כשנכנסים למתחם האימונים של ספורטינג ליסבון, קשה להישאר אדישים להיסטוריה שמסביב. על קירות הכניסה לאקדמיה ניצבים שניים מהשמות הגדולים ביותר שצמחו בה: לואיס פיגו, עם כדור הזהב בידיו, וכריסטיאנו רונאלדו, מתוך אחת מחמש הזכיות שלו בתואר היוקרתי. לצידם, תמונה אחת נותרה חסרת פנים. בתוכה דמות מניפה את כדור הזהב, ובמרכז רק סימן שאלה ולצידו משפט בפורטוגזית: "זה המקום שמחכה לך".עבור איתי יהונתן ברוך-אל בן ה-12 וחצי, המשפט הזה הפך למציאות יומיומית של מרדף אחר החלום. בזמן שרוב השחקנים בגילו בישראל עדיין מסתגלים למגרש הגדול, איתי כבר מתאמן באחת האקדמיות המפוארות באירופה, משחק לצד ילדים של כוכבי כדורגל עולמי ומתמודד בטורנירים ברחבי היבשת מול מחלקות הנוער של מועדוני פאר - את כל זה הוא עושה אלפי קילומטרים מהבית."בהתחלה זו הייתה הרגשה מטורפת. הייתי מאושר להצטרף לאקדמיה מהטובות בעולם", איתי מספר בהתרגשות לערוץ הספורט, ימים ספורים לפני שיטוס חזרה לעונה החדשה בפורטוגל. "מתי עיכלתי את זה לראשונה? כשהגעתי לשם והצטלמתי עם החולצה של ספורטינג. זו הייתה הרגשה מדהימה".הסיפור של איתי התחיל בכלל במקום אחר. הרבה לפני ספורטינג, לפני הטיסות ברחבי אירופה ולפני החלום להיות כריסטיאנו רונאלדו, ההורים אביטל ועידן זיהו ילד עם יכולות יוצאות דופן ובכלל לא חשבו על עולם הכדורגל. "כשאיתי היה בגן עשו לו מבדקים וגילו שהוא מחונן", מספרת אימו אביטל "הוא למד לדבר אנגלית בגיל מאוד צעיר, בגיל שנתיים כבר ידע שמות של צבעים וחיות. לא חשבנו בכלל על כדורגל, עד שבגיל 4 הגננת שלו ראתה אותו משחק בהפסקות ואמרה שיש לו משהו חריג ברגליים וכדאי לנו לשים לב"."התוכנית שלי לגביו הייתה שיהיה מפתח אפליקציות ואת האפליקציה הראשונה שלו הוא ימציא כבר בגיל 12" מספר אביו עידן. אלא שאז הכדורגל נכנס לתמונה והכישרון האישי של איתי לא חמק מעיניהם של אנשי המקצוע בישראל: "יום אחד הגיעו אלינו מבית"ר רמת גן, פרויקט של עמיר תורג`מן ודורון מוכתרי, שהיו הראשונים לזהות את הפוטנציאל של איתי והציעו לנו לתת לו לשחק. הוא שיחק שם במשך חצי שנה עד שאמרו לנו שהוא לא ברמה, וכדאי להקפיץ אותו לשנתון הבוגר יותר, אחרי שנה עמיר המליץ להעביר אותו למכבי פ"ת. הוא שיחק בפתח תקווה, הם גם זיהו בו פוטנציאל והעלו אותו לשנתון מעל הגיל שלו שהתחיל לשחק כבר בליגה. אחרי העונה הזו פנו אלינו ממכבי ת"א ועברנו לשם".