עונת 2020/21 על סף סיום, ובעוד כאן בישראל אנחנו מקווים להגיע למצב שהמשחקים האחרונים של הליגה והגביע ישוחקו, בחו"ל יש לנו לא מעט ליגיונרים שכבר הגיעו לשלבי הסיכומים. חלק חוו עונות נהדרות, אחרים קצת פחות. אז הגיע הזמן להעיף מבט על מה כל אחד מהנציגים הבולטים שלנו עשה, ומה עבר על הקבוצות שלהם. יש לציין שהסדר בו השחקנים נכתבו כן קצת מתאר עד כמה העונה הזאת הייתה מוצלחת עבורם.
מואנס דאבור, הופנהיים (גרמניה)
אחד החלוצים הבכירים של נבחרת ישראל בשנים האחרונות פתח את העונה עם הרבה אופטימיות בזכות שער נהדר מול באיירן מינכן (ההפסד היחיד של אלופת גרמניה בשנת 2020) ועוד ארבעה שערים במפעל האהוב עליו - הליגה האירופית. אבל אז החלה הידרדרות, גם מבחינה אישית וגם קבוצתית. הופנהיים השיגה שני ניצחונות ליגה בלבד ב-14 המשחקים שאחרי באיירן, והחלוץ התנדנד לא מעט פעמים בין ההרכב לספסל.
דאבור סיים את העונה עם עשרה שערים בסך הכל, ארבעה בליגה הגרמנית ושישה באירופית. מצד אחד אלה לא נראים מספרים מרשימים במיוחד, ומצד שני מדובר באחת הליגות הבכירות והקשות ביבשת. במפעל השני בחשיבותו באירופה, הישראלי המשיך עם המגמה המצוינת שלו והצליח להתברג בטופ-10 הכובשים הכי גדולים בכל הזמנים.
יש לציין גם שהעונה החלוץ הראה יותר עקביות בכושר הגופני שלו ובקושי סבל מפציעות, בניגוד ל-2019/20. אין ספק שהמעבר מסביליה לקבוצה הגרמנית עשתה לו טוב יותר. רק חבל שקבוצתו לא הצליחה לעבור את מולדה בסיבוב הנוק-אאוט הראשון של האירופית.
דאבור, היו לו קצת ימים שמחים העונה בהופנהיים (getty)
אופיר מרציאנו, היברניאן (סקוטלנד)
מאז דודו אוואט, לא היה לישראל נציג כל כך עקבי בחו"ל בעמדת השוער עד שהגיע אופיר מרציאנו. הישראלי בן ה-31, שהגיע לליגה הסקוטית מאשדוד בעונת 2016/17, הפך לאיש הבכיר בין הקורות של היבס ויצר לעצמו מוניטין של דמות מוערכת מאוד, גם בזכות היכולת שלו וגם בזכות האופי וההשפעה על הקבוצה במשחקים ומחוץ למשחקים.
בדומה לנאתכו, מרציאנו מדי פעם סופג ביקורת כשהוא לובש את המדים הלאומיים. אולם, הוא ממשיך להיחשב כרגע בתור השוער הישראלי הפעיל הטוב ביותר (אפשר להתווכח, אבל אין ספק שעדיף אותו כשוער ראשון של הנבחרת מאשר האופציות האחרות). את העונה הוא סיים עם 32 ספיגות לרשת שלו בכל המסגרות ו-14 משחקים עם שער נקי, תוך שהוא מספק משחקים נהדרים וזכורים נגד קבוצות כמו ריינג'רס וסלטיק. ולפני שהוא ייפרד רשמית מהיברניאן, העונה הזאת עוד יכולה להסתיים עם תואר, כשב-22 במאי קבוצתו תשחק בגמר הגביע נגד סיינט ג'ונסטון.
