רמת האימון בחו"ל עדיפה על זאת בישראל. הקצב, הפיזיות, הכושר גופני, השחקנים איתם מתאמנים, לא דומה לישראל. כך שמי שחושב לחזור, לרוב לא בתמונת ההרכב בקבוצתו, ולכן מתייאש ומתגעגע.
ערן זהבי הוא היחיד מבין כל הליגיונרים שחזרו ובגדול. הקבוצות הגדולות לא יכולות לחשוב שמקרה זהבי יחזור על עצמו. כוכב גוואנגז'ו כיום רצה לעזוב את פאלרמו בזמנו. זהבי של אז היה מנותק, לא שיחק אחרי פציעה קשה ואפילו לא נתנו לו להתלבש עם שחקני ההרכב הראשון, ואז הוא צילצל ג'ורדי קרויף, במהלך שבהמשך הפך אותו לשחקן מס' 1 בארץ.
תוך שנתיים וחצי זהבי זכה ב-3 אליפויות, קטף את תואר מלכות שערים והשיג בצדק חוזה ענק בסין. זהבי בגילו רוצה לדאוג לחשבון הבנק העתידי שלו וזאת זכותו המלאה, גם אם סין לא נחשבת למדינת כדורגל גדולה, לפחות כרגע.
זהבי מודה בכל הזדמנות, שאם הייתה מגיעה הצעה מקבוצה גדולה באנגליה או ספרד, הוא היה חותם, גם בהרבה פחות כסף מסין, והוא צודק בגדול.
השני שאפשר לציין הוא אליניב ברדה. כוכב ב"ש חזר לישראל אחרי שנים בהן הדרומיים היו בתחתית וההצלחה הייתה מסחררת. שנתיים בצמרת ועוד שתי אליפויות שלאחר מכן. מדהים. מעבר לכך, ברדה היה חלק בלתי נפרד ממועדון שהפך לגדול מאד בישראל, עם איצטדיון חדש, רמת ניהול ואוהדים ששינו את התנהגותם מקצה לקצה.
מקרה זהבי לא מעיד על הכלל (אלן שיבר)
זהו. אין יותר דוגמאות טובות. יתר השחקנים שחזרו לא היו הצלחות גדולות ולכן המסקנה שלי זה שלא כדאי לקבוצות לשים את יהבם על הליגיונרים. השחקנים הרי יוצאים ברעש וצילצולים לחו"ל, עם תמונות בשדה התעופה עם סוכניהם ואחרי תקופה קצרה כבר חולמים לחזור עם אקזיט לא נורמלי. המציאות שנוצרת זה שהם לא משחקים ונמצאים בכושר משחק לקוי, אך בכל זאת בישראל מחכים להם בזרועות פתוחות עם חוזים במיליוני שקלים. זו טעות גדולה.
אחד השמות הבולטים בחלון העברות הנוכחי הוא ליאור רפאלוב. כשהוא היה בשיאו, הוא היה כוכב בברוז' הבלגית. כל משחק הוא היה בהרכב של אחת הקבוצות הבכירות בבלגיה. אז הקשר שלל ובצדק כל אפשרות לחזור לישראל. ליאור ידע היטב את ההבדל בין הרמות בבלגיה ובישראל, מה גם ששכרו היה כמיליון יורו לעונה.
לא היה מה לדבר על זה. עכשיו, מכבי ת"א ומכבי חיפה, הקבוצות הכי עשירות בכדורגל הישראלי חושקות בו, לפחות על פי חלק מהפרסומים. רפאלוב לא בהרכב תקופה ארוכה, הוא חזר מפציעה קשה ועוד שלושה חודשים ימלאו לו 32. מה המסר של מכבי ת"א ומכבי חיפה בהבאתו של רפאלוב? האם באמת ג'ורדי קרויף חושב שהוא יהיה ה'זהבי הבא'? האם יעקב שחר חושב שזאת הבשורה לקבוצה הכי כושלת בכדורגל הישראלי? אם יחליט לחזור, רפאלוב צודק מצדו.
מה רע לו בהחלטה הזו? שכר גבוה, חזרה לארץ האהובה עליו וזאת אחרי שהגשים את החלום האירופי. האם יצליח להוביל את אחת הקבוצות הגדולות לאליפות? בזה אני בספק גדול.
לאחרונה אנחנו שומעים קולות גם על חזרתו של מרוואן קבהא לאחת מהקבוצות הגדולות בישראל. לדעתי, הקשר הוא לא שחקן שמתאים להוביל קבוצה לאליפות, כי הוא לא טוב יותר מדור פרץ במכבי ת"א, ולא מג'ון אוגו בהפועל ב"ש. כך שהחתמתו לא תהווה שדרוג עבור המועמדות לתואר.
מבחינה אישית טוב לו לחזור, אך מה הוא יתרום?
כשאלמוג כהן, אולי הישראלי שמתאמן הכי חזק והכי מקצועי מבין הישראלים, חזר להפועל ת"א לחצי עונה, הוא הבין טוב מאד מה זה לחזור. הדיכאון היה בשיאו ואלמוג מודה היום שזאת הייתה טעות איומה. ככה חושבים היום גם כיאל וחמד, ניר ביטון, אופיר מרציאנו, קני סייף, ביברס נאתכו, מונאס דאבור וטאלב טוואטחה. כל היתר, שחקנים שלא נספרים, אולי יחזרו, אבל לצפות מהם לגדולות? אסור בתכלית האיסור.
מכבי חיפה החזירה לארץ בשנים האחרונות את עומר דמארי, אופיר מזרחי ורמי גרשון. בחיפה היו מאד אופטימיים, אך התוצאות ידועות. עומר אצילי עשה זאת במכבי ת"א אחרי שנת כישלון בספרד. בינתיים, פציעה קשה מונעת ממנו להראות את יכולתו, אבל גם לפני הפציעה הוא לא הוכיח שחזר בגדול.
ורמוט ושכטר יצאו ככוכבי ענק מהפועל ת"א לגרמניה, אך בחו"ל נחשבו כישלון. מאז ששבו לישראל, השניים לא זכו באליפות. בשורה התחתונה, אין מה למהר להחזיר ליגיונרים לישראל. ברוב המקרים, זה לא מצליח. לא כל הנוצץ זהב ולא כל ליגיונר הוא זהבי.
צריך לחשוב פעמיים לפני שמחתים. קרויף (getty)
מה שהצליח בעבר באירופה, לא בהכרח יצליח בישראל בהווה