ב-2023 המריא איתי בפעם הראשונה לטורניר כישרונות בספרד, לאחר שסקאוט של ויאריאל הספרדית צפה בו משחק בישראל. עבור ילד בגילו זו הייתה הפעם הראשונה שבה החלום האירופי קיבל צורה ממשית. בקיץ 2023 הוא נבחן בוויאריאל, חטאפה וראיו ואיקאנו, ואפילו זכה להתעניינות מאתלטיקו מדריד. אלא שכל התוכניות נעצרו עם פרוץ המלחמה ומתקפת שבעה באוקטובר שגרמה לאיתי ומשפחתו לשוב לארץ ולחשב מסלול מחדש. איתי חזר לקריית שלום, ואחרי שנתיים נוספות בישראל, בשנה שעברה הגיעה ההצעה מספורטינג ליסבון ואיתי המריא לפורטוגל לאחר שגם יריבתה העירונית בנפיקה חיזרה אחריו.המעבר לפורטוגל חשף את הכישרון הצעיר ואת משפחתו לשגרת עבודה שונה בכל הקשור לניהול ופיתוח שחקנים צעירים והבדלים גדולים גם במעקב הרפואי והפיזי בין ישראל לפורטוגל. "בספורטינג לא משאירים דבר ליד המקרה. הילדים עוברים בדיקות מעבדה שעוברות על כל שריר ועל כל עצם", מספר אביו, שליווה מקרוב את בנו בשנה האחרונה: "יום אחד המאמן שלו הוציא אותו מהאימון ואמר לו ללכת למרפאה, הוא בכלל לא הרגיש כאבים, אבל צפו בכמה בעיטות שלו והסתבר שגילו אצלו חוסר איזון התפתחותי קל מאוד בין רגל ימין לרגל שמאל. מיד חבשו אותו וכדי למנוע עומסים בעתיד ולהקל על הריצה והדריכה פשוט התאימו לו מדרסים משלו. זו רמת ירידה לפרטים שנדיר למצוא גם בקבוצות בוגרים".איתי שובץ בקבוצה הבכירה של ספורטינג ליסבון בשנתון 2014. בגילאים שלו, עדיין אין לו עמדה מובהקת והוא משחק במספר עמדות בהתקפה, כשבעונה האחרונה שיחק בעיקר בכנף ימין והשתמש ברגל שמאל, הרגל החזקה שלו. "במועדון זיהו בשלב מאוד מוקדם את ראיית המשחק שיש לאיתי, הם התרשמו מהשערים שהיה מבקיע אבל לא פחות גם מהמסירות והטכניקה שלו", מספר אביו. למרות מבנה גוף קטן וצנום יחסית כיום, בדיקות רפואיות אותן הוא עובר בפורטוגל צופות לו צמיחה לגובה של כ-1.80 מטר. בשנה הקרובה, בליסבון יתאימו לו תוכנית אימונים מיוחדת לשיפור הפיזיות בהשוואה לבני גילו האירופאים."יש שם 6-7 מאמנים בכל האימונים, פיזיותרפיסטים שעובדים איתנו, אנשי צוות שמכינים לנו בגדים וציוד לפני כל אימון ומשחק. הכל ברמות הכי גבוהות, והאימון גם ברמה אחרת הוא מאוד אינטנסיבי, הרבה פעמים דוחפים, `נותנים מרפקים`, זה שונה לגמרי מישראל", מסביר איתי. המסע שלו לא נעצר בפורטוגל, השנה האחרונה הייתה רצופה בעשרות טיסות לטורנירים ברחבי אירופה - באיטליה, צרפת, אנגליה וספרד. במהלך הטורנירים הוא כבר פגש על הדשא את קבוצות הילדים של יובנטוס, מילאן, אתלטיקו מדריד וליברפול, לעיני יציעים של מאות צופים ביניהם לא מעט הורים גאים שהורשו להגיע לעודד, אבל מנותקים לגמרי מהילדים שלהם: "מותר לך לטוס לטורנירים, מותר לשבת ביציע, אבל עד החזרה לאקדמיה בליסבון אתה לא פוגש את הילד שלך", מספר האב עידן: "זו רמת ההפרדה שיש במועדונים כאלה. הילדים צריכים להתמודד במסגרת מקצועית לגמרי, יש אקדמיות באירופה שהאימונים ממודרים לגמרי, בספורטינג עוד נותנים לי להיכנס, לפחות בינתיים".