לפני חצי שנה בלבד, היה נדמה שהקריירה של דניאל פרץ הגיעה לשפל. השוער שהתייבש על הספסל של באיירן מינכן ועבר להמבורג שמע, כמו כולנו, את המאמן מרלון פולזין במסיבת העיתונאים לפני המחזור הראשון של עונת הבונדסליגה.פולזין התלבט ארוכות בין פרץ, שהגיע על טיקט המושאל מבאיירן מינכן, לבין דניאל הוייר פרננדס שסייע לקבוצה לעלות ליגה. כל אחד מהם פתח במשחק הכנה אחד ונראה לא רע, אבל בסוף הפור נפל. "הוייר פרננדס מוסיף לקבוצה המון ביטחון. הוא יפתח בשער במשחקים הראשונים", אמר. איך זה נגמר? אתם יודעים. פרץ לא ראה דקת בונדסליגה אחת במדי המבורג, ספג חמישה פנדלים מול הולשטיין קיל בגביע ועבר לסאות`המפטון, בה הוא יקיר האוהדים. עכשיו, כשהקבוצה נאבקת על מקומה בצ`מפיונשיפ, הוא יכול למצוא את עצמו בצד השני של המשוואה - מי שמגיע למאבק על השוער הראשון בקבוצת פרמייר ליג, אם וכאשר, עם "יתרון ביתיות".ברגע שנודע כי פרץ יעבור לסאות`המפטון, נגענו בנקודה הזאת בדיוק בתור המבחן הכי גדול שלו - היכולת להנהיג הגנה. בשונה מקשר, מגן שמאלי או חלוץ, התפקיד של שוער עשוי להיות מנטלי לא פחות ממה שהוא מקצועי. כמובן שיש חשיבות גם להצלות, למשחק הרגל ולכל דבר אחר, אבל מה שהיה יכול להכריע הוא היכולת הווקאלית של פרץ.היה קשה לראות את זה באופן ממשי בבאיירן מינכן, וראינו ניצנים במכבי ת"א, אבל עכשיו פרץ במקום שונה. לא רק שהוא שוער מצוין, הוא הפך למנהיג לכל דבר. פלין דאונס, הקשר ההגנתי של הסיינטס, סיפר על כך בעצמו. דאונס אמר: "יש לפרץ רגעים שמשנים משחקים. זה מה שצריך משוער. הוא מדבר, הוא מכוון את ההגנה, יש לו נוכחות ווקאלית. אני חושב שזה מה שהיינו צריכים". מחמאה שלא מובנת מאליה לשוער שהגיע בהשאלה, בטח ממי ששיחק עם שוערים כמו ארון רמסדייל ולוקאס פיבאנסקי, שוערי פרמייר ליג לגיטימיים.מאמנו טונדה אקהרט הגדיר את פרץ כמנהיג אחרי שני משחקים בלבד. "הוא ווינר. אתה צריך להביא את זה לשולחן, אנרגיה ומישהו שדורש כל יום מחבריו לקבוצה וממנו. הוא היה אחד השחקנים שדיברו בחדר ההלבשה אחרי ההפסד 2:1 להאל סיטי, משחקו הראשון בצ`מפיונשיפ. אני מרוצה מאוד מזה שהוא כאן".אפשר למצוא כאן קווי דמיון למנטור הגדול של פרץ, מנואל נוייר. הגרמני הוא אחד השוערים הגדולים בהיסטוריה, אם לא הגדול ביותר, ולא רק בזכות היכולת שלו בין הקורות. נוייר שיחק לאורך רוב הקריירה עם סרט הקפטן, לא דבר של מה בכך לשוער, כשהוא נתפס כמנהיג לכל דבר. אתם יכולים לשמוע אותו במשחקים כמעט נוזף בשחקני ההגנה, מכווין אותם, הקול שהם צריכים מאחורה. הם יודעים שהוא יהיה שם למקרה שהם יפלו, והוא דואג להעמיד אותם במקום. גם פיזית וגם מנטלית. פרץ כנראה לא ינהיג כמו נוייר, אבל אפשרות לראות את קווי הדמיון בהשפעת התקופה שהם עברו ביחד. היכולת לבוא בטענות לחבריו לקבוצה אחרי ההופעה הראשונה בצ`מפיונשיפ היא לא משהו של מה בכך לכל שחקן, בטח לשחקן שנמצא בפועל בקבוצה השלישית שלו תוך שנה (אחרי שהתאמן עם באיירן מינכן בקדם העונה). זה חלק ממה שהפך את פרץ למנהיג.בראיון למוטי פשכצקי שלנו, פרץ אמר ש"הופתעתי מהמצב בהמבורג, אבל לא בא לי להיות קורבן. זה קורה בכדורגל. צריך לדעת איך לשפר את עצמך לכל יום. רציתי לעשות כל יום מה שאני יכול לעשות". הגישה הזאת, הרגע בו פרץ לקח את גורלו בידיו אחרי שנתיים בהן היה מעט כדורגל, היא אולי חלק ממה שהפך אותו למנהיג חשוב בסאות`המפטון.היא גם מה שתהפוך אותו לבאנקר בסאות`המפטון, גם אם הקבוצה איכשהו תעלה ליגה (כשהסיכוי לא גבוה) וארון רמסדייל יחזור מההשאלה. ההשפעה המנטלית של פרץ, ברובה דברים שאנחנו לא רואים על המגרש או שומעים בתקשורת האנגלית, שווה נקודות יותר מאחוז הצלות כזה או אחר. המספרים של ההגנה מדברים בשם עצמם, אבל גם התחושה. סאות`המפטון לא נכנסת לפיגורים בכזאת קלות, וזה לא רק בגלל שיעור ההצלות של פרץ. אחרי פתיחת העונה המזעזעת אצל וויל סטיל אנחנו רואים טביעת אצבע של מאמן, אקהרט שהפך לאחד המאמנים הטובים בכל הכדורגל האנגלי ב-2025/26, ושוער בשער. שוער שמשפיע הרבה מחוצה לו.פרץ התבטא בתקשורת האנגלית והעניק קרדיט למאמץ של שחקני ההתקפה כחלק מהשיפור ההגנתי, בדגש על החלוץ רוס סטיוארט. אפשר להרגיש את ההשפעה של האימונים בבאיירן מינכן, גם אם הוא מיעט לשחק בפועל, וכאמור לשמוע אותו במהלך משחקים. פרץ, אם תרצו, הפך להוייר-פרננדס: קונצנזוס בקבוצה שחולמת על חזרה ל"מעמדה הטבעי". שוער שיהיה בעדיפות על כל אחד שיגיע וינסה לקחת לו את המקום.