אלי דסה, ויטסה ארנהיים (הולנד)
אחד הליגיונרים היותר יציבים, כזה שאפשר להחשיב כאחד הישראלים המצטיינים בחו"ל לעונת 2020/21. המגן רשם לא פחות מ-30 הופעות בליגה ההולנדית, במרביתם השלים 90 דקות, והוא היה אחד הגורמים המרכזיים לעונה ההגנתית המצוינת של קבוצתו (38 שערי חובה ב-34 מחזורים). ויטסה ודסה פתחו נהדר כשאיישו חלק מהזמן את המקום הראשון-שני בטבלה, כשרק בחצי השני של העונה נרשמה הידרדרות קלה והקבוצה סיימה במקום הרביעי.
התרומה של המגן כמובן הייתה הרבה יותר מאשר הגנתית. בחלק הקדמי הוא ממשיך להפגין את הכישורים שלו כשהוא עולה לעזור להתקפה, והוא רשם שישה בישולים בליגה. ניכר כי החיבור שלו עם שחקנים אחרים בקבוצה הוא מאוד גדול, וזה בא לידי ביטוי בכימיה על המגרש. זה כמעט גם הסתיים עם תואר העונה, כשוויטסה הפסידה בגמר הגביע לאייאקס החזקה, משחק בו דסה נפצע והוחלף במחצית. עם המבט לעונה הבאה, המגן בן ה-28 יכול להמשיך לעשות קפיצת מדרגה ולאיים עם קבוצתו על תארים, או אולי להגיע לליגה בכירה יותר.
דסה, בורג מרכזי בעונה של ויטסה (getty)
שון וייסמן, ויאדוליד (ספרד)
הנציג בליגה הבכיר ביותר, שחתם בקבוצה די חלשה שעוד צפויה לרדת ליגה (נותר מחזור אחד אחרון). אחרי עונת הבכורה החלומית שלו בחו"ל עם 37 שערים במדי וולפסברגר האוסטרית, וייסמן הגיע לאתגר הרבה יותר גדול ונתן עונה לא רעה בהתחשב בנסיבות. לחלוץ לקח קצת זמן להתאקלם ושעריו הראשונים (צמד) היו במחזור ה-13 בנובמבר 2020.
לאחר מכן, לאט לאט הוא תפס מקום של קבע ב-11 של המאמן סרחיו, לאחר שזכה ללא מעט שבחים על היכולת שלו והאנרגיות שהוא מספק על הדשא. זה בא לידי ביטוי עם שישה שערים בליגה ואחד בגביע, זאת לצד שלושה בישולים בכל המסגרות. במשחקים בהם הוא כבש הסגולים לא הפסידו, אבל הרצף של 11 מחזורים ללא ניצחון כנראה ישלח את ויאדוליד לליגה השנייה. האם כדאי לו להישאר בקבוצה ולנסות לעלות איתה ליגה? או אולי לחפש אפשרות לעזוב לקבוצה אחרת? שאלות שקשה לענות עליהן אחרי עונה אחת בלבד ברמה הזאת. הוא רק בן 25, כך שאין הרבה מה למהר.
ביברס נאתכו, פרטיזן בלגרד (סרביה)
מבחינה אישית, עונת 2020/21 הייתה אחת הטובות ביותר בקריירה של קפטן נבחרת ישראל. אמנם כשהוא משחק עם המדים הלאומיים הוא סופג לא מעט ביקורת, בטענה שהתרומה שלו לא מספקת ולא מונעת את התוצאות המאכזבות של ישראל. אולם, קשה להגיד משהו שלילי על התרומה של הקשר לפרטיזן, בטח לא בעונה המצוינת הזאת שהוא חווה.
נאתכו כבש 15 שערים (12 מהם בליגה הסרבית, לא מעט מהם בפנדל) ורשם שבעה בישולים, והעונה הזאת עדיין לא הסתיימה מבחינתו, שכן הוא עוד יכול לסיים אותה עם תואר. פרטיזן עלתה לגמר הגביע, וביום שלישי הבא היא תפגוש בקרב על התואר את הכוכב האדום לדרבי לוהט. בליגה, בעקבות איבודי הנקודות בחצי הראשון של העונה והמאזן המפחיד של היריבה המושבעת, הקבוצה של הקשר הייתה רחוקה מדי מהמאבק למשך לא מעט זמן. לצערו של נאתכו, אחרי לא מעט עונות בהם לקח חלק בליגה האירופית או ליגת האלופות, הפעם קבוצתו לא העפילה לשלב הבתים. בכל מקרה, הוא היה אחד הברגים המרכזיים לתוצאות היפות של פרטיזן.
