מאור מליקסון, אקס נבחרת ישראל והפועל באר שבע, התראיין בפולין וחזר לסיפור המורכב סביב ההתלבטות שלו בין נבחרת ישראל לנבחרת פולין. מליקסון חשף את הלחץ העצום שהופעל עליו באותה תקופה, את הקושי הרגשי שחווה ואת הסיבות שגרמו לו לשקול את ההצעה הפולנית, לפני שבסופו של דבר בחר להמשיך לייצג את ישראל.
מליקסון סיפר: "מההתאחדות לכדורגל בפולין התקשרו אליי והסבירו שהם רוצים שאשחק ביורו 2012, המאמן והנשיא רצו לבקר אותי. חשבתי לעצמי, 'אני עוד מעט בן 27, עד עכשיו לא שיחקתי משחק רשמי בנבחרת ישראל, והייתה לי פגישה טובה איתם. גם המאמן שלי בויסלה, רוברט מאסקנט, עזר לי ואמר לי שאם הוא היה בנעליים שלי, הוא היה מקבל את ההצעה".
הקשר הוסיף: "המאמן סמודה כבר דיבר איתי על טקטיקה והסביר לי את התוכניות שלו. זה היה יום מאוד קשה עבורי כי אני אדם אמוציונלי. באימון שלאחר מכן כולם ניגשו אליי כדי לשאול מה אמרתי. היו מאה עיתונאים, כולם חיכו לי".
"הלכתי לחדר של המאמן והתחלתי לבכות. אמרתי לו שאני לא יודע מה לעשות ושאני חושב שאני רוצה לשחק עבור פולין. אני אוהב את המדינה, כולם התייחסו אליי יפה ואני מרגיש טוב פה, אבל נולדתי וגדלתי בישראל. כל החברים שלי משחקים בנבחרת ישראל".
מליקסון סיפר כי גם אביו המנוח היה מעורב בהתלבטות והביע בפניו את דעתו בנושא: "גם אבא שלי, שהלך לעולמו לפני 4 שנים, אמר לי אז שאם עד עכשיו לא שיחקתי בנבחרת ישראל, אני צריך לשחק עבור פולין, וזה בסדר מבחינתו".
ההתלבטות הפכה קשה עוד יותר כשהתקשורת הפולנית המתינה למוצא פיו, ומליקסון הרגיש שאינו מסוגל להתמודד עם הסיטואציה: "בכיתי ואמרתי למאמן 'אני לא יכול לצאת ולדבר איתם. זה יותר מדי בשבילי'. הוא יצא ואמר לכולם שהחלטתי לשחק עבור פולין. הם כעסו עליי, ואני מבין כי הם לא הבינו למה לא יצאתי ואמרתי את זה בעצמי. אבל לא הייתי יכול".
מליקסון הסביר כי למרות ההחלטה הראשונית, הקשר לישראל המשיך להעסיק אותו: "אני יודע שהפולנים רואים את זה מהעיניים שלהם, אבל גדלתי בישראל. כל החברים והמשפחה שלי משם. רציתי לשחק בנבחרת ישראל מגיל 5. אני זוכר שבאו אליי עם המסמכים מפיפ"א ואמרתי להם 'אני לא יכול לעשות את זה".
הלחץ סביב הפרשה הגיע בשלב מסוים לנקודת שבירה עבור הקשר: "בנקודה מסוימת, משהו בתוכי נשבר. אמרתי 'אני לא רוצה לשחק יותר. זה נגמר. אני רק רוצה שיעזבו אותי. אני לא רוצה לראות את התמונה שלי בעיתון יותר'. הסיטואציה הזו הרסה אותי. אנשים טוענים שניצלתי אותם, אבל זה לא היה המצב".
לצד הקושי הרגשי, מליקסון הודה כי גם מבחינה מקצועית האפשרות לשחק ביורו 2012 הייתה מפתה עבורו: "לא אשקר, המחשבה על לשחק בטורניר גדול, ועוד לעיני הקהל המקומי, קסמה לי מבחינה מקצועית. לא היה שום דבר רע בזה. אבל לא הייתי מרוצה מאיך שהתפתחה הקריירה שלי בנבחרת ישראל. בפולין הייתי אמור להיות מספר 10".
גם ההיבט הכלכלי נכנס לתמונה, כאשר מליקסון חשף כי קיבל הצעות כספיות בעקבות האפשרות שייצג את פולין: "ספונסרים התקשרו אליי והציעו לי סכומי כסף גבוהים אם הייתי מסכים להצעה של נבחרת פולין. אבל לא הייתי יכול לעשות שום דבר חוץ מלשחק עבור ישראל".
ההחלטה עוררה תגובות קשות בישראל, ומליקסון סיפר כיצד ניסה להתנתק מהסערה: "ידעתי שלא אקבל יחס אוהד בישראל אחרי זה. סגרתי את הטלפון במשך 5-6 ימים. היו אנשים שקראו לי 'בוגד', אבל זה מצחיק כי תמיד רציתי לשחק בנבחרת ישראל, אבל לא אפשרו לי לשחק במשחק רשמי עד גיל 26".
בהמשך הסביר מליקסון כי מבחינתו ההחלטה לשקול את ההצעה הפולנית נבעה גם מהאופן שבו הרגיש שהתייחסו אליו בישראל לאורך השנים: "אני לא אוהב להגיד שאני יותר טוב ממישהו, אבל בטח לא הייתי פחות טוב מהשחקנים ששיחקו בנבחרת ישראל באותו זמן. אולי היה לזה קשר לזה ששיחקתי בהפועל באר שבע. גם כששיחקתי בויסלה קרקוב התעלמו ממני במשך זמן רב. אף אחד אפילו לא התקשר אליי. אז חשבתי שזה הזמן לעשות משהו שונה".
מליקסון סיים בהתייחסות להמשך הקריירה שלו ולבחירה לחזור להפועל באר שבע: "אחרי שואלנסיין ירדה ליגה, קיבלתי הרבה הצעות, כולל מצרפת. שתיים מהן היו מלגיה ורשה וממכבי תל אביב, האחרונה עבור כסף רב. אז הגיעה הפועל באר שבע והחליטה להחזיר אותי למקום שאני מכיר היטב. אין לי שום חרטות".