הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מדליה בלונדון תהיה סיום הולם לקריירה הנפלאה של ראיין גיגס

קשר מנצ'סטר יונייטד שיחגוג עוד מעט 39 השיג הכל בכדורגל, פרט להצלחה בזירת הנבחרות. רגע לפני שהוא עובר לאמן, חולם הוולשי לסגור גם את הפינה הזאת עם בריטניה. הסיכויים לרעתו, אבל קשה להמר נגד הווינר הגדול בממלכה

נדב יעקבי
נדב יעקבי  21.07.12 - 13:00
רק הצלחה בינלאומית חסרה לו, גיגס (gettyimages)
רק הצלחה בינלאומית חסרה לו, גיגס (gettyimages)

ראיין גיגס, קפטן נבחרת בריטניה, הבין אתמול עד כמה המשימה העומדת בפניו ובפני חבריו, אינה פשוטה. הנבחרת הבריטית הציגה משחק מאוד לא משכנע באיצטדיון במידלסברו, והפסידה 2:0 לברזיל של ניימאר, שלא נזקקה ליכולת שיא כדי לנצח. נכון, זה היה רק משחק ידידות, שהתנהל בקצב בינוני למדי, אבל אי אפשר היה שלא להבחין בהבדלי הרמות בין שתי הנבחרות. נכון, לא הוגן להשוות. ברזיל מגיעה לאולימפיאדה כמעט עם הנבחרת הלאומית שלה. המאמן הוא מאמן הנבחרת הבוגרת, מאנו מנזס, ובהרכב מופיעים לפחות שישה שחקנים שמקומם מובטח בהרכב של ה"סלסאו" גם אם היה מדובר במשחק במונדיאל.

הסיפור של בריטניה שונה לגמרי. למעשה אין דבר כזה נבחרת בריטניה. זוהי המצאה שהוקמה לצורך האולימפיאדה בלבד. חוץ מזה, הסקוטים והצפון אירים סירבו לשתף פעולה, כך שלמאמן סטיוארט פירס יש אפשרות לבחור רק שחקנים וולשים ואנגלים. ביכולת הזו, לבריטניה אין סיכוי גדול להוות גורם של ממש בטורניר האולימפי, ואלו לא חדשות טובות למארגנים, שמתקשים גם ככה למכור כרטיסים למשחקי הכדורגל באולימפיאדה. אבל גיגס נשמע אופטימי: "יש לנו שישה ימים להיות מוכנים למשחק הראשון שלנו, נגד סנגל. יש לנו הרבה מאוד כישרון בחדר ההלבשה, ואני בטוח שנשתפר".

מה שבטוח שהמשחק מול סנגל, ביום חמישי באולד טראפורד, עומד להיות חווייה. אוהדי מנצ'סטר יונייטד יגיעו בהמוניהם כדי לעודד את גיגס, אבל גם את טום קלברלי. סנגל, אגב, עשוייה להיות יריבה לא פשוטה עבור הנבחרת של פירס. לפני שבוע הסנגלים הצעירים ניצחו את נבחרת ספרד האולימפית, אחד המועמדות לזכייה במדלחית הזהב, 0:2 במשחק הכנה. וגם המשחק השלישי והאחרון של בריטניה בבית המוקדם, לא יהיה פשוט. היריבה באיצטדיון המילניום בקארדיף תהיה אורוגוואי, שגם היא מגיעה לאולימפיאדה עם נבחרת חזקה שחולמת על מדליית הזהב.

אם הנבחרת הבריטית שואפת להגיע רחוק בטורניר האולימפי, הרבה יהיה תלוי ב"זקן השבט", ראיין גיגס. פירס, שזוכר עדיין את המשחקים שלהם זה מול זה בליגה האנגלית, אומר על הקפטן שלו: "הוא מהווה השראה ענקית עבור השחקנים הצעירים. וחוץ מזה הוא שותף מלא בפגישות של הצוות המקצועי. יתר המאמנים בנבחרת ואנוכי מבקשים את עצתו כשצריך. זה רק מראה כמה כבוד יש לי כלפיו. זה לא דבר שעשיתי בעבר עם הקפטנים שלי. אבל ראיין זה סיפור אחר, והוא דמות חשובה ביותר על המגרש ומחוצה לו עבור השחקנים הצעירים. הוא דוגמא עבורם".