וייסמן, עונת בכורה לא רעה בספרד (getty)
מנור סולומון, שחטאר דונייצק (אוקראינה)
עוד בעונה שעברה נכנס היהלום הישראלי הצעיר לתודעה של הכדורגל האירופי עם שני שערים בליגת האלופות, והעונה הוא עשה זאת שוב. הפעם אלה לא היו סתם שערים, אלא שערים בשני משחקים שונים מול ריאל מדריד האימתנית, שהסתיימו עם שני ניצחונות. אבל התרומה של סולומון היא הרבה מעבר לשערים הזכורים בצ'מפיונס ליג.
הקשר בן ה-21 יצר לעצמו מוניטין של שחקן שמייצר, שחקן שחייב לקבל דקות משמעותיות כדי שהקבוצה תשיג ניצחונות. הוא התברג להרכב של שחטאר והעונה כמעט הכפיל את כמות השערים מאשתקד, עם 11 בכל המסגרות. למעשה, פרט לשני משחקים, בכל שאר המשחקים בהם כבש האוקראינים ניצחו. כמו כן, במרבית המשחקים בהם שחטאר לא ניצחה, סולומון שותף לפחות מ-70 דקות. בקיצור, המאמן המסתמן הבא שלו, רוברטו דה זרבי, צריך לקחת את הנתונים האלה בחשבון.
מבחינה קבוצתית שחטאר לא רשמה אף תואר, עם הפסד לדינמו קייב בסופר קאפ, הדחה מוקדמת בגביע האוקראיני ויותר מדי איבודי נקודות בליגה. באירופה הקבוצה רשמה משחקים נהדרים בשלב הבתים של האלופות, ואז נשרה לאירופית בעקבות התבוסות הכואבות למנשנגלדבאך, ושם סולומון לא בא לידי ביטוי יותר מדי במשחקים מול מכבי תל אביב ורומא. ובכל זאת, אפשר להבין את העניין שהשחקן זוכה מקבוצות בליגה האנגלית. הוא עוד צעיר ויש לו לא מעט לאן להתפתח.
ליאור רפאלוב, אנטוורפן (בלגיה)
אחד השחקנים היותר מוצלחים של ישראל בחו"ל בהיסטוריה שמעולם לא שיחקו בליגות בכירות. רפאלוב הראה שאפשר גם אחרת, כשהוא השלים עשור שלם בליגה הבלגית וסיפק עונה פשוט פנטסטית בשורות קבוצה שלא נחשבת מהאימפריות של המדינה, והוא הוביל אותה למאבקי הצמרת. הקשר, שזכה בתואר נעל הזהב בבלגיה לשנת 2020, היה מעורב העונה ב-26 שערים - 14 שהוא כבש ו-12 שהוא בישל. זה כולל חמישה שערים וארבעה בישולים בליגה האירופית, כולל שער בניצחון על טוטנהאם בשלב הבתים.
הייתה גם נקודת תפנית שלילית, עם המעבר המתוקשר מאוד לאנדרלכט וההודעה על החתימה עוד לפני שהסתיימה העונה. המהלך הזה הכעיס מאוד גורמים רבים בבלגיה, גם אנשי תקשורת וגם אוהדים של אנטוורפן. רפאלוב נחשב, בצדק רב, לסוג של סמל כיום בכדורגל המקומי, והמהלך הזה קצת הרס לו. אולם, אם נשים את הדבר הזה בצד, הקשר בסך הכל יכול להיות מרוצה מהעונה המוצלחת מבחינה אישית וגם קבוצתית.
