זו תבנית כמעט קבועה בקריירה של ערן זהבי. נותן לכולם לדבר, צובר מספיק רעש מסביב - ואז, בזמן ובמקום המתאים, עונה בדרך היחידה שהוא מסוגל: מבקיע שערים. והרבה. בניגוד לכדורגלנים או ספורטאים אחרים שזקוקים לשקט, עושה רושם שזהבי חי מהרעש. חי מההמולה הציבורית, מהשמועות, מהדיבורים הבלתי פוסקים. הם הדם שזורם בעורקיו הספורטיביים. הם הדלק המושלם שממנו יוצאות תצוגות - כמו מה שראינו על הדשא של היוהאן קרויף ארנה.
אפשר היה לראות את זה בלא מעט תחנות בחייו - מהדרבי התל אביבי, דרך ההשעייה מהנבחרת שממנה חזר לשלושער נגד אוסטריה, ואת הצורך הזה אפשר היה לראות הכי טוב דווקא עכשיו. חודש שלם זהבי לא שיחק, וההמולה התנהלה בלעדיו: הביקורות בהולנד, הספקולציות בארץ, החלומות או התקוות שמשהו אחר יקרה. שהרומן הזה ייגמר עוד לפני שהתחיל. הוא חיכה (לא בלי קריצה בלתי נמנעת לאוהדי מכבי ת"א - בכל זאת, בחובב רעש עסקינן), ואז התפוצץ - על הבמה הכי מרכזית, כשכולם רואים אותו. כנראה שלא היתה דרך אחרת שזה ייגמר.
בארץ זהבי הוא יחסית חיה נדירה - שחקן שלא מפחד מהבלגן, אלא רץ לכיוונו; שלא מסתפק בקלישאות או בלשחק בונקר, אלא אומר כל מה שהוא חושב תמיד. אבל בעולם אפשר לזהות את הסגנון (להבדיל ההצלחה המקצועית, כמובן): כמו רג'י מילר, שהשנאה היתה עבורו לא גורם מפריע - אלא כוח מניע, ביריבות המפורסמת עם ספייק לי, המדיסון סקוור גארדן והניו יורק ניקס; כמו קובי בראיינט, שהפרסומת הזכורה ביותר שלו הציגה אותו "מנצח על מקהלת ההייטרים" ביציע. כך גם זהבי (להבדיל, שוב) - רואה את מי ששלח אותו הביתה, שקרא לו לפרוש, שהטיל בו ספק, וסותם את הפיות שוב ושוב.
אוהדי מכבי ייאלצו לחכות לקאמבק. זהבי (צילום: אלן שיבר)
בכל מקרה, ברור שעבור זהבי זו היתה הצהרת כוונות כפולה: הוא אף פעם לא התייחס ישירות לסוגיית החזרה לישראל, אבל הערב הוא סיפק את התשובה הכי טובה דרך הדשא - אני נשאר, כי יש לי מה לתת, כי אין לי שום כוונה לוותר עכשיו. גם אם היה קצת יותר קשה מאשר בתחנות הקודמות. וזו גם הצהרת כוונות מול אייאקס - שהכחישה את ההתעניינות בו בקיץ, אבל (לפחות לטענת זהבי) לא אמרה את האמת ואכן התעניינה בו. בדרך, עקץ גם את המבקרים שתהו על מקומו בהרכב. בכל שער שכזה, הוא מוכיח שוב ושוב כמה הוא בהחלט ראוי.
זה לא שזהבי רוצה להיות שנוא. אין מישהו על פני כדור הארץ שהיה מעדיף רגשות שליליים על חיוביים. אבל זהבי, באופן נדיר (ואולי זה מעיד גם על מעמדו) ביחס לישראל, לקח את האנרגיות האלה למקום הכי חיובי - ככוח שבונה אותו, לאורך כל תחנות חייו. הוא לא יקדם בברכה את הזלזול, או את ההקטנות, אבל הוא בהחלט ישתמש בהם כדי להשיג את המטרה הבאה.
אז למי שהיה ספק: לא יהיה קאמבק מרגש לישראל. לפחות לא בחורף 2021. זהבי הוכיח, מול היריבה הכי חזקה שיכול היה לפגוש, שיש לו עוד המון מה להשיג, עוד הרבה שיאים לשבור, ולא מעט מה לתת. רוג'ר שמידט ופ.ס.וו בוודאי יודעים מה הוא שווה עבורם - בלעדיהם, סביר להניח שהם היו מפסידים. הרומן בין זהבי ופ.ס.וו לא נמצא בשלבי גסיסה. למעשה, נדמה שאחרי המשחק הזה הוא רק הולך ומתפתח.
VIDEO