ראיין גיגס כבר לא ילד. בנובמבר הוא יהיה בן 39. גיל שבו מרבית הכדורגלנים כבר נמצאים אחרי הפרישה. אבל גיגס עדיין לא רואה את עצמו פורש – אם כי הוא כבר חושב על הקריירה הבאה. כן, הוא רוצה להיות מאמן. בשנה שעברה הוא סיים את קורס ה"פרו" של אופ"א, והוא מדבר על כך באופן גלוי. אבל בינתיים הוא עדיין שחקן פעיל, מתכונן לעונה ה-23 שלו במדי מנצ'סטר יונייטד. ולפני כן יש לו את האולימפיאדה. והוא לוקח את העניין בשיא הרצינות. כי מבחינתו מדובר בעניין חדש – לשחק בטורניר בינלאומי לנבחרות.

גיגס שיחק בנבחרת וויילס, שמאז המונדיאל ב-1958 לא העפילה לאף טורניר גדול: לא למונדיאל ולא ליורו. אגב, זו הייתה הבחירה שלו, בגלל שאימו היא וולשית. הוא הרי נולד תחת השם ראיין ווילסון, שם המשפחה של אביו, שחקן הראגבי האנגלי דני ווילסון. אם היה רוצה, הוא היה יכול לשחק בנבחרת אנגליה - והוא אף שיחק בנבחרת בתי הספר של אנגליה. אבל בגלל שיחסיו עם אביו, שעזב את הבית, נותקו, הוא בחר להיות מוכר בשם המשפחה של אימו, גיגס, ולשחק בנבחרת וויילס.

"זה תמיד היה עניין מאכזב שלא שיחקתי בטורניר גדול וכך זה יישאר", אמר גיגס, "לכן כשנוצרה ההזדמנות הזו, ההחלטה הייתה קלה מאוד. האמת היא שזה לא דבר שאמור לקרות, לשחק באולימפיאדה בגיל 38. לכן זה כבוד ענקי עבורי, זה בהחלט אחד מרגעי השיא בקריירה שלי, ובמיוחד כשנבחרתי להיות הקפטן".

אגב, פעמיים וויילס הייתה קרובה. במוקדמות למונדיאל 1994 הוולשים היו עולים לטורניר בארה"ב אם היו מנצחים את רומניה במשחק האחרון. אבל במצב של 1:1 פול בודין החמיץ פנדל גורלי. 10 שנים לאחר מכן וויילס הגיעה לשלב הפלייאוף לקראת יורו 2004, אבל הפסידה בו לרוסיה.

גיגס הוא השחקן המעוטר ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. הוא זכה עם מנצ'סטר יונייטד ב-12 אליפויות, 4 גביעים, 4 גביעי ליגה, 2 גביעי אירופה לאלופות, 8 מגיני הקהילה, הסופר-קאפ האירופי, הגביע הביניבשתי וגביע העולם לקבוצות. הוא מחזיק בשיא המועדון עם 638 משחקי ליגה ו-909 משחקים רשמיים בסה"כ במדי "השדים האדומים", והמספרים הללו כמובן יתפחו עוד במהלך העונה הבאה. ומי יודע, אולי גם בזו שלאחריה.

אבל עכשיו זו האולימפיאדה שמעסיקה את גיגס, ונבחרת בריטניה – 5 שנים אחרי שפרש מנבחרת וויילס. וביום חמישי, כאשר יוליך כקפטן את נבחרת בריטניה, למשחקה הראשון בטורניר האולימפי מזה 52 שנה, ועוד בבית שלו, איצטדיון אולד טראפורד, אין בכלל ספק שראיין גיגס יתרגש כפי שלא התרגש כבר הרבה מאוד זמן.