אמנם הוא וחבריו איבדו את תואר הגביע מול האקסית שלו (קלאב ברוז') ובליגה האירופית הם הודחו בשלב הראשון של הנוק-אאוט מול ריינג'רס, וכעת גם נראה שבליגה הקבוצה לא תשיג את הכרטיס לליגת האלופות בסוף העונה (בלי רפאלוב שלא נמצא יותר בסגל בעקבות סאגת המעבר לאנדרלכט). אולם, אף אחד לא ישכח עד כמה הישראלי תרם ועד כמה הוא השפיע, ואף אחד פה בארץ לא יבין איך הוא עדיין לא מקבל זימונים לנבחרת.
סולומון מול ריאל, ממשיך להתפתח (getty)
רפאלוב, סמל בבלגיה (getty)
ערן זהבי, פ.ס.וו איינדהובן (הולנד)
איזו עונה עברה על הכוכב הישראלי הכי גדול בכדורגל. זה התחיל עם הרבה סימני שאלה בנוגע לעזיבה של סין (והשחרור הבין לאומי שלקח זמן לאחר מכן), המשיך עם מעט חוסר יציבות בעקבות העובדה שהוא נדבק בקורונה וגם נפצע קצת והחמיץ משחקים בחודש דצמבר, והסתיים עם השוד הפשוט מזעזע שמשפחתו חוותה בזמן שהוא היה בדרך למשחק.
בצל כל העובדות הללו, אפשר להגיד דבר אחד ברור - מדובר בליגיונר הבכיר של ישראל. כשמנסים לדרג דבר כזה, צריך להסתכל על המכלול כולו: כמה בכירה הליגה בה השחקן נמצא, כמה בכירה הקבוצה שלו, מה המספרים שהוא סיפק העונה, מה ההישג הקבוצתי, וכמובן, כמה השפיע עליו כל מה שקרה מסביב. ליגיונרים בולטים אחרים כמו נאתכו, סולומון ורפאלוב, להם הייתה עונה מצוינת גם כן, לא זכו לסיקור כה נרחב כמו זהבי.
אז הנה העובדות - חלוץ נבחרת ישראל סיים את העונה עם 17 שערים בכל המסגרות (חמישה בליגה האירופית ואחד גם במוקדמות), ובליגה קבוצתו סיימה במקום השני בטבלה אחרי אייאקס האלופה, מקום שמוביל למוקדמות ליגת האלופות. אז נכון, הליגה ההולנדית היא לא מהחמש הבכירות ביבשת, וזה נכון שזהבי כבר לא מלך השערים בקבוצה בה הוא נמצא. אבל אי אפשר להתווכח עם זה שהוא עושה דברים מדהימים שאף אחד לא עשה בעבר - בגיל 33 הוא נחשב לכוכב על, וזה לא משנה לו מה אומרים עליו או איזו תקופה הוא עובר באופן אישי. מעניין כמה עקבי הוא יהיה בעונה הבאה.
ליגיונרים נוספים שראויים לציון: דור חוגי (סט. פולטן, אוסטריה) כבש שמונה שערים בליגה האוסטרית; גיא מלמד (סיינט ג'ונסטון, סקוטלנד) כבש שבעה שערים ויכול לזכות בגביע; דיא סבע (אל נאסר, איחוד האמירויות) רשם שבעה שערים ותשעה בישולים בעונה יפה מאוד בתור הישראלי הראשון באיחוד האמירויות; דור מיכה (אנורתוזיס, קפריסין) זכה בגביע הקפריסאי.
ליגיונרים שהייתה להם עונה מאכזבת (בעיקר כי הם לא קיבלו מספיק דקות): אליאל פרץ (וולפסברגר, אוסטריה), עדן שמיר (סטנדרד ליאז', בלגיה), אריאל הרוש (הירנביין, הולנד, לא שיחק בכלל), ניר ביטון (סלטיק, סקוטלנד), דור ג'אן (פאסוס דה פריירה, פורטוגל), בן שהר (אפואל ניקוסיה, קפריסין).
זהבי, עונה משוגעת מכל הבחינות (getty)