גם בתוך המועדון עצמו, סביבת העבודה של איתי מרתקת לא פחות. אחד מחבריו הקרובים ביותר בקבוצה הוא מאליק דמבלה, בנו של כוכב טוטנהאם ונבחרת בלגיה לשעבר, מוסא דמבלה: "מאליק ואני הכי התחברנו אחד לשני, אנחנו החברים הכי טובים". לצידם במחלקה ובשנתונים הקרובים אליהם משחקים גם בניהם של כוכבים נוספים כמו נאני וריקארדו קווארסמה: "בהתחלה אתה זר ואתה מרגיש די לבד, כי אתה לא מכיר את השפה ואת הילדים האחרים. לאט לאט למדתי להתחבר איתם ולהכיר אותם. אני היחיד מישראל אבל יש אצלנו ילדים שהגיעו מבלגיה, גרמניה, אנגליה וארצות הברית".לצד העבודה הקשה במגרש, איתי נושם את ההיסטוריה של ספורטינג ליסבון מדי יום, כשהמודל לחיקוי שלו ברור לחלוטין. "אני מכיר את רונאלדו יותר טוב מכולם, אני אוהב אותו הכי הרבה". אבל במקביל לזוהר, התמונות עם כוכבים כמו איקר קסיאס וברונו פרננדש, והמנוי השנתי שקיבל לכל משחקי הבית של ספורטינג ליסבון (כולל משחקים בליגת האלופות), הדרך האירופית דורשת הקרבה לא מבוטלת מילד שאפילו עדיין לא חגג בר מצווה. המרחק מהמשפחה והחברים בישראל מורגש היטב."היה מאוד קשה בהתחלה, כי אתה לא רואה את המשפחה כל הזמן. אמא שלי הייתה טסה הלוך-חזור מישראל לליסבון, לא פגשתי את האחים שלי במשך תקופה ארוכה, שניים מהם חיילים. זה קשה, אבל אני עושה את זה בשביל החלום. אם זה מה שאתה אוהב - אז אתה הולך על זה, עד הסוף". אחרי חופשת מולדת קצרה, השבוע איתי ואביו יחזרו לפורטוגל לקראת העונה החדשה. כשנשאל איך הוא מבלה בישראל איתי מסכם בחיוך שמתאר את התשוקה שלו למגרש: "כיף לחזור לארץ כי אתה רואה את המשפחה והחברים והיה מגניב, אבל אני כבר רוצה לחזור עכשיו לפורטוגל".בדומה למסלול הקריירה של אוריין גורן שעבר לשחק בספרד בגיל צעיר והתפתח באקדמיה המפוארת של ברצלונה, זו עדות נוספת לתפיסה המודרנית העולה בכדורגל האירופי שרואה בשחקנים בגיל צעיר מאוד יהלומים גולמיים שיש ללטש בזהירות מדעית ומקצועיות אדירה והיא בדיוק מה שחסר לעיתים בכדורגל הישראלי. ההיסטוריה מלמדת כי הדרך בין כישרון מבטיח לקריירה מקצוענית בבוגרים ארוכה ומלאה במכשולים. ובאמת, מעטים הילדים שמצליחים להשלים את המסלול התובעני הזה עד הסוף. עוד מוקדם לנבא כיצד תיראה הקריירה של איתי, אבל העובדה שספורטינג ליסבון זיהתה את הפוטנציאל המקצועי והחליטה להשקיע בו בגיל כל כך צעיר מעניקה לו נקודת זינוק שמעטים בישראל זוכים לה. עבור איתי, המסע רק מתחיל, אך עם הכישרון ברגליים, המעטפת בפורטוגל והתשוקה בעיניים - יש לו את כל הכלים כדי לנסות ולהגשים את החלום.